יוסף אבידר

יוסף אבידר
לידה	7 במאי 1906; ווהלין, האימפריה הרוסית
פטירה	13 בספטמבר 1995 (בגיל 89); ישראל
תאריך עלייה	1925
מדינה	ישראל
השתייכות	ההגנה; צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1926 - 1948 (ההגנה); 1948 – 1955 (צה"ל)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	סגן רמטכ"ל ההגנה; ראש אג"א; מפקד פיקוד הצפון; מפקד פיקוד המרכז; ראש אגף המבצעים;
פעולות ומבצעים
	מאורעות תרפ"ט; המרד הערבי הגדול; מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
	שגריר ישראל בברית המועצות וארגנטינה, מנכ"ל משרד העבודה, מנהל רשות החברות הממשלתיות, מבקר ההסתדרות

יוסף אבידר (רוכל) (י"ח באייר תרס"ו, 7 במאי 1906 – 13 בספטמבר 1995) היה מראשי "ההגנה" ומאלופי צה"ל הראשונים; סגן רמטכ"ל "ההגנה", ראש אגף אפסנאות (אג"א), מפקד פיקוד הצפון, מפקד פיקוד המרכז, ראש אגף המבצעים, שגריר ישראל בברית המועצות וארגנטינה, מנכ"ל משרד העבודה.

קורות חייו

נולד כיוסף רוכל^[1] בקרמניץ שבפלך ווהלין שבמערב האימפריה הרוסית (כיום במערב אוקראינה). גדל בבית ציוני רווי עברית. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל והתגייס בירושלים לארגון ההגנה שנה לאחר מכן^[2], התקדם בו והפך לאחד מראשיו. היה פעיל בזמן המנדט הבריטי בהברחה וייצור של נשק בלתי-לגאלי לארגון "ההגנה". ב-1929 (מאורעות תרפ"ט) היה מפקד העיר העתיקה, ובהמשך מונה לסגן מפקד העיר ירושלים. ב-1931, במהלך אימון חניכים בשימוש ברימונים, איבד בתאונה את כף יד ימין^[3].

בשנת 1931, בעת ששהה בווינה למטרות ריפוי, פגש את ימימה טשרנוביץ, לימים הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ, ונשא אותה. לזוג נולדו שתי בנות: רמה זוטא (1933) ודנה אבידר-פלר (1939). בווינה למד במכון לבקטריולוגיה. בשובו לארץ ישראל עבד במועצת פועלי תל אביב ושימש מנהל לשכת העבודה. באותה תקופה היה חבר מרכז ההגנה ומונה כמפקד פלוגות הפועל.

אבידר היה ממקימי מכון איילון – מפעל מחתרתי תת-קרקעי לייצור כדורים מתחת לאפם של הבריטים. מלבד זאת, אבידר פיקד על קורסים שונים (קורסי מ"מים לקצינים, קורסי מפקדות) וארגן את "גדוד משמר הרכבות" של הנוטרים (שמטרתו הייתה להבטיח תנועת רכבות סדירה בזמן המרד הערבי הגדול) ואף פיקד עליו (1938). אבידר היה גם מפקד העליות של חומה ומגדל^[4].

תפקידיו הנוספים בהגנה היו מפקד קורסים ארציים, מפקח כללי, מפקד גליל הצפון (1941–1943), ראש לשכת ההדרכה (לה"ד) במטה הכללי של ההגנה (1944), מפקד בית הספר לקצינים, ומנהל התעשייה הצבאית (1945–1946). בהמשך היה סגן רמטכ"ל ההגנה (1946–1947) ובמסגרת זאת פיקד על מבצע העלאת 11 הנקודות בנגב. בתפקידו זה נעצר על ידי הבריטים והוחזק בכלא עזה במשך כמה ימים עד ששוחרר^[5]. מיולי 1947 ובמהלך מלחמת העצמאות היה ראש אגף אפסנאות (אג"א). בתפקידו זה היה אחראי לריכוז נשק מחזיתות אחרות לצורך מבצע נחשון^[6].

ב-10 במאי 1948 נחטף יחד עם מנחם ברבש ושני אנשי הגנה נוספים, על ידי אנשי לח"י^[7]. החטיפה בוצעה על ידי אנשי לח"י שביקשו לשחרר את ראשי לח"י בחיפה שנעצרו שלושה ימים קודם לכן על ידי ההגנה שביקשה למנוע פעילות של לח"י נגד הבריטים^[8]. אבידר וחבריו הוחזקו במלונת שומרים בכרם ליד זכרון יעקב ואבידר קשר קשרים עם שומריו במטרה לתכנן בריחה^[9]. לאחר מספר ימים הושג הסכם בתיווך לוי אשכול לשחרור הדדי של חטופי ההגנה ולח"י עם התחייבות של לח"י שלא לפעול נגד הבריטים ואבידר שוחרר. לאחר השחרור התבטא אבידר על אנשי לח"י שיש להם "שנאה זואולוגית לבריטים", אמירה שצוטטה רבות במהלך השנים^[10].

עם קום המדינה, היה אבידר מראשוני אלופי צה"ל. באוקטובר 1949 מונה למפקד פיקוד הצפון וביוני 1952 למפקד פיקוד המרכז^[11]. בשנת 1953 יצא להשתלמות לקצינים בכירים באנגליה. לאחר תפקידו האחרון (1953–1955) כראש אגף מטה כללי (אג"ם)^[12] השתחרר מצה"ל.

באזרחות

אבידר כיהן כשגריר בברית המועצות (1955–1958), שימש מנכ"ל משרד העבודה (1958–1960) וכיהן כשגריר ישראל בארגנטינה (1961–1965); עם סיום תפקידו זכה לעיטור על שם המשחרר חוסה דה סן מרטין, העיטור הגבוה ביותר בארגנטינה^[13]. מתפקידו האחרון התפטר עם כניסתו לפעילות במפא"י. התמנה ב-1966 למנהל רשות החברות הממשלתיות.

במאי 1968 נבחר למבקר הראשון של הסתדרות העובדים הכללית^[14] והחליף בכך את המוסד לביקורת^[15].
הדו"ח הראשון של אבידר כמבקר נגע לקרן הפנסיה קרן הגמלאות המרכזית, אשר לא נערכו לו תחזיות אקטואריות מעודכנות. הדו"ח פורסם ברעש גדול בעיתונות^[16] ועורר את ראשי הקרן לפרסם תגובות שטענו שהדו"ח אינו נכון^[17]. לימים, הייתה הקרן בין אלו שהולאמו במסגרת הטיפול במשבר קרנות הפנסיה הגרעוניות. הדו"ח השני של אבידר נגע למפעלי המשביר לתעשייה אשר עוד טרם פרסום הדו"ח פורק בגלל כישלונו. דו"חות הביקורת, ובמיוחד פרסומם ועלות משרד המבקר, עוררו תרעומת רבה בקרב ראשי ההסתדרות^[18], שהקימו בסוף 1970 את ועדת ירוחם משל שהמליצה על שינויים בסמכויות המבקר^[19], באופן שאבידר ראה כמצר את צעדיו^[20]. אבידר ניסה למנוע את קבלת המלצות ועדת משל^[21], ובין השאר הגיש באפריל 1971 מכתב התפטרות שיכנס לתוקף אם ישונו סמכויותיו^[22]. בסוף מאי 1971, עם קבלת התיקונים במועצת ההסתדרות, התפטר אבידר מתפקיד המבקר^[23].

לאחר התפטרותו מתפקיד מבקר ההסתדרות, הלך ללמוד סובייטולוגיה באוניברסיטה העברית^[24]. בשנת תשל"ט (1979) סיים דוקטורט בסובייטולוגיה, עם עבודה שכותרתה "היחסים בין המפלגה לבין הצבא בברית המועצות: 1953 עד 1964", ואשר בהמשך התפרסמה כספר באנגלית בשם "The party and the army in the Soviet Union" (תחילה ב-1983 בהוצאת מאגנס, ואחר-כך ב-1985 בהוצאת Pennsylvania State University Press).

בשנת 1983 נמנה עם מדליקי המשואות בפתיחת חגיגות יום העצמאות.^[25]

בירושלים בשכונת גבעת משואה קרוי רחוב על שמו.

ספריו

יוסף אבידר, בדרך לצה"ל: זכרונות אלוף אבידר, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 1970 - זיכרונות.

Los precursores de la Haganá: la autodefensa judia en Eretz Israel / traducción del hebreo por Paúl Warszawski, Buenos Aires: Congreso Judio Latinoamericano, [1971]. (בספרדית)
La Haganá entre las dos guerras mundiales (1918-1939) / Traducción del hebreo por Perla Haydée B. de Felman, Buenos Aires: Congreso Judio Latinoamericano, [1973]. (בספרדית)
La Haganá, sendero hacia el Tzahal: desde la Segunda Guerra Mundial hasta la lucha por la independencia (1939-1948) / Yosef Avidar; traducción del hebreo por Isidoro Niborski, Buenos Aires: Congreso Judio Latinoamericano, 1974. (בספרדית)
The party and the army in the Soviet Union / by Yosef Avidar (translated into English by Dafna Allon), Jerusalem: Magnes Press, 1983. (באנגלית)

הערכים על לוגיסטיקה ב"הגנה" אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992.

מקורות

צה"ל בחילו - אנציקלופדיה לצבא ולביטחון, כרך 17 - "תעשיות ביטחוניות", הוצאת רביבים.
גרשון ועליזה ריבלין, זר לא יבין - ספר הכינויים, בהוצאת משרד הביטחון.
לכסיקון כוח המגן - ה"הגנה", הוצאת משרד הביטחון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף אבידר בוויקישיתוף

דוד תדהר (עורך), "יוסף אבידר (רוכל)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2258
יוסף אבידר (1906-1995), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ במקור שמו הוא יוסף רוכל; "אבידר" משמעותו אבי דנה ורמה, שתי בנותיו. עם גיוסו לצה"ל החליף את שמו מרוכל לאבידר.
^ דוד תדהר (עורך), "יוסף אבידר (רוכל)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2259.
^ ד. דיוקנאי, מן העיר העתיקה למוסקבה, מעריב, 27 בינואר 1955
^ היישוב הכי דרומי, מעריב, 7 בספטמבר 1960
^ עזה - אגדה ומציאות, מעריב, 4 בנובמבר 1956
^ סולחה בין אלופים (מיל) בצה"ל, מעריב, 13 במאי 1970
^ אורי דרומי, מחטופי הלח"י וממחסלי "התליין מריגה", באתר הארץ, 18 באוקטובר 2006
^ יהודה לפידות, חזרה לחטיפות, אתר דעת
^ יוסף איזר, בדרך לצה"ל, עמ' 303
^ יוסף הלר, ‏לח"י בין ימין לשמאל – הערות לבקורת, קתדרה 71, מארס 1994, עמ' 96
^ חלופי הגברי במטה צה"ל, מעריב, 27 במאי 1952
^ דיין ביצע שינויים במטכ"ל, מעריב, 29 בדצמבר 1953
^ עיטור ארגנטיני הוענק לאלוף יוסף אבידר, דבר, 31 באוגוסט 1965
^ אושר מינויו של אלוף אבידר למבקר ההסתדרות, מעריב, 23 באפריל 1968
ביקורת ההסתדרות לדפוסים חדשים, דבר, 16 במאי 1968
אלוף יוסף אבידר נבחר, מעריב, 17 במאי 1968
^ אלוף אבידר לתפקיד מבקר ההסתדרות - באוגוסט, דבר, 28 ביוני 1968
^ ישעיהו אביעם, מבקר ההסתדרות ממליץ למזג, מעריב, 26 בפברואר 1970
^ יוסף כנען, משבר בקרן הגמלאות, דבר, 4 במרץ 1970
^ דוד ליפקין, אשר ידלין שולל שיטת עבודת הביקורת בהסתדרות, דבר, 2 בדצמבר 1970
יוסף כנען, שם הביקורת לשווא, דבר, 25 בדצמבר 1970
^ יוסף כנען, יותר מדי מבקרים, דבר, 8 בדצמבר 1970
דויד מושיוב, ועדת משל השלימה הצעות לשינויים, דבר, 24 במרץ 1971
^ מבקר ההסתדרות מתנגד לתיקונים בחוקת הביקורת, דבר, 30 בנובמבר 1970
^ הסתייגות מפעילותו של אבידר, דבר, 23 במאי 1971
^ י. אבידר שינה את נוסח מכתב ההתפטרות, דבר, 8 באפריל 1971
^ אבידר התפטר מתפקיד מבקר ההסתדרות, דבר, 27 במאי 1971
אושרו השינויים בחוקת ההסתדרות, דבר, 27 במאי 1971
^ נורית ברצקי, סטודנטים בני שבעים, מעריב, 21 ביוני 1974; המשך
^ יום העצמאות | 1983, באתר כאן ארכיון, 17 באפריל 1983

[1] במקור שמו הוא יוסף רוכל; "אבידר" משמעותו אבי דנה ורמה, שתי בנותיו. עם גיוסו לצה"ל החליף את שמו מרוכל לאבידר.

[2] דוד תדהר (עורך), "יוסף אבידר (רוכל)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2259.

[3] ד. דיוקנאי, מן העיר העתיקה למוסקבה, מעריב, 27 בינואר 1955

[4] היישוב הכי דרומי, מעריב, 7 בספטמבר 1960

[5] עזה - אגדה ומציאות, מעריב, 4 בנובמבר 1956

[6] סולחה בין אלופים (מיל) בצה"ל, מעריב, 13 במאי 1970

[7] אורי דרומי, מחטופי הלח"י וממחסלי "התליין מריגה", באתר הארץ, 18 באוקטובר 2006

[8] יהודה לפידות, חזרה לחטיפות, אתר דעת

[9] יוסף איזר, בדרך לצה"ל, עמ' 303

[10] יוסף הלר, ‏לח"י בין ימין לשמאל – הערות לבקורת, קתדרה 71, מארס 1994, עמ' 96

[11] חלופי הגברי במטה צה"ל, מעריב, 27 במאי 1952

[12] דיין ביצע שינויים במטכ"ל, מעריב, 29 בדצמבר 1953

[13] עיטור ארגנטיני הוענק לאלוף יוסף אבידר, דבר, 31 באוגוסט 1965

[14] אושר מינויו של אלוף אבידר למבקר ההסתדרות, מעריב, 23 באפריל 1968
ביקורת ההסתדרות לדפוסים חדשים, דבר, 16 במאי 1968
אלוף יוסף אבידר נבחר, מעריב, 17 במאי 1968

[15] אלוף אבידר לתפקיד מבקר ההסתדרות - באוגוסט, דבר, 28 ביוני 1968

[16] ישעיהו אביעם, מבקר ההסתדרות ממליץ למזג, מעריב, 26 בפברואר 1970

[17] יוסף כנען, משבר בקרן הגמלאות, דבר, 4 במרץ 1970

[18] דוד ליפקין, אשר ידלין שולל שיטת עבודת הביקורת בהסתדרות, דבר, 2 בדצמבר 1970
יוסף כנען, שם הביקורת לשווא, דבר, 25 בדצמבר 1970

[19] יוסף כנען, יותר מדי מבקרים, דבר, 8 בדצמבר 1970
דויד מושיוב, ועדת משל השלימה הצעות לשינויים, דבר, 24 במרץ 1971

[20] מבקר ההסתדרות מתנגד לתיקונים בחוקת הביקורת, דבר, 30 בנובמבר 1970

[21] הסתייגות מפעילותו של אבידר, דבר, 23 במאי 1971

[22] י. אבידר שינה את נוסח מכתב ההתפטרות, דבר, 8 באפריל 1971

[23] אבידר התפטר מתפקיד מבקר ההסתדרות, דבר, 27 במאי 1971
אושרו השינויים בחוקת ההסתדרות, דבר, 27 במאי 1971

[24] נורית ברצקי, סטודנטים בני שבעים, מעריב, 21 ביוני 1974; המשך

[25] יום העצמאות | 1983, באתר כאן ארכיון, 17 באפריל 1983

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]