יעקב שמשון שפירא

יעקב שמשון שפירא
	יעקב שמשון שפירא, 1966
לידה	4 בנובמבר 1902; קרופיבניצקי, האימפריה הרוסית
פטירה	14 בנובמבר 1993 (בגיל 91); ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1924
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	המערך
	1948–1950; (כשנתיים)
תחת ראש ממשלת ישראל	דוד בן-גוריון
	חיים כהן ←
	1948
תחת שרי המשפטים	פנחס רוזן
	חיים כהן ←
	12 בינואר 1966 – 1 בנובמבר 1973; (7 שנים)
תחת ראשי הממשלה	לוי אשכול, יגאל אלון וגולדה מאיר
	→ דב יוסף חיים יוסף צדוק ←
	20 באוגוסט 1951 – 14 בנובמבר 1955; (4 שנים)
	17 בנובמבר 1969 – 21 בינואר 1974; (4 שנים)
כנסות	2–3, 7

ערך זה עוסק בח"כ ושר יעקב שמשון שפירא. אם התכוונתם לרבי יעקב שמשון שפירא משיפיטובקה, ראו יעקב שמשון משפיטובקה.

יעקב שמשון שפירא (4 בנובמבר 1902 – 14 בנובמבר 1993) היה היועץ המשפטי לממשלה הראשון, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

ביוגרפיה

שפירא נולד ביֶליסַבטְגרד, באימפריה הרוסית (כיום העיר קרופיבניצקי באוקראינה) ב-1902. למד בישיבת לידא ובפקולטה לרפואה באוניברסיטת חרקוב. היה פעיל בתנועה הסוציאליסטית-ציונית צ"ס ברוסיה והיה אסיר ציון בשנים 1923–1924 - בהיותו בן 21 נשלח לסיביר בגלל פעילות ציונית-סוציאליסטית בקרב הנוער היהודי.^[1]

עלה לארץ ישראל בשנת 1924. היה חבר חבורת "המעבר" לכיבוש העבודה בפתח תקווה, עבד בפרדסי המושבה והיה ממייסדי קיבוץ גבעת השלושה. למד בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים, שם הוסמך לעורך דין. היה מזכיר מפלגת אחדות העבודה בירושלים. בפברואר 1932 נבחר לוועד הקהילה של ירושלים מטעם מפא"י^[2]. בשנת 1934 עבר לחיפה ועסק שם בעריכת דין. טיפל במשפטי ההגנה וההעפלה. לאחר הקמת המדינה היה מנכ"ל משרד המשפטים ושימש כיועץ המשפטי לממשלה הראשון במדינת ישראל (בין השנים 1948-1950). במהלך מלחמת העצמאות נדרש שפירא לחקור את מעשי הטבח שבוצעו באוקטובר 1948 במהלך מבצע "חירם" על ידי חטיבות: כרמלי, גבעתי וחטיבה שבע. מסקנותיו הוגשו לממשלה בדצמבר 1948. הממשלה דנה במסקנות אך הדו"ח והמסקנות נותרו חסויים עד היום, השנה ה-76 לעצמאות ישראל^[3]

לפי בקשת בן-גוריון חקר את מותו של הקולונל דוד מרכוס ומסקנתו הייתה שהחייל שירה עשה זאת כשהוא עומד על המשמר בלילה, כזקיף, והתנהגותו הייתה ללא דופי.^[4]

שפירא, שהתגורר עד אז בחיפה, נזקק לדירה בתל אביב לצורך עבודתו עם משרד המשפטים. קצין ההחרמות איתר עבורו ועבור משפחתו דירה בשדרות ח"ן שהייתה שייכת ליובל ליאון. בספטמבר 1948 תבע ליאון את שפירא בבית המשפט^[5], אך עתירתו נדחתה בטענה שעבודתו של היועץ המשפטי לממשלה מוגדרת "שירות חיוני לכלל" ולכן ההחרמה מוצדקת^[6]^[7].

נבחר לכנסת השנייה והשלישית מטעם מפא"י והיה חבר בועדת החוקה, חוק ומשפט. בדצמבר 1964 פרסם שפירא מאמר בעיתון מעריב בו תקף את עמדתו של בן-גוריון בעניין מינוי ועדת חקירה משפטית לעסק הביש. במאמר זה טען שפירא כי אין לערב את הרשות השופטת בוועדה (ולו משפטית) הממונה על ידי הממשלה וכי אין למנות כחבריה שופטים (או שופטי בית המשפט העליון). בשנת 1965 מונה על ידי מפא"י לעמוד בראש בית דין מפלגתי, אשר גירש את בן-גוריון וחבריו משורות מפא"י. למרות זאת בבוא היום הפקיד בן-גוריון את צוואתו בידיו של יעקב שמשון שפירא ובכך נמחקו משקעי העבר ביניהם. ב-12 בינואר 1966 מונה על ידי לוי אשכול כשר המשפטים (שאינו חבר כנסת) בממשלה ה-13 במקום דב יוסף (שתמך בעמדת בן-גוריון ואשר שימש שר משפטים בממשלת אשכול הקודמת). בשנת 1968 הביא שפירא לכנסת את חוק ועדות חקירה, חוק המקבל, למעשה, את עמדתו של בן-גוריון בנושא.

שפירא המשיך לכהן עד 1973 (למעט תקופה קצרה) כשר המשפטים ואף נבחר לכנסת השביעית מטעם המערך.

שפירא השפיע רבות על מערכת המשפט הישראלית, דאג להחלפת החוקים העות'מאניים והמנדטוריים בחוקים ישראליים מודרניים ששילבו בתוכם ערכים מן המשפט העברי.^[8]

הוא קידם את חוק יסוד: הממשלה המסדיר את פעילות הממשלה; פעל להעברת 'חוק המזונות - הבטחת תשלום', המשחרר את האשה מלפנות להוצאה לפועל נגד בעלה ליישום פסק-דין של תביעת מזונות ומטיל על המוסד לביטוח לאומי את החובה לשלם את דמי המזונות; פעל לחקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג המשווה את זכויות האישה לבעלה במשק המשפחה; העביר את חוק בתי הדין לעבודה; הכין את חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים; הביא לקריאה ראשונה את חוק החברות הממשלתיות המחייב חברה ממשהלתית לפעול על פי שיקולים עסקיים, כמו חברה לאו-ממשלתית^[9].

תמך בהתיישבות יהודית בשטחי יהודה ושומרון: "ממלחמת ששת הימים עד מלחמת יום-הכיפורים עברו שש שנים, היום עברו אחת-עשרה שנים. בתקופה הזו איש לא הפריע לנו - לעם היהודי, למדינת ישראל, לממשלות ישראל - לחזק עמדתנו, שלא נהיה בעמדת חולשה כזאת בשטחים הנמצאים בשלטון ישראל...לא מוכרחים היו ללכת דווקא לשכם המאוכלסת בצפיפות, אבל אנחנו לא הלכנו, אנחנו לא עשינו גם במקומות אחרים".^[10]

במהלך מלחמת יום הכיפורים דרש מראש הממשלה גולדה מאיר לפטר את שר הביטחון משה דיין בשל אחריותו האישית, ומשלא נענה התפטר בעצמו ב-30 באוקטובר 1973.

נפטר ב-14 בנובמבר 1993, בגיל 91.

גלריה

שפירא ביום הולדת 80 לנשיא שזר, 1969
שפירא (במרכז) ביריד הספרים הבינלאומי הרביעי בירושלים. משמאל טדי קולק ומימין איניאציו סילונה הזוכה בפרס ירושלים, מרץ 1969

לקריאה נוספת

'"זכיתי לראות את קומה של מדינת היהודים": שיחה פרטית עם יעקב שמשון שפירא, שר המשפטים לשעבר', מגוון: לשאלות חברה ומדינה, אפריל-מאי 1981, 8–14.
דינה זילבר, בשם החוק: היועץ המשפטי לממשלה והפרשות שטלטלו את המדינה, פרק 1, הוצאת "דביר", 2012
נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", הודעת הממשלה על התפטרותו של שר המשפטים י.ש. שפירא מן הממשלה, כרך ראשון, בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), עמ' 151-158, באתר דעת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב שמשון שפירא בוויקישיתוף

יעקב שמשון שפיראיעקב שמשון שפירא, באתר הכנסת
יעקב שמשון שפירא, באתר כנסת פתוחה
כנס בנושא העסק הביש 4.11.2004 באתר מוסד הרצל לחקר הציונות
רפאל בשן, י. ש. שפירא, שר המשפטים: "אילו הייתי צריך להחליט היום בפרשת 'בול', הייתי פועל כפי שפעלתי", מעריב, 10 במרץ 1967, המשך (ראיון)
דניאל בלוך, שר־המשפטים מסביר גישתו העקרונית בפרשת מיהו יהודי: שיחה עם יעקב שמשון שפירא, דבר, 6 בפברואר 1970
דברים לזכרו של חבר הכנסת ושר המשפטים לשעבר יעקב שמשון שפירא, זיכרונו לברכה, מתוך ישיבת הכנסת ביום שלאחר מותו.

הערות שוליים

^ ישעיהו בן פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 185-186
^ תוצאות הבחירות לועד הקהלה, דואר היום, 3 בפברואר 1932
^ בני מוריס, תיקון טעות, יהודים וערבים בארץ ישראל 1936-1956, תל אביב: עם עובד, 2000, עמ' 133
^ ישעיהו בן-פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות / הוצאת עידנים, 1981, עמ' 192
^ צו על תנאי לביטול החרמת דירה בת"א, הארץ, 24 בספטמבר 1948.
^ מערער על חוקיותם של חוקים שחרגו ממסגרת סמכויות חמנדט, הארץ, 6 באוקטובר 1948.
^ דינה זילבר, בשם החוק, פרק 1, 2012.
^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", הודעת הממשלה על התפטרותו של שר המשפטים י.ש. שפירא מן הממשלה, כרך ראשון, בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), עמ' 151-158, באתר דעת.
^ ישעיהו בן פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 213-214
^ ישעיהו בן-פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות / הוצאת עידנים, 1981, עמ' 184

[1] ישעיהו בן פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 185-186

[2] תוצאות הבחירות לועד הקהלה, דואר היום, 3 בפברואר 1932

[3] בני מוריס, תיקון טעות, יהודים וערבים בארץ ישראל 1936-1956, תל אביב: עם עובד, 2000, עמ' 133

[4] ישעיהו בן-פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות / הוצאת עידנים, 1981, עמ' 192

[5] צו על תנאי לביטול החרמת דירה בת"א, הארץ, 24 בספטמבר 1948.

[6] מערער על חוקיותם של חוקים שחרגו ממסגרת סמכויות חמנדט, הארץ, 6 באוקטובר 1948.

[7] דינה זילבר, בשם החוק, פרק 1, 2012.

[8] נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", הודעת הממשלה על התפטרותו של שר המשפטים י.ש. שפירא מן הממשלה, כרך ראשון, בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), עמ' 151-158, באתר דעת.

[9] ישעיהו בן פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 213-214

[10] ישעיהו בן-פורת, שיחות, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות / הוצאת עידנים, 1981, עמ' 184

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]