מונופול (משחק לוח)

ערך זה עוסק במשחק לוח. אם התכוונתם למונח בכלכלה, ראו מונופול.

מונופול

לוח מונופול
כללי
תאריך הוצאה	1937
סוגה	משחק לוח, משחק לוח לסימולצייה כלכלית
מספר שחקנים	8-2
פיתוח	אליזבת מגי, צ'ארלס דארו
הוצאה לאור	Waddingtons Parker Brothers
ארץ מקור	ארצות הברית
גילאים	8+
זמן למידת המשחק	10–30 דקות
זמן המשחק	שעתיים+
מיומנות	ניהול כלכלי
אתר רשמי

מונופול (בלעז Monopoly) הוא משחק לוח המבוסס על עולם העסקים, שמטרתו היא השגת שליטה (מונופול) על שטחי לוח המשחק באמצעות מהלכי קנייה ומכירה של נדל"ן. המשחק מבוצע תוך כדי סימולציה של מהלכים עסקיים, כשהשחקנים קונים ומוכרים נכסים ובונים מלונות ובתים. מטרת המשחק היא: להיות המשתתף היחיד שלא פשט את הרגל וכך גם לנצח, אולם לעיתים מפסיקים את המשחק לפני שמצב זה קורה וכאשר זה קורה בעל הרכוש הרב ביותר בנדל"ן ובמזומן מוכרז כמנצח.

המשחק הומצא על ידי אליזבת מאגי ב-1902, והיא הוציאה עליו פטנט ב-1904.

המשחק זכה להצלחה רבה בשנת 1935, כשהופץ בצורה נרחבת על ידי חברת הסברו בשמם של האחים פרקר, בעיצומן של שנות "השפל הגדול". הצלחת המשחק הייתה גורפת והוא זכה לגרסאות שונות בעולם בעשרות שפות. הגרסה המקורית של המשחק, שנחשבת עד היום לגרסה ה"קלאסית" שלו, מבוססת על רחובות העיר אטלנטיק סיטי בניו ג'רזי שבארצות הברית.

בגרסאות מאוחרות, נוספו למשחק שינויים רבים כגון עדכון מחירים לרמות יותר הגיוניות (למשל אזור מסוים ימכר מעתה במיליונים ולא במאות). נוספה גם גרסת מונופול חדשה בה החליפו את שטרות הכסף בכרטיס אשראי. כשצריך לשלם או לקבל כסף, שני השחקנים נותנים את כרטיסי האשראי שלהם לבנקאי, אשר מכניס אותם למכונה שתעדכן את סכומם של השחקנים הרלוונטיים בעת ביצוע העברות הכסף מהאחד לשני.

חברת הסברו מוציאה אף מהדורות מיוחדות. חלקן מבוסס על סרטים, תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב ורעיונות נוספים. יש גרסאות אחרות שמגיעות לארץ כמו: מונופול כרטיסי אשראי, מונופול פלאי עולם וכו'.

נערכות תחרויות רשמיות במשחק המונופול, לרבות אליפות עולם.

החוקים ברוב גרסאות (וחיקויי) המונופול זהים כשמרבית ההבדל היא סכומי הכסף ושמות האתרים שאותם ניתן לקנות.

• הלוח מורכב מ-40 משבצות שמקיפות אותו.
• במשחק המקורי המשבצות ייצגו רחובות באטלנטיק סיטי שבניו ג'רזי, קווי רכבת, "שירותים" (מים וחשמל), משבצות מיוחדות^[1], "דרך צלחה", "כלא", "חניה" ו"לך לכלא".
• הרחובות מסודרים בקבוצות של שניים או שלושה רחובות בקבוצה, כשלכל קבוצה צבע משלה^[2].
• כל שחקן בתורו מטיל זוג קוביות ומתקדם לפי תוצאת הקובייה לכיוון קבוע. כששתי הקוביות מראות מספר זהה ("דאבל") השחקן זוכה בתור נוסף. שחקן שהטיל "דאבל" 3 פעמים רצופות הולך לכלא.

במשחק הקלאסי, כאשר השחקן הולך לכלא, השחקן יכול להישאר שם לכל היותר שלושה תורות (בתור השלישי, השחקן אמור להשתחרר מהכלא).

כדי להשתחרר מהכלא, השחקן יכול לבחור אחת מהפעולות הבאות:

1. לשלם את הקנס - 50 כסף מונופול ולהטיל את הקוביות להמשך התור.
2. לנסות להטיל "דאבל": אם זה מצליח, השחקן יוצא בחינם ומתקדם על פי סכום הקוביות שהטיל, בנוסף לכך, אין לו תור נוסף, משום שהשחקן השתחרר מהכלא באותו התור. אם השחקן אינו מצליח להטיל "דאבל" שלושה תורות, השחקן יהיה חייב לבצע את הפעולה הראשונה או האחרונה בשביל להשתחרר מהכלא.
3. להשתמש בכרטיס "צא מהכלא" (הניתנים להשגה מבין כרטיסי ההפתעה ותיבת המזל או על ידי החלפה של הכרטיס בין השחקנים) ולהטיל את הקוביות להמשך התור.

• אם שחקן נוחת על משבצת המייצגת רחוב, קו רכבת, חברת המים או חברת החשמל ביכולתו לרכוש אותו, אלא אם כן נקנה רכוש זה על ידי שחקן אחר. בחלק מן הגרסאות במידה והוא לא עשה זאת המקום יועמד במכירה פומבית. במקרה והשחקנים לא רוצים לקנות את הנכס ואף אחד לא מציע הצעה, אז אפשר לדלג על הנכס או לרכוש אותו.
• אם הוא נוחת על שטח שכבר שייך לשחקן אחר עליו לשלם לו סכום מסוים (התלוי בערך השטח - דמי השכירות).
• שחקן שברשותו כל הרחובות בצבע מסוים רשאי לבנות על רחובות אלו, ללא הגבלה לכמות מבנים בתור אחד אלא על פי סכום הכסף שברשותו. (במידה ואין בתים באותם הרחובות, השחקן מקבל דמי שכירות כפולים כל פעם כשחקן אחר נוחת על אחד מנכסיו המוגדרים כ-"עיר").
• על ידי בניית בתים ניתן להעלות את הסכום אותו משלמים שחקנים אחרים הנוחתים על המשבצת (אין מגבלה על כמות בתים בנכס מסוים אלא על סמך ההון של השחקן באותו רגע).
• הבניה כרוכה בתשלום כסף ל"בנק" עבור כל בית, כאשר מחירו של בית תלוי בצבע של קבוצת הרחובות.
• לאחר בניית 4 בתים ניתן לבנות מלון המגדיל את הסכום עוד יותר.
• בכל פעם שחולפים או נוחתים על משבצת הפתיחה זוכים בסכום מסוים (לרוב 2 כפול חזקה כל שהיא של 10. לדוגמה: 2000 או 200).
• שחקן שרכש רחוב מסוים רשאי "לבנות" שם בית, ומשתתפי כמשחק יאלצו לשלם לאותו הרוכש את דמי השכירות המופיעים בכרטיס.
• אם שחקן נוחת על משבצות מסוימות עליו לקחת קלף הפתעה או קלף פקודה, ולבצע את ההוראות שכתובות בו (לרוב לזכות או לשלם סכום כסף מסוים).
• אם דורכים על משבצת 'לך לכלא' או שזה רשום באחד מהקלפים, נכנסים לכלא. תנאי הכניסה והשיחרור ממנו משתנים מגרסה לגרסה.

חברת האחים פרקר מכירה ב"חוקי בית", כלומר תוספת או שינוי לחוקים הרשמיים, הנהוגים בבתים מסוימים, ואפילו מעודדת שינויים מעין אלה. "חוקי בית" עד כדי קבלת מעמד חצי-רשמי. דוגמאות לחוקי בית נפוצים:

• כששחקן "נוחת" בדיוק על "דרך צלחה" במקום לעבור בה, הוא מקבל את אותו הסכום כאשר עוברים מעל דרך צלחה - 200.
• שחקן שנוחת על החניה מקבל סכום כסף - פעמים רבות הסכום הוא 400 בתוספת כספי הקנסות שהצטברו מאז נחת השחקן הקודם על חנייה.
• בחוזה בין שחקנים ניתן גם להבטיח "מעבר חופשי" במשבצות מסוימות (כלומר אם השחקן עמו נערך החוזה ינחת על משבצות אלו, הוא יהיה פטור מהתשלום), אם למספר מוגבל של פעמים ואם ללא הגבלה.
• אפשרות הלוואת כסף בין שחקנים, בדרך כלל עם ריבית ותנאי תשלום מוגדרים (לדוגמה, הלווה ישלם למלווה 100 בכל מעבר ב"דרך צלחה" עד כיסוי מלוא החוב).
• ישנם "חוקי בית" רבים הנוגעים לנושא כלא: מתי וכיצד נכנסים מאחורי סורג ובריח?, מתי וכיצד יוצאים, כיצד שחקן השוהה בכלא אמור לפעול וכדומה.
• אם שחקן מעוניין לפרוש מהמשחק בטרם הסתיים, הוא רשאי להעביר את נכסיו אך ורק לבנק, כמו גם את כספו.
• אם שחקן נכנס לכלא נכסיו עדיין שייכים לו והתשלום מתנהל רגיל עד שהוא יוצא.
• שחקן שהוא בנקאי הוא גם אחראי על הקלפים של הבתים (משכנתאי)

נוסף על כך, החברה ממליצה במשחק עם "כללי בית", להקפיד על הנחיות בסיסיות על מנת להימנע מאורך זמן ממושך של המשחק, כגון: אין מתן הלוואות בין המשתתפים, ויתור על דמי שכירות בעתיד אינם קיימים וכדומה^[3].

המיתולוגיה של משחק המונופול מספרת שבתקופת השפל הגדול בארצות הברית, איש מובטל בשם צ'ארלס דארו (Darrow) המציא משחק על פי חלומו להתעשר, מכר אותו לחברת האחים פארקר (Parker), ובעקבות זאת אכן התעשר, ואף הציל חברת משחקים אהובה על סף סגירה - סיפור המתואם לגישת "החלום האמריקאי". אך בפועל, את משחק המונופול המציאה במקור אישה מברנטווד (Brentwood), מרילנד, בשם אליזבת "ליזי" מאגי (Magie)(אנ') כשלושים שנה קודם לכן, בתחילת המאה ה-20. למשחקה קראה "משחק בעל-הבית" (The Landlord Game), והיא יצרה אותו במחאה נגד אילי ההון שהופיעו אז בנוף האמריקאי, כדוגמת ג'יי. פי. מורגן. מאגי רצתה להזהיר נגד רדיפת בצע, וראתה במשחק התנגדות לקפיטליזם, לא תמיכה בו. את הפטנט הראשון על המשחק הוציאה בשנת 1903.

במשחק המקורי היו שתי מערכות כללים שניתן היה לבחור ביניהם או לשחקם לסירוגין: אחת מונופוליסטית, והשנייה אנטי-מונופוליסטית, בה כל השחקנים מרוויחים כאשר נוצר הון במשחק. היא רצתה להדגים בכך את עליונות הדרך השנייה.

המשחק זכה להצלחה צנועה, בעיקר בגרסה המונופוליסטית, ונהיה פופולרי בקרב סטודנטים בקמפוסים של אוניברסיטאות. כאשר פג תוקף הפטנט בתחילת שנות ה-20, מאגי מיהרה לנסות להוציא פטנט נוסף לגרסה מחודשת של המשחק, שכללה סוגים חדשים של משבצות, כמו חברות רכבת ובית סוהר. בינתיים, נוצרו מספר וריאציות למשחק, ביניהן משחקים תוצרת בית, וגרסה אחת של חברת משחקים קטנה. צ'ארלס דארו שיחק באחד ממשחקים אלו, התלהב, ומיד יצר גרסה משלו. את המשחק הזה אכן מכר לחברת האחים פארקר, והמשחק - שנמכר כעת בשם "מונופול" - זכה להצלחה מסחררת. לפני שהשיקו את המשחק החדש, האחים פארקר שילמו למאגי $500 על זכויות הפטנט שלה, וכאשר יצא המשחק, הוא לווה בסיפור סוחט הדמעות של "הממציא צ'ארלס דארו", שמצא את דרכו מן העוני אל העושר.

מאגי הביעה את התנגדותה, ואף ניסתה לקבל את הקרדיט המגיע לה באמצעים משפטיים ודרך התקשורת, אך בשנות השלושים כבר הייתה בזקנתה, וטענותיה לא עוררו עניין מיוחד. היה זה רק בשנות ה-70, במהלך תביעה משפטית בין האחים פארקר לממציא "משחק האנטי-מונופול", שההיסטוריה האמיתית של המשחק התגלתה, ועברו עוד מספר עשורים עד שהסיפור זכה לסיקור תקשורתי, והקרדיט ניתן לממציאתו.

ב-1940 המשחק יצא לאור לראשונה בהוצאת בנימין ברלוי ונקרא תחילה בשם "ריכוז", וילדי אותה תקופה קנו ומכרו מגרשים ביישובי הארץ, כשגם ג'נין, שכם, עזה וצמח נמנים עליהם. האזור היקר ביותר היה במשבצת המשחק של תל אביב, אך גם ירושלים וחיפה היו בסדר עדיפות מתקדם. לא רק ערים היו על הלוח - גם לעין חרוד הייתה משבצת, לצד עפולה ונהלל, ויחד עם צפת ומטולה הייתה גם תל חי. הפקודה "לך לכלא" הוחלפה בפקודה "לרדת מצריימה", כאשר לאחר קבלתה היה צריך השחקן להתעכב כמה תורים במשבצת "מצרים", ולשלם קנס לצורך יציאה^[4]. משחק זה היה גרסה של המשחק האמריקאי, אך ללא אישור מבעלי הזכויות ועל כן לא נקרא בשם מונופול.

המשחק נועד לעד ארבעה משתתפים שהתקדמו על גבי הלוח בהטלת שתי קוביות משחק. בעת כל סיבוב קיבל המשתתף מענק 200 לירות להמשך דרכו, וכאשר הגיע למשבצת "רד מצריימה" נאלץ להפסיד תור או לחכות להטלה כפולה, או לשלם 50 לירות ולצאת מיד. לאחר ההטלה השלישית, אם עדיין לא הושג מספר כפול בקוביות, היה השחקן נאלץ לצאת בקנס של 100 לירות. היו גם משבצות קנס - כבאי ומס הכנסה, ו"איחרת את הרכבת", שחייב המתנה של תור אחד. אפשר היה גם לקנות קווי תעופה לכל היבשות (ניו יורק, לונדון, מלבורן ויוהנסבורג), וכן את חברת החשמל, תחנת שידור ומגדל המים. במרכז הלוח היו שתי משבצות: "הפתעה" ו"פקודה", כשהראשונה מכילה קלפים שמבשרים הפתעות טובות שהעשירו את קופת המשתתף והשנייה פקודות, שדיללו אותה. יצאו גם גרסאות בינלאומיות למשחק, שנקרא "טיול באסיה", "טיול באירופה" וכו'.

הייתה קיימת גרסה פיראטית של המונופול, שכללה אתרים כמו אשקלון וערד^[5].

משנות ה־60 יצא המשחק בשם מונופול, והפעם בגרסה הרשמית והמורשית. גרסה מיוחדת של המשחק יצאה לאחר מלחמת ששת הימים, על מנת לציין את הניצחון הישראלי, בהוצאת 'משחקי פרץ'^[6].

ב-1999 יצא מחדש המשחק "ריכוז", במתכונתו הישנה אך בשינויים קלים, בעיקר ב"הפתעות" וה"פקודות", שכבר לא הקפידו על החלוקה הקודמת בין נתינה ולקיחה, וכן בשטרות הכסף - שטרות האלף והעשרים הוצאו מן המחזור.

לרגל חגיגות 70 שנה ל"מונופול" ב-2005 הושקה גרסה חדשה של מונופול הנקראת "מונופול – עם כרטיסי אשראי ומכשיר בנק אוטומטי" המותאמת לשנות ה-2000. במשחק זה החוקים לא השתנו אך אין "כסף מזומן" (שטרות נייר) אלא רק "כרטיסי אשראי" (כרטיס מגנטי) ומחשבון אלקטרוני שקורא את הכרטיס ומעביר את הכסף בין המשתתפים או מן המשתתפים לבנק. בגרסה זו כל המחירים הוגדלו פי 10,000, כך שהסכומים עלו אך היחס נשמר כשהיה. כך, המחירים של כל "כרטיס בעלות" עודכנו והפכו יקרים יותר, כדי שמחיריהם קרובים יותר למחירים המציאותיים של הנכסים אותם הם מייצגים (לדוגמה: בגרסה הישנה של המונופול רחוב עולה בקירוב 200,000,000 ליש"ט, ובמונופול כרטיסי האשראי (ה"חדש") מחיר כרטיס בעלות יכול לנוע בין 16,000- 4,000,000 ש"ח). בהתאם, כל משתתף מתחיל עם 15,000,000 ש"ח. בנוסף, המקומות הניתנים לקנייה "התעדכנו" וכבר לא קונים רחובות כמו במונופול הרגיל, אלא קונים אתרים תירותיים ומסחריים, כגון מגדלי עזריאלי שבתל אביב, "עיר המלכים" שבאילת וניתן אף לקנות את הכותל^[7].

ישנו גם משחק שהוא גרסה הפוכה של "מונופול" שנקרא "הקניון", של חברת קודקוד שיצא לאור ב-1995, והמטרה בו היא להפסיד את הכסף ראשון.

• ללהקת טיפקס ישנו שיר בשם "אלוף המונופול", אשר נכתב והולחן על ידי סולן הלהקה קובי אוז.
• בסדרה "שמש", עונה 3 פרק 6: "המאפיונר", שמש וטנצר שיחקו במשחק המונופול של בר עד שהתמכרו אליו, והחלו להתייחס למשחק כאל החיים האמתיים.
• בתוכנית "זהו זה!" הוצג מערכון שבו משחק המונופול הוצג כחיים האמתיים. המערכון מתחיל כאשר מישהו קנה דירה במונופול ודרש מבעל הבית להביא לו את הניירות.
• באחת מהתוכניות של "רק בישראל" בישראל מצוין שדוד (אסי כהן) היה בכלא פעם, מכיוון שבמשחק המונופול נאמר לו ללכת לכלא.
• בסדרת הקומיקס יוסף ואחיו, פקידי מחלקת המים בעיריית תל אביב עובדים באשנבים תחת שלטים הלקוחים ממשחק המונופול (״צו קופה״, ״הפתעה״, ״לך ישר לכלא״, ו״דרך צליחה״).

• המשחק המשוגע

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מונופול

• אתר האינטרנט הרשמי של מונופול (באנגלית)
• מונופול משחק רשת בעברית
• ערן לאור, וולטר היקי, ביזנס אינסיידר, איך לנצח במונופול?, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2013
• רחלי ווקס, מונופול ומונופולים, קרטלים ושוק חופשי, בפודקאסט לשחק עם העובדות
• The Hidden Genius of Monopoly's Rules | Game/Show | PBS Digital Studios - הסבר על המשחק מונופול וההיסטוריה שלו (באנגלית)
• מונופול- ההוראות מלאות על פי קודקוד
• "האנדל ערליך" – מונופול אליבא דסאטמר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 02.01.2020
• צח יוקד, ההיסטוריה של "מונופול" אכזרית לא פחות מהמשחק, באתר הארץ, 19 במרץ 2023
• מונופול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• מונופול, ברשת החברתית פייסבוק