|
סינפסה
 B - תא עצב קולט (בתר-סינפטי) 1. מיטוכונדריון 2. שלפוחית סינפטית המכילה מוליכים עצביים 3. קולטן עצמי 4. מרווח סינפטי דרכו מפעפע מוליך עצבי 5. קולטנים בתר-סינפטיים המופעלים על ידי המוליך העצבי 6. תעלת סידן 7. מוליכים עצביים נפלטים למרווח הסינפטי באקסוציטוזה 8. משאבה לספיגה חוזרת של מוליך עצבי סינפסה (בעברית: מִצמד[1] או מִסְנָף) היא אזור המפגש בין תא עצב לתא מטרה, אשר יכול להיות תא עצב אחר, תא שריר או תאי בלוטות. הסינפסה משמשת להעברת מסרים עצביים לתאי המטרה. תא העצב המשדר מכונה פרה-סינפטי או קדם-סינפטי (לפני הסינפסה) ותא המטרה הקולט מכונה פוסט-סינפטי או בתר-סינפטי (אחרי הסינפסה). מקור המילה סינפסה ביוונית (συνάψις - סינַפּסיס) ופירושה "לקשר"[2]. קיימים שני סוגים של סינפסות:
תפקוד  1 - אקסון. 2 - צומת עצב-שריר. 3 - סיב שריר. 4 - סיבוני שריר (Myofibrils). מערכת העצבים מורכבת מתאי עצב רבים המקיימים תקשורת רצופה בינם לבין עצמם וגם עם תאים מסוגים אחרים[4], והסינפסה היא המבנה באמצעותו מתבצעת התקשורת הזו[4][2]. כל תא עצב מקיים על קרום התא שלו מבנים פוסט-סינפטיים בהם הוא מקבל קלט מתאי עצב אחרים, רובם נמצאים על הדנדריטים, ומבנים פרה-סינפטיים, בקצוות האקסון, שם מוסר תא העצב את הפלט לתאי עצב אחרים. העברה סינפטית
בסינפסות כימיות העברת המסר מתבצעת על ידי שחרור של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) אל המרווח הסינפטי וקליטתם בתא המטרה. המוליכים העצביים מסונתזים ומאוחסנים בשלפוחיות סינפטיות[2], אשר נמצאות בקצה האקסון של תא העצב הפרה-סינפטי. מעבר למרווח הסינפטי, בקרום התא הפוסט-סינפטי, נמצאים קולטנים הקושרים אליהם את מולקולות המוליך העצבי. סוג ההשפעה של הסינפסה על התא הפוסט-סינפטי תלוי בסוג המוליך העצבי והקולטנים. ידועים היום מספר עשרות של מוליכים עצביים, ולכל אחד מהם ידועים מספר קולטנים, כך שקיים מגוון גדול של השפעות להעברה הסינפטית. סך השינויים הנגרמים על ידי הסינפסות מסוכם על ידי תא המטרה בכל נקודת זמן לשינויים במתח החשמלי על-פני קרום התא, וכאשר מתח זה מגיע לערך סף מסוים יפתחו תעלות נתרן תלויות-מתח בכמות מספיקה ויתפתח פוטנציאל הפעולה[4]. מבנה הסינפסה  הסינפסה מורכבת מהחלקים הבאים:
עיצוב מחדש של קשרים סינפטייםקשרים סינפטיים, במיוחד במערכת העצבים המרכזית, אינם קבועים. סינפסות מתנוונות ואחרות נוצרות, וההנחה היא כי הקשר הסינפטי בין שני תאים יכול להשתנות בהתאם לפעילות שלו. סינפסות יכולות להתחזק או להחלש לטווחי זמן של ימים ושעות. תהליך זה מכונה באנגלית Long-term synaptic plasticity' ובראשי תיבות LTP[5]. תהליך איטי יותר הוא "עיצוב מחדש של קשרים סינפטיים" (synaptic remodeling)[4]. סוגי סינפסותניתן לסווג את הסינפסות על פי מספר מאפיינים. סוג תא המטרהכאמור, סינפסה מחברת בין תא עצב לתא המטרה שלו. תא המטרה יכול להיות תא עצב או תא מסוג אחר. סינפסה בין תא עצב לתא שריר מכונה צומת עצב-שריר. מיקום הסינפסה על גבי תא המטרה
ההשפעה על תא המטרה (סוג המוליך העצבי)ניתן להבחין בין הסינפסות על פי אופן ההשפעה שלהן על תא המטרה. ישנן סינפסות המגבירות את הסיכוי להיווצרות פוטנציאל פעולה ואחרות המעכבות את היווצרותו. סינפסות מעוררותסינפסה מעוררת (סינפסה אקסיטטורית) היא סינפסה המקרבת את המתח על פני קרום התא לסף בו מתפרץ פוטנציאל פעולה. בדרך כלל, הקולטנים בסינפסות אלו הם תעלות יונים המאפשרות ליונים חיוביים ובעיקר לנתרן לזרום לתוך התא ופתיחתן מובילה להקטנה בהפרש המתחים בין שני צידי הממברנה. מוליכים עצביים בעלי השפעה כזו הם למשל חומצה גלוטמית ואצטילכולין (באמצעות הקולטן הניקוטיני שלו). סינפסות מעכבותסינפסה מעכבת (סינפסה אינהיביטורית) על התא הבתר-סינפטי היא סינפסה המרחיקה את תא המטרה מהיכולת לירות פוטנציאל פעולה. פעילות כזו יכולה להיגרם על ידי הגדלת הפרש המתחים בין שני צידי קרום התא (למשל, על ידי פתיחת תעלות יונים לאשלגן היוצא מהתא החוצה), או על ידי ירידה בהתנגדות החשמלית של קרום התא (shunting inhibition). המוליך העצבי המעכב העיקרי במערכת העצבים המרכזית הוא גאבא (GABA). סוג נוסף של סינפסות מעכבות נוצרות על אקסונים, במנגנון עיכוב קדם-סינפטי. במנגנון עיכוב זה, הסינפסה נוצרת על אקסון בתר-סינפטי, ובסמוך לסינפסה אחרת. המוליך העצבי המעכב מווסת ומקטין את הכמות המשתחררת של המוליך העצבי מהתא הבתר-סינפטי. היבטים רפואייםרבות מהתרופות שמשפיעות על ההתנהגות עושות זאת באמצעות השפעה על תהליך ההעברה המתרחש בסינפסה[2]. תרופות אלו מתחלקות לשני סוגים:
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. |
|||||||||||||||||||||||||||||||
