מפקדים בהפלגה לפעולת ההתנקשות בתוניס. עומד מפקד הכח הימי אלכס טל יושב סגן הרמטכ"ל אהוד ברק.
ההכנות לפעולה
כוחות צה"ל יצאו מישראל ביום רביעי 13 באפריל אל היעד בארבע ספינות טילים ובליווי צוללת[10]. אחת הספינות שימשה כחפ"ק בהנהגתו של סגן הרמטכ"ל אהוד ברק ועימו גם ראש מספן הים - עמי אילון, שייצג את חיל הים[7]. על החפ"ק הצה"לי פיקד יפתח רייכר-עתיר[9]. ובספינה אחרת הוכן חדר ניתוח[10]. ב-13 באפריל הגיעו לחברת השכרת כלי רכב בתוניס אשה ושני גברים מהמוסד ושכרו שני מיניבוסים מסוג פולקסווגן טרנספורטר, ורכב פיג'ו 305[10].
ב-15 באפריל הגיע הכוח הפושט של סיירת מטכ"ל בפיקוד לב ויעלון, ליעדן בלב ים, באמצעות כלי שיט אותם הפעילו לוחמי שייטת 13, בפיקוד יואב גלנט[11], אשר בתחום אחריותם הייתה גם אבטחת חוף הנחיתה.
עם לילה הגיעו שני מטוסי בואינג 707 ("ראם") של חיל האוויר הישראלי, האחד הותאם במיוחד לצורכי לוחמה אלקטרונית, טס מעל תוניס וחסם את המכ"ם התוניסאי, כך שלא יגלה את הכוחות המתקרבים. והשני היה מטוס תדלוק למטוסי הקרב שחגו באזור להעניק חיפוי אווירי לפעולה[10]. בנוסף לכך, התחברו אנשי "המוסד" לרשת הטלפון המקומית, כדי למנוע כל אפשרות להזהיר את אבו ג'יהאד.
מהלך הפעולה
הצוללת התקרבה לחוף א-רואד, ודיווחה שהוא שומם. שני זוגות לוחמים משייטת 13 רכובים על צוללות זעירות המכונות "חזיר" הגיעו לחוף ופגשו שם את אנשי ה"מוסד" שהמתינו במקום עם כלי הרכב ששכרו מראש. לאחר שהצוללנים דיווחו בקשר לספינות האם שהחוף מאובטח, הורדו חמש סירות גומי לים והגיעו לחוף עם עשרים לוחמי סיירת מטכ"ל שחולקו לארבע חוליות: 2 לביצוע הפעולה ו-2 לאבטחה[10]. בשלב זה נעצר המבצע לזמן מה, מכיוון שאבו ג'יהאד לא שהה בביתו בעת הגעת הכוח. לאחר מכן התברר שאבו ג'יהאד היה בפגישה עם פארוק קדומי[10]. הכוח הסתתר והמתין, בשעה 01:30 אבו ג'יהאד שב עם שני שומרי ראשו, האחד נשאר במכונית והשני עלה לבית. הכוח המתין כשעה נוספת, ואז ניתן האות להתחיל במבצע.
ראשית הוחלט לטפל בשומר שבמכונית, שני לוחמים[12] התקרבו למכונית, האחד היה מחופש לאשה שנושאת בידה בונבוניירה שהסתירה את האקדח שבידו השנייה והרגו את השומר הראשון. חוליה אחרת פרצה את דלת העץ המשוריינת בביתו של אבו ג'יהאד והלוחמים חדרו לביתו. חוליה אחת ירדה למרתף והרגה שם את שומר הראש השני ואת הגנן שבמקרה ישן שם, וחוליה אחרת רצה במעלה המדרגות היישר לחדר השינה של אבו ג'יהאד ואשתו.
אבו ג'יהאד לא ישן, הוא התיישב ליד שולחנו וכתב איגרת לראשי האינתיפאדה בישראל. לפתע שמע רעש עמום מבחוץ, נטל את אקדחו ופתח את הדלת, מולו ניצב קצין שירה עליו מחסנית שלמה. לדברי אשתו של אבו ג'יהאד - אום ג'יהאד, שאר חברי החוליה ביצעו בו וידוא הריגה, כשעל פי דבריה, אחד מהם היה לא אחר מאשר מפקד הסיירת יעלון[13]. אנשי אש"ף טענו שהלוחמים ירו כשבעים כדורים ו-52 מהם פגעו באבו ג'יהאד.
במקום שהו אשתו - אום ג'יהאד, בתו חנאן, והתינוק נידאל בן השנתיים. הלוחמים לא ירו בהם. שני בניו הגדולים שהו בחו"ל בזמן הפעולה. הלוחמים אספו מסמכים, ואת הכספת שהייתה בקיר עקרו ולקחו אותה עמם. הפעולה בתוך הבניין הסתיימה בפחות מחמש דקות.
לאחר ההתנקשות באבו ג'יהאד, חזרו לוחמי סיירת מטכ"ל למכוניותיהם ונסעו לכיוון החוף. נשיא תוניסיה הזניק כוחות קרקע ומסוקים, שמצאו את המכוניות הנטושות שהותיר הכוח הישראלי על חוף הים בעת נסיגתו. הלוחמים הושטו בסירות הגומי של שייטת 13 בחזרה לספינות הסער[14], ושטו בחזרה לישראל[15].
לאחר המבצע
יום לאחר המבצע פרצו מהומות ברחבי הגדה ורצועת עזה, בהן נהרגו 14 אזרחים פלסטינים, מספר ההרוגים הגבוה ביותר עד אז במהלך האינתיפאדה הראשונה[16].
במשך שנים נמנעה ישראל מלאשר או להכחיש שכוחותיה הם שביצעו את ההתנקשות, ולמעשה לא התייחסה אליו כלל. רק בשנת 2012 אישר מנכ"ל משרד ראש הממשלה בזמן המבצע, יוסי בן אהרון, כי סיירת מטכ"ל אחראית להתנקשות[18]. לנחום לב הוענק צל"ש הרמטכ"ל על פועלו במבצע[19]. ב-2010 פורסם כי לוחם הסיירת, חגי פלג, עוטר בזמנו בצל"ש אלוף על תפקידו בפעולה[20].
^קרתגו? שיהיה קרתגו, מעריב, 6 ביולי 1984: "טיכסו המנהיגים עצה ומצאו רעיון. לא מבריק אמנם, אבל זה מה שיש. אי מרוחק קורסיקה שמו. נלכה שמה, חשבו, ונעשה מעשה. אפשר אולי אפילו יעלה בידינו אגב־אורחא ללכד את מנהיג המורדים יאסרוס? או את אחד מסגניו. ישימו בכלוב ובעצרת המוגים בככר־מלכי־קרתגו יהיה הוא אורח הכבוד. או־אז רוח חדשה תנשב מן הים.
