הסרט הוקרן בהקרנת בכורה עולמית ב-19 בינואר2018, במסגרת התחרות הדרמטית האמריקאית בפסטיבל הסרטים סאנדנס. לאחר הקרנות בפסטיבלי קולנוע נוספים, הסרט עלה לאקרנים בארצות הברית ב-23 ביולי 2018, בהפצת A24. בארצות הברית, הסרט הוגבל לצפייה מגיל 17 ומעלה, דבר שעורר ביקורת ציבורית, שכן ההגבלה מונעת מתלמידי כיתות ח' מלצפות בסרט באולמות הקולנוע. בתגובה, מפיצי הסרט ערכו הקרנות של הסרט ללא דירוג בחינם ברחבי ארצות הברית. בסופו של דבר, הסרט הכניס מהקרנות בצפון אמריקה 13.5 מיליון דולר, לעומת תקציב של 2 מיליון דולר.
קיילה דיי (אלזי פישר (אנ')) היא תלמידת כיתה ח' במהלך השבוע האחרון ללימודיה לפני שהיא עוברת מחטיבת הביניים לבית ספר תיכון. היא מפרסמת ביוטיוב סרטונים, בהם היא מעניקה עצות לחיים בנושאי ביטחון עצמי ודימוי עצמי, הזוכים לצפיות מועטות בלבד. בשל היותה ביישנית המתקשה להתיידד עם אחרים, היא נבחרת על ידי חבריה לכיתה לתואר "התלמידה השקטה ביותר". בינתיים, מארק (ג'וש המילטון), אביה הפרוד מאשתו, מתקשה לתקשר איתה ולמנוע ממנה להסתמך כל כך על מדיות חברתיות.
קיילה מוזמנת למסיבתבריכה שעורכת חברתה לכיתה, קנדי, אשר הזמינה אותה רק לאחר שאמא שלה הכריחה אותה. במסיבה, קיילה סובלת מהתקף חרדה בשירותים אך בסופו של דבר יוצאת החוצה ונכנסת לבריכה, שם היא פוגשת את גייב, בן דודה האקסצנטרי של קנדי. לאחר שהיא מנסה לעזוב את המסיבה מוקדם, קיילה פוגשת את איידן, בחור שהיא מאוהבת בו בסתר, שמציע לה לחזור למסיבה. קיילה מתגברת על המבוכה ועל הפחד, ומתנדבת לשיר קריוקי.
בבית הספר, קיילה מגלה שאיידן נפרד מחברתו האחרונה כיוון שהיא סירבה לשלוח לו תמונות עירום של עצמה. קיילה מנסה להרשים את איידן, ומשקרת לו שיש לה בטלפון שלה תיקייה עם תמונות עירום. איידן מגלה עניין, ושואל אותה אם ביצעה פעם מין אוראלי. קיילה הנבוכה משקרת ואומרת שכן. מאוחר יותר באותו היום, היא צופה בסרטוני הדרכה ביוטיוב כיצד לבצע מין אוראלי, אך נגעלת מכך.
קיילה מצטרפת לתוכנית חונכות, במסגרתו היא פוגשת את אוליביה, תלמידת כיתה י"ב ידידותית שמתנדבת להראות לה את בית הספר התיכון בו תלמד בשנה הבאה. אוליביה נותנת לה את מספר הטלפון שלה, ומזמינה אותה לצאת לקניון עם חבריה. קיילה נהנית בחברתם, עד שהיא מגלה שאביה מרגל אחריהם מרחוק, והיא אומרת לו לעזוב. ריילי, חבר של אוליביה, מציע לקחת את קיילה טרמפ הביתה בשעת לילה מאוחרת. באמצע הדרך, ריילי מחנה את מכוניתו, ויוזם משחק מביך של אמת או חובה שבמסגרתו הוא שואל את קיילה שאלות מביכות על הניסיון המיני שלה, מוריד את החולצה שלו ומבקש ממנה להוריד גם את החולצה שלה. קיילה מסרבת, וריילי מתרגז. בבית, קיילה נשברת בבכי ומתנחמת בזרועות אביה. היא מעלה סרטון בו היא מודיעה שתפסיק לעשות סרטונים, מכיוון שאיננה סבורה עוד שהיא האדם המתאים להעניק עצות לאחרים.
קיילה פותחת קפסולת זמן שהכינה בתחילת כיתה ו', וצופה בסרטון של עצמה. היא מבקשת מאביה שיעזור לה לשרוף את תוכן הקופסה. היא שואלת את אביה אם היא גורמת לו עצב, והוא אומר לה שהיא ממלאת אתו גאווה ושהיא לעולם לא תוכל להעציב אותו, והיא מחבקת אותו.
במהלך טקס סיום הלימודים, קיילה מתעמתת עם קנדי, על כך שהתנהגה אליה בצורה לא יפה, בעוד קיילה הייתה כל הזמן רק נחמדה כלפיה. בהמשך, קיילה אוכלת ארוחת ערב יחד עם גייב, בביתו, והשניים נהנים מאוד מהבילוי המשותף. קיילה מכינה קפסולת זמן חדשה שהיא ואביה קוברים בחצר האחורית; היא משאירה סרטון וידאו לעצמה, בו היא מעודדת את עצמה להתמיד גם בזמנים קשים.
הסרט עוסק בחרדה.[5][6] פרופסור ג'וליאנה וו. מיינר, שפרסמה בשנת 2018 מאמר על הסרט, כתבה כי 22% מבני הנוער נאבקים בדיכאון ובחרדה, ונערות מתבגרותהתאבדו בשיעורים גבוהים יותר בשנת 2015 לעומת השיעורים שהיו בארבעים השנים הקודמות.[7] החרדה המתוארת היא טיפוסית בחטיבת הביניים, אך לדברי הכתבת ולרי שטראוס, משקפת גם את החיים בשנת 2018 בהם אנשים בכל הגילאים רואים "קקופוניה של אדישות ושוויון נפש".[8] גם המילים "אה..." ו-"כזה / כאילו" בתסריט משקפות את "תהליך המאבק", ולאו דווקא את חוסר האינטליגנציה של הדמויות.[9]
המבקראוון גלייברמן כתב שזהו סרט פורץ דרך בעיסוקו בבני נוער שמעולם לא הכירו עולם ללא אינטרנט, ואף עוסק בשליחות של מסרונים בעלי תכנים מיניים.[10] ב-CBS News ציינו כי מלבד העיסוק הרגיל ב-"חרדות ואקנה" (המאפיינים סרטים וסדרות על בני נוער), הסרט ”כיתה ח” מתאר כיצד קיילה מבלה זמן רב באינטרנט ועוסקת בשליחה של מסרונים. הדבר משקף מגמות כלליות בדור ה-Z, בשונה מדור ה-Y, בו 94% מבני הנוער השתמשו בסמארטפונים בטרם מלאו להם 14.[11] סקר אמריקאי משנת 2018 העלה כי 45% מבני הנוער דיווחו כי הם משתמשים באינטרנט "כמעט כל הזמן". 24% סברו כי השפעותיו "לרוב שליליות", בעוד 45% מאפיינים את השימוש באינטרנט כ-"לא שלילי ולא חיובי".[12]
לדברי אלזי פישר (אנ') (השחקנית הראשית בסרט כיתה ח'), "עבור קיילה המדיה החברתית היא כמעט [פולחן] דתי".[12]בו ברנהם (במאי הסרט) הסביר: "המדיה החברתית גרמה לי לחשוב אחרת כאדם. זה גרם לי לחרדה רבה יותר, אני חושב". הפרופסור לפסיכולוגיה ז'אן טנג'נג מצאה קשר בין העלייה בשימוש באינטרנט לבין הירידה בבריאות הנפש של בני הנוער.[11] גלייברמן כתב כי הסרט בוחן את המצוקות חסרות התקדים שבני נוער נמצאים בהן כיום.[10] הסופר רוברט בארקר ערך השוואה בין ”כיתה ח'” לבין סרטי התבגרות מוקדמים יותר, כגון נעורים בקצב מהיר (1982) וילדות רעות (2004). הוא כתב שבמקום להשתייך לקליקה חברתית, קיילה וחבריה מצאים ב"מלחמה דיגיטלית של כולם כנגד כולם, העמדות פנים, ומתייחסים לעצמם כאל קהל אנונימי". בארקר ראה גם בשליחות של מסרונים מיניים בין הדמויות כעדות לאובדן התמימות.[13]NPR פירשה את ההשפעה של האינטרנט במהלך גיל ההתבגרות כ"אחד מנושאי המפתח בסרט", והעירה כי המדיה החברתית הוסיפה סיבוכים לבני הנוער שבגיל זה, שלא היו בעבר. אף על פי כן, NPR הצהירה כי קיילה עדיין מצליחה להתבגר ולהתגבר, למרות האתגרים הגדולים הניצבים מולה.[14]
על פי המבקר קייל בוכנאן, "התעלומה הגדולה ביותר עבור ... [קיילה] היא המין השני", בהתחשב בהתעניינותה באיידן וסרטוני ההדרכה המקווננים בהם היא צופה על מנת ללמוד כיצד לבצע מין אוראלי.[15] עם זאת, העיתונאי כריס או'פלט הציע שקיילה לא באמת מוכנה לקיים יחסי מין, אלא פשוט "נלחצת לעשות שימוש במיניותה על מנת לזכות בקבלה חברתית".[16] המגזין טיים הזכיר את דבריה (השקריים) של קיילה לאיידן, כאשר טענה שיש לה צילומי סלפי של עצמה בעירום, כאחת מה-"חוויות המשפילות הקלאסיות של חטיבת הביניים", כפי שהן מתוארות בסרט.[17]
ברנהם מתח ביקורת גם על החינוך המיני האמריקאי, שאינו עוסק בהסכמה מינית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסצנה בה משחקים הילדים "אמת או חובה".[18] אף על פי שבתחילת הסרט קיילה נראית משתתפת בשיעור לחינוך מיני, היא לא יודעת כיצד להגיב כאשר ריילי מנסה לנצל אותה מינית, והיא מתנצלת בפניו על כך שהיא מסרבת להצעותיו.[15][19] מבקרי קולנוע קישרו את הסצנה הזו לתנועת Me Too,[20] אם כי התסריט לסרט נכתב עוד לפני שהתנועה קמה. בהקרנות של הסרט בפסטיבלי קולנוע, צופים רבים חשו שלא בנוח במהלך הקרנת סצנה זו.[21]
בנוסף, עלילת הסרט בוחנת את מערכת היחסים שבין קיילה לבין אביה, מארק, בן דור ה-X,[9] שממנו היא מנסה להתנתק, תוך שהיא מפגינה התנהגות טיפוסית לגילה.[8] הוא מנסה שוב ושוב לתקשר איתה, אך חווה תסכול כתוצאה מהקיבעון שיש לה כלפי הסמארטפון שלה.[22] עם זאת, העיתונאית סוניה ראו מצאה לנכון לציין שדווקא מארק הוא "הנוכחות הקבועה היחידה בחייה";[23] מארק מקדיש את כל חייו לקיילה ומאוחר יותר אף אומר לה עד כמה הוא גאה בה.[24]
הפקה
פיתוח
בו ברנהם, תסריטאי ובמאי הסרט. אמר כי החל לכתוב את התסריט ב-2014 בהשארת המאבקים האישיים שלו בחרדה.
כקומיקאי שנמצא בסיבוב הופעות, בו ברנהם, תסריטאי ובמאי הסרט, סבל מהתקפי חרדה הקשורים להופעותיו מאז 2013. בעוד שהכוונה המרכזית שלו הייתה לכתוב סיפור על חרדה, הוא בחר לספר אותו מנקודת המבט של תלמידה בכיתה ח' מאחר שחש כי "החרדה גורמת לי להרגיש מבועתת כמו ילד בן שלוש עשרה".[25] כמו כן, הוא הביע את דעתו כי כיתה ח' היא שנה מכרעת לגיבוש מודעות עצמית:[26]
רציתי לדבר על חרדה ואיך זה מרגיש להיות בחיים כרגע, ומה זה להיות חסר ביטחון ועצבני. זה הרגיש לי יותר כמו חטיבת ביניים מאשר בית ספר תיכון. אני חושב שהמדינה והתרבות מתנהגים כרגע כאילו הם בכיתה ח'.[27]
בורנהאם קיבל השראה לסרט מהתבוננות בבחורה בקניון שצילמה תמונות סלפי של עצמה כשהיא לבדה; הוא האמין שהיא מודאגת מהופעתה.[28] בהתחשב בכך שהקריירה שלו התחילה בהפקת סרטוני יוטיוב שזכו להצלחה, הוא רצה לחקור את חייה של דמות שיוצרת סרטונים שלהם מספר מצומצם מאוד של צפיות.[29] העבודה על התסריט החלה במרץ2014.[30] בטיוטות הראשונות של התסריט, קיילה לא הייתה הגיבורה היחידה, אך בסופו של דבר ברנהאם החליט להתמקד בה מכיוון שקולה הרגיש הכי נכון מבין הדמויות.[25] הוא החליט שדמות הגיבור של הסרט שלו תהיה בת, ולא בן, לאחר שצפה ביוטיוב והבחין כי "הבנים מדברים על מיינקראפט והבנות מדברות על חייהן ... כנראה משום שבנות פשוט מתבגרות מהר יותר ומשם שהתרבות שואלת בנות שאלות עמוקות יותר בגיל מוקדם יותר לעומת בנים".[26] הוא גם אהב את הרעיון של גיבורה על מנת להימנע מהשלכה של הזכרונות האישיים שלו מכיתה ח' כבן.[29] במקור, שמו של הסרט היה ”הילדה המגניבה ביותר בעולם” (באנגלית: "The Coolest Girl in the World").[31]
על מנת לכתוב את הדיאלוגים בין בני דור ה-Z, ברנהאם צפה ביוטיוב.[27] דעותיו האישיות של ברנהאם על ההבדלים בין דור זה לקודמיו היוו השראה לסצנה בה דמותו של טרבור מתארת כיצד הגישה לרשתות החברתיות כבר בגיל צעיר עיצבה את הדור הזה.[32] מערכת היחסים של קיילה ומארק מבוססת על מערכת היחסים של ברנהאם עם אמו.[33] ברנהאם ראה במערכת היחסים של נער מתבגר עם הוריו כשלב בחיים שבו "אתה רוצה עצמאות, ואתה רוצה גם חיזוק".[34]
את הסרט הפיקו סקוט רודין, אלי בוש ו-A24 עם תקציב של 2 מיליון דולר.[2] מנהלת A24, ניקולט אייזנברג, ציינה שהסרט היה "אישי" עבורה.[35] במשך שנים ברנהאם חיפש מימון לסרט, וסבר שיצליח לשווק זאת תוך שימוש בהצלחתו כקומיקאי כמנוף.[36][37] אף על פי שמעולם לא ביים סרט באורך מלא בעבר, ברנהאם היה נחוש בדעתו לביים בעצמו, ובמשך שמונת החודשים שקדמו לצילומים הוא עסק בקריאת ספרים כמו "Making Movies" מאת סידני לומט.[2]
ליהוק
חמישים בנות-עשרה עשו אודישנים לתפקיד של קיילה.[27] ברנהאם גילה את אלזי פישר (אנ') ביוטיוב, והיה עליה לעבור שלושה אודישנים על מנת לקבל את התפקיד.[38] פישר, באותה העת בת 13, אמרה כי היא התקשתה למצוא תפקיד המציג באופן מציאותי חייו של מתבגר לפני שהגיעה לאודישן לסרט.[39] ברנהאם ליהק את פישר מכיוון שהיא הייתה "היחידה שהרגישה כמו ילדה ביישנית שמעמידה פנים כבעלת ביטחון - כל האחרים הרגישו כמו ילדים בעלי ביטחון המעמידים פנים שהם ביישנים".[27] פישר אמרה כי אחת הסיבות שהיא חששה באודישן הראשון הייתה שהיא מעריצה של ברנהאם. היא נמשכה לתפקיד מכיוון שגינוני הדיבור של קיילה דומים לשלה.[36] היא עצמה סיימה כיתה ח' שבוע לפני תחילת ההפקה.[40] לאחר שסקר את התסריט, אביה של פישר צעק וקילל כאשר קרא את סצנת המשחק "אמת או חובה", אך דאג לכך שלבתו יהיה נוח עם החומר.[39]
ברנהאם סבר שלג'וש המילטון הייתה "תחושה של אבא".[31]דניאל זולגדרי לוהק לתפקיד ריילי. בגלל סצנת משחק "אמת או חובה", שחקנים צעירים רבים שהגיעו לאודישנים שיחקו את התפקיד כדמות של אדם מרושע, אך ברנהאם הדריך את זולגדרי להיות "ההפך מקריפי".[31]אמילי רובינסון ואימני לואיס היו שתיהן בגיל העשרה כאשר לוהקו, ושתיהן אמרו שחשו הזדהות עם האופן שהוא הוצגה חרדה בסרט.[41]ג'ייק ריאן, שגילם את גייב, העיר כי בתסריט גייב "היה אמור להיות off-centered", ומאחר ולא ידע מה משמעות הביטוי הזה, הוא פשוט שיחק את עצמו.[42]
ניצבים רבים בסרט היו מורים אמיתיים ותלמידים אמיתיים, שלימדו/למדו בחטיבת הביניים "סופרן" בניו יורק, כאשר המנהל בריאן פוקס אמר כי בין 5 ל-10 מתלמידיו לוהקו לסרט.[43] במהלך תהליך האודישן של תפקידי תלמידי כיתות ח', תלמידה אחת טענה כי אקזמה היא "הכישרון המיוחד" שלה בעוד תלמיד אחר אכל פלפל כאילו היה תפוח, כחלק מהאודישן שלו. ברנהאם אישר זאת.[44] המורה למוזיקה דייב ירינגטון אמר שברנהאם ליהק אותו כי הוא "אהב את המראה שלי".[43]
צילומים
מרכז הקניות "Palisades Center" בניו יורק, אחד מהלוקיישנים בהם צולם הסרט.
הסרט צולם בסופרן, ניו יורק בקיץ2017, במשך 27 יום,[2][26] כאשר הצילומים בבית הספר התיכון סופרן נערכו בחודש יולי.[27][43] עבור סצינות הקניון, צילומי החוץ התקיימו ב-Palisades Center שבווסט ניאק, ניו יורק, בעוד צילומי הפנים התקיימו ב-The Galleria at White Plains שבוייט פליינס.[45]
ברנהאם בחר שלא לטשטש את המראה הטבעי של עורה של פישר,[33] שהשתמשה במעט מאוד איפור, אך האקנה שלה נותר גלוי.[41] השימוש של קיילה בביטוי "גוצ'י!" כדי לסיים את בלוגי הווידאו שלה, הגיע מהרגלה של פישר עצמה לסיים כך את שיחותיה בצורה זו; ברנהאם, כמו גם אנשים אחרים על הסט, חיקו התנהגות זו.[38] הרגלים אחרים של פישר, למשל הליכה השפופה, שולבו גם הם בדמותה של קיילה.[46] יוצרי הסרט אימצו את עצתה של פישר לפיה "אף אחד כבר לא משתמש בפייסבוק", ועל כן היא נראית בסרט משתמשת באינסטגרם.[47] מעבר לשינויים קלים, לעיתים רחוקות נעשה שימוש באלתור בצילומי הסרט.[48]
כאשר עלה הצורך להציג על המסך דמויות כשהן שולחות הודעות טקסט, ברנהאם סירב לעשות זאת באמצעות אפקטים חזותיים המציגות הודעות טקסט בצורת בועות על המסך, כמו בסדרה "בית הקלפים". במקום זאת, הוא בחר לעשות זאת על ידי צילום הטלפונים עצמם.[12] בלוגי הווידאו של קיילה צולמו באמצעות מקבוק פרו.[48] מכיוון שהאינטרנט מוצג על המסך מספר רב של פעמים במהלך הסרט, מעצב ההפקה סם ליזנקו ומעצבת האביזרים אריקה סברסון יצרו חשבונות פיקטיביים רבים של אינסטגרם וטוויטר.[29] יוצרי הסרט השתמשו בעיקר במצלמות קולנוע דיגיטליות אדומות ובעדשות רחבות, כאשר ברנהאם העדיף את השימוש במצלמת זום.[48]
סצנת המשחק "אמת או חובה" צולמה כאשר פרט לשחקנים, נכחו על הסרט שמונה אנשי צוות בלבד.[31] בזמן הצילומים, פישר הניחה את התסריט על ברכיה, על מנת לקרוא ממנו כאשר דמותה משפילה מבטה ומביטה מטה.[49] היא התייחסה אל צילומי סצנה זאת, בכך שאמרה: "רק רצינו לנקוט בגישה רגישה ופשוט להיות כנים בקשר לזה ולתאר סוג של אירוע רעיל שיכול לקרות".[50] מאחר שפישר הייתה קטינה בעת צילומי סצנת הבננות, סצנה זו צולמה באופן דומה - עם צוות מינימלי.[51]
המוזיקאית הבריטית אנה מרדית' (אנ'), אשר מתמחה במוזיקה אלקטרונית, כתבה והקליטה את פסקול הסרט באולפן שלה בלונדון. ברנהאם, שבכוונה רצה להימנע ממוזיקה "חמודה", פנה למוזיקה האלקטרונית, משום ש"החוויה של קיילה מרגישה בעיניי כה אינטנסיבית", ובחה במרדית' מכיוון שסגנונה לא היה דומה "להרבה מוזיקה אלקטרונית [...] קר מאוד וגברי".[48] עבור מרדית', היה זה סרט הקולנוע הראשון לו הלחינה פסקול, והיא תיארה את התהליך כ"אתגר", והדגישה שכמלחינה "אתה לא מציג רק את המוזיקה שאתה רוצה. אתה מנסה לעשות את מה שהסרט זקוק לו".[52]
ברנהאם השתמש בשיר "Orinoco Flow" בביצוע המוזיקאית האיריתאניה לסצנת המונטאז' של קיילה הגולשת ברשתות החברתיות. הוא רצה להשתמש בשיר כדי להעביר את התחושה שהאינטרנט היה "דתי" ו"רוחני" עבור קיילה. ברנהאם כתב מכתב לאניה וביקש את אישורה האישי להשתמש בשיר, והיא הסכימה.[26]
חברת A24 הפיצה את הסרט, תחילה בצורה מוגבלת ב-13 ביולי,[57] ולאחר מכן בהפצה רחבה ב-3 באוגוסט.[58]איגוד הסרטים הקולנועיים של אמריקה (MPAA) העניק לסרט דירוג R (לגילאי 17 ומעלה) בגין גסויות ותוכן העוסק במין אוראלי.[59] לברנהאם הייתה אפשרות לערוך את הסרט כדי להבטיח דירוג PG-13 מתירני יותר (לגילאי 13 ומעלה), אך בחר שלא לעשות זאת, ואמר: "זה לא הרגיש כמו האחריות שלנו להציג מציאות שמתאימה לילדים, אלא לתאר את המציאות שבה הילדים חיים בפועל".[60]מבקרי הקולנוע מתחו ביקורת על החלטת ה-MPAA בכך שהיא מונעת ממתבגרים לצפות בסרט שבו מסרים חיוביים.[61] נציג ה-MPAA, כריס אורטמן, הצהיר כי A24 מעולם לא ערערה על דירוג ה-R, אף שהייתה לה הזכות לעשות זאת.[62] ברנהאם הצטער על הדירוג משום שהוא מדיר בני נוער בגילאי חטיבת הביניים.[33] כדי לעקוף את הדירוג, A24 ארגנה הקרנה בחינם ללא דירוג בכל מדינה בארצות הברית ב-8 באוגוסט.[59] ברנהאם הביע את שביעות רצונו מהדירוג "לגילאי 14 ומעלה" שהסרט קיבל בקנדה. הסרט עלה לאקרנים ברחבי בקנדה ב-3 באוגוסט.[63]
בסוף השבוע הראשון להקרנתו, הסרט הוצג ב-14 בתי קולנוע בלבד החל מה-13 ביולי, והכניס בסך הכל 252,284 דולר, ממוצע של 63,071 דולר למסך.[71] בכך, הסרט עקף את "אי הכלבים" של וס אנדרסון (60,011 דולר) והיה לסרט הרווחי ביותר (בממוצע למסך) לשנת 2018,[72][73] עד אשר עקף אותו "סולו חופשי" (75,201 דולר) בסוף ספטמבר.[74] בסוף השבוע השני להקרנתו, הסרט הופץ ב-33 אולמות קולנוע, והכניס 794,370 דולר,[75] ובסוף השבוע השלישי להקרנתו הכניס 1.3 מיליון דולר מהקרנות ב-158 אולמות קולנוע.[76] הפצתו הנרחבת של הסרט החלה ב-3 באוגוסט ב-1,084 אולמות קולנוע;[58] עד ל-6 באוגוסט הסרט הכניס 6.6 מיליון דולר.[77]
באתר האינטרנט Rotten Tomatoes לסרט יש דירוג של 99% המבוסס על 299 ביקורות, עם ציון ממוצע של 8.84 מתוך 10. על פי דעת הרוב באתר, נכתב על הסרט כי הוא "בוחן את פרק הזמן [של שנת הלימודים בכיתה ח'] בקול נדיר ואמיתי תוך כדי פריצות הדרך של התסריטאי-במאי בו ברנהאם והכוכבת הכובשת אלזי פישר".[79] באתר Metacritic לסרט ציון ממוצע משוקלל של 90 מתוך 100, בהתבסס על 49 מבקרים.[80]
ריצ'רד רופר כתב כי הסרט "מתוק ונבון" ושיבח את פישר בזכות "הופעה אותנטית וטבעית לחלוטין".[81]טיי בר גם כן התייחס להופעתה של פישר, וכתב שהראתה "מבוכה מעולה ללא כל שמץ של ריקנות" ושיבח אף את ג'וש המילטון על משחקו האמפתי.[82] מנוהלה דרגיס מהניו יורק טיימס התייחסה אל ג'וש המילטון כ"מושלם".[83] אן הורנאדיי מוושינגטון פוסט כתבה כי הופעתה של פישר הייתה "גולמית ונדיבה במיוחד".[84] פיטר דבריג' (וראייטי) כתב כי הסרט "כנה עד כאב" אך קלישאתי, בכך שקיילה התאהבה בילד אחד (בגילומו של לוק פראל) והתעלמה ממושא אהבה טוב יותר (אותו גילם ג'ייק ריאן) עד לשלב מאוחר בסרט.[4]
פיטר טרוורס שיבח את הסרט על היותו "מיוחד וייחודי" בשל האמפתיה שבו, וכתב שאף על פי שהסרט שומר על עמדה נייטרלית בנוגע להשפעות האינטרנט על החברה, ברור כי קיילה עצמה מכורה למסכים.[85] במגזין הניו יורקר, נעמי פריי שיבחה את הסרט על היותו "אמיתי להחריד" ועל בחינת ההשפעה של המדיה החברתית על חייהם של בני נוער.[86] בפורבס, דני די פלסידו כתב כי ייצוג השימוש בטכנולוגיה היה טוב יותר מאשר ברוב הסרטים, והראה שהם "כלים תקשורתיים רבי עוצמה שיכולים לבודד אותנו, או לקרב אותנו, תלוי איך נבחר להשתמש בהם".[87] מייקל פיליפס מהשיקגו טריביון כתב כי בהתחשב באיך שברנהאם עצמו התפרסם באמצעות האינטרנט, הרי שהוא מכיר מקרוב את "הפיתויים המסעירים של חיינו המקוונים".[88]
בלוס אנג'לס טיימס כתב ג'סטין צ'אנג כי הסרט "חד, רגיש ובעל השפעה רבה מאוד".[89]אנטרטיינמנט ויקלי העניק לסרט דירוג "A", כאשר כריס נשואטי שיבח את ברנהאם על כך שהציג את חרדותיה ואת תקוותיה של קיילה "בכל יופיין המופלא, המרתיע, האוניברסלי".[90] אתר האינטרנט The A.V. Club ציין את הסצנות המשותפות לפישר ולהמילטון כסצנות "המצחיקות והנוקבות ביותר".[91] מבקר SF Gate, פיטר הרטלאוב, כתב שהסרט כולל קומדיה בשילוב עם "אימה חברתית ומינית טהורה".[92] בעיתון הגרדיאן, בנג'מין לי התייחס לפסקול הסרט, וכתב כי השימוש במוזיקה אלקטרונית היה בלתי צפוי אך "יעיל".[93]
מספר אמצעי תקשורת דיווחו על השבחים שהעניקה לסרט השחקניתמולי רינגוולד.[94] רינגוולד צייצה בטוויטר: "ראיתי עכשיו [את הסרט] וחשבתי שזה הסרט הטוב ביותר על גיל ההתבגרות שראיתי מזה זמן רב. אולי [הטוב ביותר] אי פעם".[95] רינגוולד השוותה בין הסצנה המינית בסרט כיתה ח' לזו שמוצגת בסרטו משנת 1985 של ג'ון יוז "מועדון ארוחת הבוקר", בו כיכבה, וסיכמה כי לדעתה סרטו של ברנהאם מעודכן יותר לתקופתנו.[96] רבים הישוו לטובה את הסרט ”כיתה ח'” עם סרטיו של יוז.[97]
אדם צ'יטווד כתב ביקורת מעורבת ב-Collider.com, וכינה את הסרט "טיוטה גסה" שזקוקה לעריכה כדי להעביר את המסרים שלה.[98] ריצ'רד ברודי (הניו יורקר) כתב כי הסרט מאכזב משום שהוא "סנטימנטלי, סטריאוטיפי ובעל כוונות טובות", ולמרות הופעתו של פישר, "קיילה נותרה רק אוסף של מאפיינים".[99] מולי לאיץ' (Missoula Independent) השווה את הריאליזם של הסרט לטיפול "אצל רופא שיניים".[100]
Buchanan, Kyle (20 בינואר 2018). "How Bo Burnham's Eighth Grade Reflects Our #MeToo Moment". Vulture.com. ארכיון מ-19 באוגוסט 2018. נבדק ב-8 בספטמבר 2018. After months of sexual-misconduct claims in Hollywood and an ensuing wave of change and debate that has happened all over the world, it was hard not to think of those real-life events while watching Eighth Grade.{{cite web}}: (עזרה)
^Dickerson, John; King, Gayle; Dickerson, John (23 ביולי 2018). "Bo Burnham talk about his new acclaimed coming of age film Eighth Grade". CBS This Morning (ראיון). {{cite interview}}: (עזרה)
Axelrod, Josh (8 באוגוסט 2018). "'Eighth Grade' fights its R rating with free screenings Wednesday". CNN. ארכיון מ-22 באוגוסט 2018. נבדק ב-5 בספטמבר 2018. Some critics think the film could have a positive impact on teenagers, allowing them to relate to characters going through a complicated phase in their lives and opening dialogue about sex, bullying and self-image.{{cite web}}: (עזרה)
Fry, Naomi (1 באוגוסט 2018). "The Cringey Teen Spirit of 'Eighth Grade'". The New Yorker. ארכיון מ-19 בספטמבר 2018. נבדק ב-6 בספטמבר 2018. Ringwald tweeted that Eighth Grade is 'the best movie about adolescence I've seen in a long time. Maybe ever'—words that carry some weight, coming from a performer who made her name in John Hughes's iconic teen dramedies of the nineteen-eighties.{{cite web}}: (עזרה)
.jpg)
