|
לישאן דידן
לישאן דידן (הלשון שלנו) היא שפה שהייתה מדוברת בעיר אורמיה באיראן והיא ניב של ארמית חדשה צפון מזרחית, הנקראת לעיתים ארמית חדשה או ארמית יהודית. הניב דובר במקור על ידי יהודים באורמיה אך בנוסף דובר באזרבייג'ן האיראנית ובאזור ימת ואן בטורקיה.[1] רוב הדוברים מקהילת נאש דידן חיים כיום בישראל. הכתב של השפה מבוסס על האלפבית העברי.  היסטוריהיהודים אשר שפת היום יום שלהם הייתה ארמית התיישבו באורמיה כבר בסוף המאה השמינית לפני הספירה (הניב הארמי של יהודי אורמיה והאזור היה שונה מהניב של התלמוד הבבלי ונקרא בפי אנשי האקדמיה "הארמית החדשה"). זהו ניב הקרוב מאוד לאשורית. כתוצאה מגלות זו ניבים שונים של הארמית החדשה היו מדוברים על פני שטח רחב מימת אורמיה ועד ימת ואן (בטורקיה), עד למישור מוסול (בעיראק) וחזרה אל סננדג' (שוב באיראן). ישנם שני אשכולות ניבים עיקריים של ארמית חדשה יהודית. מקבץ הדיאלקטים הצפוני התרכז באורמיה ובסלמאס במחוז מערב אזרבייג'ן של איראן, והשתרע לתוך הכפרים היהודיים של מחוז ואן, טורקיה.[2] מקבץ הדיאלקטים הדרומי התמקד בעיירה מהאבאד ובכפרים שמדרום לאגם אורמיה.[3] אנשים הדוברים את שני הדיאלקטים מבינים אלו את אלו, הסיבה להבדלים בין הניבים הן המילים הלועזיות שנכנסות לשפה זו, במיוחד פרסית, כורדית וטורקית.[4] רבים מיהודי אורמיה, שקראו לעצמם נאש דידן, עבדו כרוכלים במסחר בבדים, בעוד שאחרים היו תכשיטנים או צורפים. מידת ההשכלה של הבנים הייתה בית ספר יסודי, כאשר רק מעטים המשיכו ללמוד לימודים יהודיים בישיבת תלמוד. חלק מהתלמידים הללו התפרנסו מהכנת קמעות. היה בית ספר קטן לבנות עם עשרים תלמידות בלבד. באורמיה היו שני בתי כנסת מרכזיים, אחד גדול ואחד קטן יותר. בית הכנסת הגדול נקרא בית הכנסת של שייח' עבדולה.[5] בשנת 1918, עקב רצח הפטריארך של כנסיית המזרח ופלישת הכוחות העות'מאניים, נעקרו יהודים רבים מבתיהם ונמלטו. היהודים התיישבו בטביליסי ומאוחר יותר היגרו לישראל לאחר הקמתה. התהפוכות באזור ההתיישבות שלהם לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת מדינת ישראל הביאו את רוב יהודי אזרבייג'ן להתיישב בתל אביב, בירושלים ובכפרים קטנים באזורים שונים של המדינה. עקב רדיפות ומעבר דירה, החלה הארמית החדשה להיות מוחלפת בדיבור של הדורות הצעירים על ידי העברית החדשה. לא כל יהודי אורמי עברו לישראל. החל בתחילת שנות ה-1900, חלקם הגיעו לארצות הברית, ויצרו קהילה בשיקגו. אחרים נשארו באיראן עד לאחר המהפכה האיראנית, ובסופו של דבר עברו לניו יורק, לוס אנג'לס ומקומות אחרים בארצות הברית, והצטרפו לקהילות יהודיות פרסיות קיימות. מעטים עברו לטהרן, ונשארו שם עד המאה ה-21. רוב דוברי הניב הזה כשפת אם מדברים עברית עם ילדיהם כעת. ידוע על פחות מ-5000 אנשים דוברי לישאן דידן, ורובם מבוגרים בשנות השישים לחייהם הדוברים גם עברית. השפה עומדת בפני הכחדה בעשורים הקרובים.[6] יש גם מספר הולך ופוחת של דוברים הפזורים ברחבי ארצות הברית, כמו גם קומץ בטהרן. תפוצה גאוגרפיתשפות יהודיותפירוש השם לישאן דידן הוא 'הלשון שלנו׳. מכיוון ששם השפה גורם לבלבול מסוים עם ניבים בעלי שם דומה דוגמת לישאנא דני, ולישאניד נושן, מקורות ספרותיים נוטים לתאר את השפה כארמית חדשה יהודית אזרבייג'נית, וזאת על מנת להבחין בין ניבים שונים של ארמית יהודית. שפה נוספת דומה נקראת ברזאנית יהודית. שפה זו הייתה נהוגה בקהילה בכורדיסטן העיראקית. שפה זו נקראת לעיתים גם 'תרגום', מכיוון שהיא עוקבת דומה מאד לשפה בה השתמשו בתרגום אונקלוס ותרגום יונתן.[7][8] רוב אנשי משפחת ברזני היו רבנים וגדולי תורה. הרבנים היו מסתובבים ברחבי כורדיסטן כדי להקים ולקיים ישיבות בעיירות ברזן, עקרה, מוסול ואמדיה. ספרות רבה (פירושים על טקסט דתי, שירה, תפילות, הוראות פולחן) חוברה ופורסמה על ידי בני משפחת ברזני וקהילתם. דיאלקטים אשורייםקהילה אשורית אחרת התיישבה באורמיה לאחר שהכורדים המקומיים והצבא הטורקי אילצו אותם לברוח מבתיהם. למעלה מעשרת אלפים איש מתו בדרך לאורמיה. לאחר צרות נוספות באורמיה, עזבה הקהילה האשורית והתיישבה בבאקובה ליד בגדאד. בתחילת שנות ה-30 חלקם עברו לסוריה והתגוררו ליד חבור בין אל-חסכה לראס אל-עין, לבנון.[9] הקשר לשפות אחרותישנו קשר בין ניבים שונים של ארמית יהודית, לכן דוברי לישאן דידן יכולים להבין דוברי ארמית חדשה יהודית טרנס-זאבית לדוגמה.[10] לעומת זאת קהילות נוצריות ויהודיות שחיו זו לצד זו פיתחו גרסאות שונות לחלוטין של הארמית, כך שיהודים יכלו לשוחח בקלות רבה יותר עם יהודים שגרו רחוק מהם מאשר עם נוצרים שגרו בשכנות אליהם.[11] הטופוגרפיה ברבים מהדיאלקטים של הארמית החדשה כה מובחנת שלכפרים קטנים, (כמו העיירה ארודין שהורכבה משתי משפחות יהודיות), היה ניב משלהם.[12] ראו גם
הערות שוליים
|
||||||||||||||
