|
יחסי מיאנמר–סין
יחסי סין–מיאנמר הם היחסים הבינלאומיים בין הרפובליקה העממית של סין ומיאנמר. בשנים האחרונות, היחסים בין סין למיאנמר התמודדו עם כמה בעיות עקב עימותים מתמשכים בין מורדים סינים אתניים לצבא מיאנמר ליד הגבול בין סין למיאנמר. היחסים הדו-צדדיים בין סין ומיאנמר, אף שהם קרובים וחמים בהרבה מאלו שבין סין לשכנתה האחרת מדרום מזרח אסיה, וייטנאם, מתמודדים גם עם קשיים בשל ההשפעות של מלכודות חוב כביכול בחסות סינית[1][2][3] ומורדים בגיבוי סיני בשטחי צפון מיאנמר.[4][5][6] היסטוריהשתי המדינות והעמים, כמו גם השפות הרשמיות של שתי המדינות, חולקים קשר הדוק וקישוריות לשונית - הן בורמזית והן מנדרינית (שפתה של סין) הן חלק ממשפחת השפות הסינו-טיבטיות. בתקופת שושלת יואן בסין התרחשו הפלישה המונגולית הראשונה לבורמה והפלישה המונגולית השנייה לבורמה. שושלת צ'ינג נלחמה במלחמת סין–בורמה. לשתי המדינות היו טענות סותרות על מדינות השאן הסיניות מאז עלייתה של אימפריית טונגו לשלטון, אם כי הסחר עם שושלת מינג היה מועיל לאימפריית טונגו. נאמני מינג ברחו לבורמה במהלך פלישת המנצ'ו לסין. כמו כן התיישבו במיאנמר הרבה פנתיאים מסין.[7][8] דרך בורמה נבנתה דרך שטחי מיאנמר המודרנית לסין במהלך מלחמת העולם השנייה. יחסים מודרניים בורמה הייתה המדינה הלא-קומוניסטית הראשונה שהכירה ברפובליקה העממית של סין בהנהגת הקומוניסטים לאחר הקמתה ב-1949.[9] בורמה והרפובליקה העממית של סין כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים ב-8 ביוני 1950. בורמה הפכה למדינה ה-16 שהקימה יחסים עם סין החדשה. בורמה פתחה את שגרירותה בבייג'ינג באותו יום. ב-28 ביוני פתחה סין את שגרירותה ברנגון. יאו ז'ונגמינג, השגריר הראשון של סין ברנגון הגיע לרנגון ב-28 באוגוסט והציג את כתב האמנתו ב-5 בספטמבר 1950.[10] בעקבות ביקורי החליפין בין שני ראשי הממשלה, ג'ואו אנלאי ואו נו, בשנת 1954, החלו יחסי סין–בורמה לפרוח.[11] סין ובורמה חתמו על הסכם של ידידות ואי-תוקפנות הדדית ופרסמו הצהרה משותפת ב-29 ביוני 1954, המבססת רשמית את יחסיהן על חמשת העקרונות של דו-קיום בשלום.[9][12] היחסים עם סין היו תחת רוח המונח "pauk-phaw", כלומר קרבה בבורמזית. עם זאת, בורמה שמרה על מדיניות חוץ נייטרלית בשנות ה-50 וה-60. מהומות אנטי-סיניות ב-1967 וגירוש קהילות סיניות מבורמה יצרו עוינות בשתי המדינות.[12] היחסים החלו להשתפר משמעותית בשנות ה-70. תחת שלטונו של דנג שיאופינג, סין צמצמה את התמיכה במפלגה הקומוניסטית של בורמה ("CPB") וב-5 באוגוסט 1988 חתמה סין על הסכם סחר גדול, המכשיר סחר חוצה גבולות והחלה לספק סיוע צבאי ניכר. בעקבות הדיכוי האלים של המחאות הפרו-דמוקרטיות ב-1988, המועצה החדשה לשלום ופיתוח של המדינה, שניצבה בפני גינוי ולחץ בינלאומיים גוברים, ביקשה לטפח מערכת יחסים חזקה עם סין כדי לחזק את עצמה; בתורו, השפעתה של סין גדלה במהירות לאחר שהקהילה הבינלאומית נטשה את בורמה.[12][13] יחסים מסחרייםכמו היחסים הפוליטיים של סין–בורמה, גם הקשרים הכלכליים השתנו ב-1954. ב-22 באפריל 1954 חתמו סין ובורמה על הסכם הסחר הכלכלי הראשון שהיה תקף לשלוש שנים. על פי ההסכם, סין ייצאה לבורמה פחם, משי, בדי משי, בדי כותנה, נייר, כלים חקלאיים, מוצרי תעשייה קלה, מלאכת יד, אמייל, פורצלן, פחיות, תה וסיגריות. בורמה ייצאה אורז, מוצרי אורז, מינרלים, עץ, גומי וכותנה לסין. ב-3 בנובמבר 1954 חתמו שתי המדינות על פרוטוקול החלפת סחורות של אורז בורמזי וסחורות סיניות, ועל החוזה שסין קנתה 150,000 טונות אורז בורמזי.[11] הסחר הדו-צדדי בין סין למיאנמר עולה על 9.8 מיליארד דולר.[14] הייצוא הסיני למיאנמר מתמקד בדרך כלל סביב מוצרי נפט, פלדה וטקסטיל, בעוד שהיצוא של מיאנמר לסין נע בין גומי טבעי לעץ גולמי.[14] סין מספקת סיוע נרחב ומסייעת בפיתוח תעשיות ותשתיות במיאנמר ומטרתה להיות הנהנית העיקרית מטיפוח מאגרי הנפט והגז הטבעי הנרחבים של מיאנמר.[15] הוא אחד השותפים הראשיים של המשטר הבורמזי בפרויקט לשיפוץ והרחבת נמל הים של סיטווה וקיבל זכויות לפיתוח וניצול מאגרי גז טבעי באזור אראקאן.[12] סין הציעה הלוואות ואשראי למשטר הצבאי, כמו גם סיוע כלכלי והשקעות לבניית סכרים, גשרים, כבישים ונמלים וכן לפרויקטים תעשייתיים.[9][12] סין סייעה רבות בבניית כבישים אסטרטגיים לאורך נתיב הסחר של נהר אירוואדי המקשר בין מחוז יונאן למפרץ בנגל. חברות סיניות היו מעורבות בבניית צינורות נפט וגז המשתרעים על מרחק של 2,380 קילומטרים ממדינת ראקין של מיאנמר למחוז יונאן בסין.[15] החברות הסיניות CNOOC וחברת הנפט הלאומית של סין מחזיקות בחוזים חשובים על שדרוג שדות הנפט ובתי הזיקוק של בורמה ושיתוף הייצור.[12] פטרוצ'יינה נמצאת בתהליך של בניית צינור גז מרכזי משדה הנפט A-1 Shwe מול חופי מדינת ראקין המוביל ליונאן, תוך גישה וניצול מוערך של 2.88 עד 3.56 טריליון רגל מעוקב של גז טבעי.[12][16] צינור נפט סיני-בורמזי מוצע מול החוף המערבי של מיאנמר עשוי לאפשר לסין לייבא נפט מהמזרח התיכון, ובכך לעקוף את מצר מלאקה.[12][15] מחאה התקיימה נגד פרויקטי נפט סיניים.[17] ההשקעה של תאגיד ההשקעות China Power בתחנת הכוח הידרואלקטרית Myitsone בשווי 3.6 מיליארד דולר על נהר אירוואדי נעצרה בתחילת אוקטובר 2011 כאשר ממשלת בורמה השעתה את הבנייה עקב דאגת התושבים המקומיים מההשפעה האנושית, הסביבתית והיתרונות הנתפסים.[18][19] רוב הכוח שייווצר ייצא למחוז יונאן בסין ותושבים מקומיים טענו להיעדר משוב קהילתי בתהליך התכנון.[19] ממשלת סין הצהירה שמיאנמר תקבל 54 מיליארד דולר בהכנסות ממסים, רווחים משותפים, חשמל חינם.[19] על כף המאזניים עומד האחזקה הפיננסית העצומה של סין בפרויקט וגם הסיכון לפרויקטים גדולים אחרים שיש לסין במדינה.[19] China Power Investment Corporation הצהירה שרק חמישה כפרים עם סך של 2,146 נדרשים לעבור. החברה סיפקה לתושבי הכפר המושפעים בתים של שתי קומות, טלוויזיות בגודל 21 אינץ' ו-100,000 קיאט בורמזי.[19] מיאנמר היא הספקית המרכזית של סין לא רק לנחושת אלא גם ליסודות נדירים הנדרשות למכשירי היי-טק. יותר מ-70% ממכסת הייצור של סין (35.5 טון) מקורה במיאנמר (2020). בעוד ייצור הכרייה נמשך בהתמדה לאחר ההפיכה הצבאית בתחילת 2021 (מכרות רבים נמצאים בבעלות חברי החונטה), בעיות לוגיסטיקה הפריעו ליצוא לסין, ויצרו ירידה באספקה (במיוחד של דיספרוסיום וטרביום), ועלות מחירים ברחבי העולם כתוצאה מכך.[20] הפרות זכויות אדם ונושאים אחריםהיו מספר דיווחים ותלונות של מקומיים הקשורים להפרות זכויות אדם, האשמות בגריפת קרקעות ונזקים סביבתיים עקב רכישת קרקעות ופעילויות תעשייתיות של חברות סיניות.[21][22] בשנת 2010, כמעט 8000 דונם של אדמה הוחרמו מהתושבים כדי להרחיב פרויקט כריית נחושת בגיבוי סיני.[23] בנובמבר 2012, כפריים שלווים שהפגינו נגד מכרה הנחושת Letpadaung הותקפו על ידי שוטרים ועובדים סינים. בהתקפות, המשטרה השתמשה בפצצות זרחן לבן, וכתוצאה מכך כוויות ופציעות של עשרות מפגינים, כולל נזירים. ההפגנות נבעו מכפייה והפחדה של תושבי הכפר לחתום על חוזים שתוכנם לא הורשו לקרוא והצגה כוזבת של תנאי החוזה על ידי הבטחת שווא לתושבי הכפר שהקרקע תוחזר להם תוך שלוש שנים, ללא נזק ובאותו תנאי.[24][25] בשנת 2015 גילה אמנסטי אינטרנשיונל שדליפת פסולת ממכרה הנחושת Letpadaung נתקלה בשדות סמוכים וזיהמה אותו קשות. דגימות קרקע שנלקחו על ידי אמנסטי אינטרנשיונל נמצאו מזוהמות במתכות שונות, במיוחד ארסן, נחושת ועופרת.[24] בפברואר 2018, כ-800 כפריים במדינת קאצ'ין הפגינו בפני משרד ראש הממשלה נגד נזקים סביבתיים שנגרמו על ידי חברות סיניות לשתילת בננות לתרבית רקמות.[26] בפברואר 2019, שני כתבים הותקפו פיזית ונעצרו בכוח על ידי עובדים של חברת מיזם משותף סינית "Tha Khin Sit Mining Company", עבור מאמר שפורסם בעבר על תושבים מקומיים בקאצ'ין שמתנגדים למטעי בננות לתרבית רקמות.[27] דו"ח של ארגון זכויות האדם Burma Campaign UK בדצמבר 2018 קבע שחברות סיניות מהוות את עיקר התאגידים שנקראו על שם המעורבות בזכויות אדם והפרות סביבתיות במיאנמר.[28] ביוני 2020, מיאנמר הייתה אחת מ-53 מדינות שתמכו בחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג באו"ם.[29] סחר בבני אדםהיו דיווחים על יותר מ-7,000 נשים ונערות בורמזיות שנמכרו לעבדות מינית בסין, שם הן נמכרות כ"כלות".[30] כמו כן, דווח על נשים שנמכרו מספר פעמים למטרת לידה בכפייה.[31] יחסים אסטרטגיים סין היא הספקית החשובה ביותר של סיוע צבאי ומקיימת שיתוף פעולה אסטרטגי וצבאי נרחב.[9] מאז 1989, סין סיפקה למיאנמר מטוסי קרב, כלי רכב משוריינים וכלי שיט, והכשירה את הצבא הבורמזי, חיל האוויר ואנשי חיל הים.[9][12] גישה לנמלים ולמתקנים הימיים של מיאנמר מספקים לסין השפעה אסטרטגית במפרץ בנגל, באזור האוקיינוס ההודי הרחב יותר ובדרום-מזרח אסיה.[9][12][16] סין פיתחה נמל מים עמוקים בקיאוקפיו במפרץ בנגל.[32][16] היא גם בנתה מזח באורך 85 מטר, מתקנים ימיים ומערכות סיור ומודיעין אלקטרוני באיי קוקו,[12][33] הממוקם 18 קילומטרים מאיי אנדמן וניקובר בהודו, מה שנותן לסין יכולות לפקח על הפעילות הצבאית של הודו, כולל ניסויי טילים.[12] עם זאת, בניית מערכות מודיעין באי נחשבת כיום כמיתוס, והכוחות ההודיים הכחישו לאחרונה את קיומם[34] סין מסייעת בבניית בסיס ימי בסיטווה, נמל ימי חשוב מבחינה אסטרטגית קרוב לעיר ולנמל הגדולים במזרח הודו, קולקטה.[33] בייג'ינג גם מממנת סלילת כבישים המקשרים בין יאנגון וסיטווה, ומספקת את הדרך הקצרה ביותר לאוקיינוס ההודי מדרום סין. סין ורוסיה הטילו פעם וטו על החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שנועדה להעניש את מיאנמר.[15][35] בשנים האחרונות, סין הפגינה חוסר נכונות לתמוך בממשלת בורמה וניסתה לייצב את המצב הפוליטי במיאנמר.[15] בשנים האחרונות עברה מיאנמר לפתח קשרים אסטרטגיים ומסחריים עם הודו, איתה היא חולקת גבול יבשתי ארוך ומפרץ בנגל. הגברת שיתוף הפעולה הסחר והצבאי עם הודו ופיתוח היחסים הבילטרליים עם יפן ובתוך איגוד מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN) מראה על שינוי במדיניות החוץ של מיאנמר כדי למנוע תלות מוגזמת בסין.[9] עם זאת, עד 2018 מעורבותה של הודו במיאנמר עדיין הייתה מוגבלת בהשוואה להשפעתה הפוליטית והכלכלית של סין במדינה.[36] לאחר תקרית קוקאנג באוגוסט 2009 שזכתה להתעניינות תקשורתית בינלאומית,[37] כמה מומחים הטילו ספק בהשפעתה על יחסי סין-מיאנמר, שנחשבו לחזקים.[38] ברטיל לינטנר הצהיר כי מיאנמר נותנת עדיפות לסכסוכים פנימיים על פני קשריה עם סין,[39] אולם חלק מהאנליסטים הסיניים, כמו שי ינהונג, ממעיטים ביחסים בין מיאנמר לסין, ואמרו "הם לא חברים גדולים. הם לא מקשיבים למה שסין אומרת."[39] סין דחקה במיאנמר להבטיח את יציבות אזור הגבול ולהגן על האינטרסים של אזרחיה במיאנמר.[40][41] משרד החוץ הבורמזי התנצל מאוחר יותר בפני סין על התקרית, אך גם פרסם כתבה על הדלאי לאמה בעיתון הממשלתי "Myanmar Times", האזכור הראשון שלו בתקשורת הבורמזית הנשלטת על ידי המדינה במשך 20 שנה.[42] אמרו כי גורמים רשמיים בסין "זועמים" ו"כועסים מאוד" על כך שלא הוזהרו מראש על המתקפה על הגבול. ביוני 2015, מורדי קוקאנג הכריזו על הפסקת אש חד-צדדית תוך ציון "הקריאות העזות של ממשלת סין להשבת השלום באזור הגבול בין סין-מיאנמר" בין אינטרסים נוספים. ההודעה עלתה במקביל לפגישה של אונג סן סו צ'י עם שי ג'ינפינג, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית בבייג'ינג.[43] לאחר הגינוי הבינלאומי לרצח העם הרוהינגה, משקיפים ציינו כי מיאנמר הידקה את יחסיה עם סין.[44] במאי 2018, סין גינתה את ממשלת מיאנמר לאחר שפרצה אלימות בצפון מיאנמר. האלימות החלה על ידי מיליציה שנתמכת על ידי סין, ומרדה במיאנמר. המיליציה, צבא השחרור הלאומי טאאנג, ביקשה לקבל יותר אוטונומיה מהממשלה המרכזית של בורמה.[5] באוקטובר 2018, מיליציות בתמיכת סין נגד מיאנמר גירשו אנשי דת רבים בצפון מיאנמר, מה שעורר זעם ברחבי מיאנמר.[4] המיליציה הנתמכת על ידי סין איימה גם על תושבי צפון מיאנמר מלהביע את אמונתם הדתית, אפילו בתוך בתיהם.[4] באוגוסט 2018, ארגונים בינלאומיים שונים מצאו עלייה מדהימה בפרויקטים סיניים במיאנמר, מה שעלול לגרום ל'מלכודות חוב' נגד מיאנמר, באותו אופן שנתפס כגורם למלכודת חובות נגד סרי לנקה.[1] למרות הדיווחים הללו, ממשלת מיאנמר המשיכה עם ההלוואות והתוכניות הסיניות בנובמבר 2018, מה שעורר דאגה ציבורית רחבה.[2] בפברואר 2019, מיאנמר לקחה עוד הלוואות ותוכניות בחסות סינית.[3] ביולי 2019, שגרירי האו"ם מ-50 מדינות, כולל מיאנמר, חתמו על מכתב משותף למועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם המגן על היחס של סין לאויגורים ולקבוצות מיעוט מוסלמיות אחרות באזור שינג'יאנג.[45] בינואר 2020, המפקד העליון, מין אונג הלינג, נפגש עם המנהיג הסיני שי ג'ינפינג בנייפידאו. שי קידם את שיתוף הפעולה המעשי במסגרת של יוזמת החגורה והדרך כדי להשיג תוצאות במועד מוקדם ולהועיל לאנשי מיאנמר.[46] הפיכה צבאית 2021בפברואר 2021, ההפיכה במיאנמר הדיחה מספר חברי פרלמנט שנבחרו באופן דמוקרטי מהשלטון, כולל יועצת המדינה אונג סן סו צ'י. ב-3 בפברואר, סין ורוסיה חסמו את מועצת הביטחון של האו"ם מלפרסם הצהרה בגנות הצבא מחשש לסנקציות כלכליות נוספות. בעוד שסין הפחיתה בתחילה את ההפיכה הצבאית כ"שינוי גדול בקבינט", היא הביעה מאוחר יותר דאגה לגבי מצב החירום שנמשך 12 חודשים שהוכרז על ידי המנהיג הצבאי מין אונג הלינג, בדרישה לשחרר את אונג סן סו צ'י.[47] ב-16 בפברואר 2021, בתגובה למפגינים מחוץ לשגרירות סין ביאנגון, שהאשימו את סין בהפיכה, אמר שגריר סין צ'ן האי "ההתפתחות הנוכחית במיאנמר היא לחלוטין לא מה שסין רוצה לראות". הוא דחה את הטענה שסין תומכת בשלטון צבאי במיאנמר כ"שמועה מגוחכת".[48] אף על פי כן, מפעלים סיניים במדינה הועלו באש מאחר שהמפגינים הבורמזים לא סמכו על תגובתה של סין, והותירו אחריהם 39 הרוגים ב-15 במרץ; שגרירות סין במיאנמר הגיבה מאוחר יותר בגינוי התקפות ההצתות, אך זכה ללעג על ידי המפגינים על כך שלא הביעו אהדה לתנועת המחאה.[49][50] סין גם המשיכה לספק מזון למיאנמר, אשר נתפסה בעיני חלק כתומכת בחונטה הצבאית.[51][52] באמצע מרץ 2021, יחסי סין–מיאנמר התערערו קשות עקב תסיסה אזרחית מתמשכת ושלטון צבאי, וסיכנו את ההשקעות הסיניות במדינה. בדיווח אחר נאמר כי החונטה של מיאנמר מנסה לשפר את היחסים עם ארצות הברית באמצעות העסקתו של פקיד מודיעין צבאי ישראלי לשעבר. לפי המקור, אונג סן סו צ'י התקרבה מדי לסין לטעמם של הגנרלים. סין לא תמכה בשלטון צבאי במיאנמר ובניסיונות לפתור את הסכסוך בדרכי שלום ללא התערבות זרה.[53][54] למרות ההצהרות הללו, סין, לצד רוסיה, מטילה לעיתים קרובות וטו על כל החלטת האו"ם המגנה את האכזריות הגוברת של החונטה הצבאית הבורמזית מחשש לסנקציות נוספות שיפגעו באזור מבחינה כלכלית. סין היא המשקיעה השנייה בגודלה במיאנמר.[55][56] ב-3 במאי 2021, סין שלחה יותר מ-500,000 חיסונים מתוצרת החברות הסיניות סינובאק וסינופארם (Sinopharm) למיאנמר על מנת להילחם במגפת הקורונה ולהפגין את הידידות (Paukphaw). החיסונים אושרו בעבר על ידי ארגון הבריאות העולמי ומהווים צעד משמעותי להגנה על כל אזרחי מיאנמר מפני המחלה הקטלנית.[57] מפגינים נגד חיסונים ראו בכך הונאה, והפיצו מידע מוטעה על חיסונים סיניים ברשתות החברתיות.[58] קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
