מואבית היא ניבכנענינכחד אשר דובר בממלכת מואב הקדומה, והיא קרובה מאוד לעברית מקראית. יש הרואים במואבית ניב עברי.[1] הטקסט העיקרי במואבית שהגיע לידינו הוא מצבת מישע, ואף כי קיימים מספר מקורות ארכאולוגיים אחרים, עיקר המחקר של השפה מבוסס על הטקסט המופיע על גביה. בדומה לעברית המקראית, נכתבה המואבית בכתב הכנעני הקדום.
ההבדלים המרכזיים בין העברית המקראית למואבית ניכרים בסיומת הרבים ובסופית הנקבה. סיומת הרבים המואבית היא -ין בדומה לארמית ולערבית, ובניגוד לסיומת -ים האופיינית לעברית המקראית ולפיניקית. כך, לדוגמה, מתועדת במואבית הצורה mlkn כנגד הצורה העברית "מלכים". בדומה לפיניקית, סופית הנקבה המואבית היא הסופית העתיקה -ַת (at), אשר נעתקה בעברית המקראית ל-ָה (å) או -ית (it). לדוגמה, הצורה המואבית qryt כנגד הצורה העברית "קריה". סופית זו מתועדת גם במקרא במספר צורות פיוטיות המשמרות רבדים קדומים של השפה, כגון נַחֲלָת (תהלים טז ו) ו-עֶזְרָת (תהלים ס יג), והיא השתמרה בצורות הנסמך (נַחֲלַת-, קִרְיַת-).
בשנים האחרונות נתגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת, ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, בלקיחתם בשבי של אסירים עמוניים רבים ובבניית ארמון למלך.
חיים רבין, שפות שמיות: פרקי מבוא. ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"א (1991: ISBN 965-342-575-7), עמ' 71–75 [תיאור הלשון המואבית ופקסימיליה של מצבת מישע].
