|
כללי הצדק הטבעי כללי הצדק הטבעי הם כללים משפטיים הקובעים מתי הליך משפטי הוגן וראוי. מהות הכלליםכללי הצדק הטבעי אינם מוגדרים במדויק, ומעולם לא עלו על הכתב כשורת כללים מחייבת. המדובר בשני עקרונות בסיס מובנים מאליהם, אשר כל שיטות המשפט אימצו לבחינת השאלה האם הליך משפטי שהתקיים היה הוגן וראוי. אין כל קשר בין הרעיון של קיומם של כללי הצדק הטבעי ובין משפט הטבע. על פי הדוקטרינה של משפט הטבע, על התוצאה המשפטית להיות מחויבת לעקרונות מוסריים אובייקטיביים נעלים. כללי הצדק הטבעי אינם מתעניינים כלל בתוצאת ההליך המשפטי, אלא בהליך עצמו. על פי כללי הצדק הטבעי הליך שמפר את הכללים אינו הליך הוגן, ואינו הליך שיוכל להגיע לחקר האמת. מכיוון שכך, אף אם תוצאת ההליך חיובית וראויה על פי עקרונות מוסריים, הרי שבהיות ההליך פסול, התוצאה בטלה מאליה. כללי הצדק הטבעי נמצאים הן במשפט המקובל, הן במשפט הרומי, ויש המוצאים את מקורם במשפט העברי ונטען כי משם פעפעו לשיטות המשפט הזרות. פרוט הכלליםכללי היסוד
כללי הצדק הטבעימשני הכללים הבסיסיים נגזרים כללים רבים ושונים, אשר הפרת כל אחד מהם נחשבת להפרת כללי הצדק הטבעי:
רשימה זו אינה רשימה סגורה של כללים. כללי הצדק הטבעי מותאמים לכל מקרה לגופו, והם מובנים מאליהם, ונובעים בצורה הגיונית משני הכללים הבסיסיים. על פי המשפט הרומי כללים אלו כה ברורים והגיוניים שאין צורך לחוקק אותם, וכלשון הפסקה הראשונה של הצהרת העצמאות של ארצות הברית: "We hold these truths to be self evident" (אנו מאמינים כי האמיתות הבאות ברורות מאליהן), כך נובעים כללי הצדק הטבעי באופן הגיוני מהגדרתו של הליך כהוגן וראוי. הכללים במשפט הישראליבמשפט הישראלי משמשים כללי הצדק הטבעי עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפעולתם של גופים מנהליים, וכן של בתי דין כגון בית הדין הרבני, בית הדין לעבודה או בית דין צבאי. בג"ץ אינו יכול להפוך את פסיקתם של גופים אלו מכיוון שהיא שגויה או אינה ראויה, פרט למקרים חריגים, שכן בפעולת גופים מנהליים אל לו לבית המשפט לשים את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הגוף לו ניתנה סמכות הכרעה, ובג"ץ אינו יכול להתערב לגופו של עניין בפסיקת בית דין הפועל בסמכות, על פי דין הייחודי לו, כבית הדין הרבני הפועל על פי דין תורה. אך אם הופרו כללי הצדק הטבעי, יוכל בג"ץ להתערב ולהפוך את הפסיקה בשל סיבה זו בלבד. כן משמשת הפרת כללי הצדק הטבעי עילה להתערבותו של בית משפט בפסק בוררות. הבורר, אשר אינו מחויב לעיתים בסדרי הדין ובדיני הראיות, מחויב על פי כללי הצדק הטבעי. הכללים והתקנות המסדירים את פעולת הגופים המנהליים, בתי הדין, והבוררים, כוללים רבים מכללי הצדק הטבעי. כך, למשל, רובן של העילות לביטול פסק דין בורר על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, מתייחסות להפרת כללי הצדק הטבעי, וכך, למשל, תקנות בתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג כוללות הוראות המעגנות את זכותו של בעל הדין להישמע ולהגיב לראיות הסותרות גרסתו, וקובעות חובת נוכחות בעל דין בדיון (תקנות אלו מחמירות אף יותר מן הדין הכללי הקובע כי לבעל דין מותר להיות מיוצג, ולא להופיע למשפטו. על פי התקנות, בבית הדין הרבני קיימת חובת נוכחות אישית של בעל הדין בכל שלבי הדיון). פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי השמירה על כללי הצדק הטבעי לא רק חשובה על מנת לקיים מראית של הליך הוגן, ועל מנת שהצדק ייראה ולא רק ייעשה, כי אם מהותית - כללי הצדק הטבעי נועדו על מנת להגיע לחקר האמת, וזו מטרה המשולבת בקיומו של הליך הוגן עד שבלתי ניתן להפריד ביניהן. קישורים חיצוניים |