|
מוליך עצבי
מוליך עצבי או מַסְרָן עֲצַבִּי (neurotransmitter - נֵירוֹטְרַנְסְמִיטוֹר) הוא מולקולה המשתחררת מתא עצב (נוירון) אל רווח צר שלפני תא המטרה. הרווח הצר בין שני התאים מכונה בשם סינפסה. תא המטרה יכול להיות תא עצב אחר, תא שריר או תא בלוטה המפריש חומרים. תפקידהמוליכים העצביים הם האחראים העיקריים על הקשר שבין תאי העצב במערכות עצביות של בעלי חיים באמצעות התהליך של העברה סינפטית. אין תפקוד מוחי ללא מוליכים עצביים המקיימים את פעילות הרשת העצבית במוח, העוסקת בקליטה החושית, בתכנון תנועה, וכן במערכות מפתח מוחיות העומדות בבסיס הקוגניציה, הרגש והמוטיבציה[1]. לפי השפעתם על תא המטרה, ניתן לחלק את המוליכים העצביים לבעלי השפעה מעוררת, מעכבת או מווסתת (מודולטורית) בהתאם לקולטנים על תא המטרה. המספר הכולל של המוליכים העצביים במוח של היונקים אינו ידוע, והוא מוערך במספר עשרות. לכל מוליך עצבי מוכרים מספר סוגים של קולטנים. מנגנונים של ייצור ופינויהייצור של סוגי מוליכים עצבייםמוליכים עצביים מיוצרים בדרך כלל בתוך תאי העצב ממולקולות אחרות הנמצאות בשפע בתוך התא. בין סוגי המוליכים העצביים נכללים חומצות אמינו, מונואמינים ופפטידים. מונואמינים מיוצרים על ידי שינוי בחומצה אמינית אחת. לדוגמה, המוליך העצבי סרוטונין מיוצר מחומצת האמינו טריפטופן. פפטידים כמוליכים עצביים הם תרכובות של מספר חומצות אמינו, הם מופרשים לעיתים קרובות עם מוליך עצבי אחר מאותו טרמינל, ויש להם השפעה מווסתת. מוליכים עצביים אחרים, הפורינים כמו ATP, נגזרים מחומצות הגרעין. מוליכים עצביים אחרים הם מולקולות גזים קטנות ותוצרים מטבוליים כמו חנקן חד-חמצני (NO)[2]
אחסוןרוב המוליכים העצביים נאספים ומרוכזים בתוך שלפוחיות סינפטיות בסמוך לקרום התא בטרמינלים של האקסונים בתא העצב הקדם סינפטי. מספר מצומצם של מוליכים עצביים כמו הגזים מיוצרים ומשוחררים מייד עם פוטנציאל הפעולה למרווח הסינפטי.[2] שחרור B - תא עצב קולט (בתר-סינפטי) 1. מיטוכונדריון 2. שלפוחית סינפטית המכילה מוליכים עצביים 3. קולטן עצמי 4. מרווח סינפטי דרכו מפעפע מוליך עצבי 5. קולטנים בתר-סינפטיים המופעלים על ידי המוליך העצבי 6. תעלת סידן 7. מוליכים עצביים נפלטים למרווח הסינפטי באקסוציטוזה 8. משאבה לספיגה חוזרת של מוליך עצבי דחף עצבי המועבר דרך האקסון של תא העצב הפרֶה-סינפטי גורם לשחרור של המוליך העצבי אל המרווח הסינפטי[3]. שלפוחיות האיכסון נעות אל קרום התא, וחלקן מתחברות את הקרום ונפתחות אל המרווח הסינפטי ותוכנן מתרוקן אליו. זהו הליך אקראי. בחלק מהסינפסות של המערכת העצבים המרכזית יש סיכוי לשחרור של שלפוחית בודדת עם כל פוטנציאל פעולה המגיע לטרמינל. לעומת זאת, בסינפסות שבין העצבים המוטוריים ובין השריר משתחררות כ מאה עד 200 שלפוחיות בכל פעילות של העצב. בשני המקרים זהו הליך המפוקח ומווסת על ידי גורמים רבים, והראשי שבהם הוא ריכוז הסידן בטרמינל (ראה העברה סינפטית להרחבה). באופן זה האות החשמלי מתורגם לאות כימי[3]. בסוגי סינפסות רבות קיימת רמה נמוכה "בסיסית" של שחרור מוליכים עצביים ללא דחף עצבי, הנקראת "שחרור ספונטני" וניתנת לרישום ומדידה באמצעות טכניקות אלקטרופיזיולוגיות. המוליכים משוחררים למרווח הסינפטי ועוברים את המרחק הקצר הזה בדיפוסיה. מצידו השני של המרווח הם נקשרים לקולטנים ספציפיים על הקרום של תא המטרה. ההשפעה על תא המטרהההשפעה של המוליך העצבי על תא המטרה תלויה בסוג הקולטן שהוא מפעיל בסינפסה המסוימת, ויכולה להיות מעוררת (אקסיטטורית), מעכבת (אינהיביטורית) או מווסתת (מודולטורית).
פינויכדי לשמור על תזמון מדויק של פעולת המוליך העצבי והימנעות מהפעלה ממושכת של הקולטנים, המוליך העצבי חייב להיות מפונה במהירות מהמרווח הסינפטי. קיימים שלושה מנגנונים בהם מפונים המוליכים השונים.
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||
