לבוש באסלאם
הלבוש האסלאמי מתייחס לבגדים שלובשים מוסלמים. בגדים אלו נבדלים לפי הבדלים דמוגרפיים שונים.[1][2][3] למרות הגיוון הרב בסגנון, הלבוש האיסלאמי נקבע על ידי כללי החג'אב לנשים. חג'אבהמילה הערבית חג'אב בתרגום מילולי לעברית היא "רעלה"[4] או כיסוי. חסידֵי האסלאם מאמינים במילוי חובות מוסכמות שנקבעו על ידי אלוהים עבור גברים ונשים מוסלמים מבוגרים. כללי הלבוש הם בנוסף להורדת המבט ולשמירת הצניעות. נושא הרעלה עלה מחדש כנושא לשיחה בשנות ה-90, כאשר היה חשש לחדירה מערבית אפשרית של מנהגים אסלאמיים לארצות האסלאם.[5] לרעלה הייתה מטרה חדשה לחסום נשים מוסלמיות מהשפעות מערביות. חלק מהמנהיגים המוסלמים חיזקו את העיקרון שמטרה נוספת של החג'אב היא להגן על המוסלמים ועל המנהגים האסלאמיים. כללי החג'אב לגבריםעל פי ארבע אסכולות האסלאם הסוני, על הגברים לכסות את הגוף מאזור הטבור עד הברכיים, אם כי יש מחלוקת אם המשמעות היא לכסות את הטבור ואת הברכיים או רק את מה שביניהם.[6][7][8][9] כללי החג'אב לנשיםעל פי ארבע האסכולות של האסלאם הסוני, על הנשים לכסות את כל הגוף חוץ מידיהן ופניהן, ומותר לחשוף את כפות הרגליים על פי האסכולה החנפית.[10][11] חג'אב לפי מדינהלחג'אב יש כמה מעמדים שונים חוקיים ותרבותיים במדינות שונות. קיימות מדינות שאסרו ענידתם ולבישתם של סמלים דתיים גלויים, כולל החג'אב בבתי ספר ציבוריים, אוניברסיטאות או בבנייני ממשל. אוסטריהבשנת 2017, העביר הפרלמנט האוסטרי חוק האוסר את כיסוי הפנים האסלאמי.[12] בלגיהב-31 במרץ 2010 אישרה הוועדה הקמרית הבלגית של ענייני פנים פה אחד את החקיקה שהטילה איסור ארצי על לבישת "הבורקה" - בגד המכסה את כל הגוף כולל הראש, בפומבי. ההצעה התקבלה על ידי בית הנבחרים ב-27 באפריל 2010, ורק שני חברי פרלמנט סוציאליסטים פלמיים נמנעו מההצבעה.[13] בולגריהבשנת 2016 אימץ הפרלמנט הבולגרי כלל האוסר על לבישת בגדים שמכסים את הפנים.[14] צרפתבאפריל 2011, הפכה צרפת למדינה האירופית הראשונה שאסרה על כיסוי הפנים במקומות ציבוריים. כובעי גרב, ניקאבים "המכסים את הפנים", בורקות המכסות את כל הגוף ומסכות קרנבל (מחוץ לעונת הקרנבל). כל אלה אסורים על פי חוק,[15][16][17] למרות שהחג'אב מותר במקומות ציבוריים, משום שהוא אינו מסתיר את הפנים. החוק הועבר פה אחד כדי להדגיש שכיסוי פנים, כולל רעלות נשים מוסלמיות, מנוגד לעקרונות הביטחון שעליהם הוקמה צרפת. בעקבות הדיון על קביעת סגנונות הבורקה ואיסורם, שהתארך לכמעט שנה, הועברה על צרפת ביקורת חריפה והמתנגדים אמרו בין היתר, כי התהליך כולו הטביע סטיגמה על אוכלוסיית המוסלמים בצרפת הנאמדת בכ-5 מיליון מוסלמים, האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר במערב אירופה. הם גם טוענים שזוהי מזימה פוליטית מהסיבה שרק 1,900 נשים לובשות כיסוי שמסתיר להן את הפנים. ב-2023 אסרה צרפת על לבוש עבאיה בנימוק שהדבר סותר את חוק איסור הצגת סמלים דתיים בבתי הספר בצרפת.[18] לטביהבשנת 2016, חל איסור חוקי על בגדים אסלאמיים שמכסים את הפנים. החוק אומץ על ידי הפרלמנט הלטבי.[19] הולנדבינואר 2012, חוקק הפרלמנט ההולנדי חוק איסור על כיסוי הפנים, שהתפרסם בשם "איסור בורקה". החוק קובע שמי שעובר על החוק ייקנס בסכום עד 390 אירו. האיסור אינו חל על כיסוי פנים המשמש לשמירה על הבריאות, לבטיחות בעבודה או במקצועות ספורט מסוימים. האיסור לא חל על אירועים כגון סינטרקלאס, קרנבל, ליל כל הקדושים או אירועים מיוחדים אשר בהם ראש העיר העניק פטור מהאיסור. חוק האיסור לא כולל מקומות ובניינים המיועדים למטרות דתיות. האיסור אינו חל על אזורי מעבר בינלאומיים כמו נמלי תעופה. טורקיהנשים טורקיות שרוצות ללבוש את החג'אב האסלאמי המסורתי שמכסה את השיער אבל לא את הפנים, בעבודות ציבוריות ומשרדי ממשלה, יכולות לעשות זאת מאחר שהממשלה הטורקית ביטלה את האיסור שנמשך עשרות שנים ואסר לבישת כיסוי ראש במוסדות המדינה[20]. החוקים החדשים, שלא חלים על עובדי הצבא או מערכת המשפט, יצאו לפועל ב-2013, כדי לבטל חששות שהאיסור על חג'אב מונע מנשים עם רקע שמרני לגשת למקומות עבודה ממשלתיים או ללימודים גבוהים.[21] "תקופת חושך הגיעה לסופה", אמר ראש הממשלה הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן בזמן אספה בפרלמנט. "נשים עם כיסוי ראש הן בעלות חֲבֵרוּת מלאה ברפובליקה, בדיוק כמו נשים בלי כיסוי ראש."[20] אשתו של ארדואן עצמו, אמינה, לובשת את החג׳אב ומתועדת כך בכל תמונה איתו. סוריהבשנת 2011 ביטל נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, את ההחלטה שאוסרת על המורות ללבוש את הניקאב. המהלך נתפס כניסיון להתפייס עם הסלפים כאשר עמד בפני ההתקוממות המסכנת את שלטונו החילוני. הממשלה אסרה על הניקאב ביולי 2010 שנחשב סמל לאסלאם הפוליטי. סוריה הייתה האחרונה בשורת המדינות מאירופה עד למזרח התיכון, ששקלה את עניין הניקאב, שהוא אולי הסמל הברור ביותר של האסלאם הסוני הפונדמנטליסטי. קישורים חיצונייםהערות שוליים
|