ההיסטוריה של המִטבָעות קשורה באופן ישיר להיסטוריה של המַטבֵּעות. עם זאת, ההיסטוריה של המִטבעות הושפעה גם מהמצב הפוליטי של התקופה. לדוגמה, העבר של המטבעה של ניו אורלינס, כולל בעיקר שימוש של קונפדרציית המדינות של אמריקה שהחל ב-1861. בנוסף, המקורות של מטבעת פילדלפיה, אשר החלה לפעול ב-1792 והחלה במחזור המטבעות הראשון שלה ב-1793, שזורים בתחילתו של העידן הפדרלי בארצות הברית.
בתחילה, הטבעת מטבעות נעשתה בעיקר על ידי ריקוע או יציקה. בהתאם לכך, בשוק היה קיים מספר קטן יחסית של מטבעות (כמאות או אלפים). כיום, מבלטים (מעין תבניות ה"מחתימות" תמונות על מטבעות) מיוצרים בכמויות גדולות ובעזרתם הופכים דיסקיות מחוממות פשוטות לביליוני מטבעות.
עלות הנפקת המטבעות נמוכה מערכם בפועל (למשל, עלות הייצור של שקל אחד תהיה פחותה משקל אחד), וזאת על מנת להפוך את הליך ההטבעה לרווחי.
מִטבעות עתיקים
דיוקנו של קוויטוס על מטבע.
מספר ערי-מדינה ברומא העתיקה החזיקו במִטבעות משל עצמן. כמו כן, מטבעות רומאיות היו נפוצות ברחבי האימפריה, ולעיתים שימשו לצורכי תעמולה. המַטבעות לימדו את תושבי האימפריה מיהו הקיסר שלהם (באמצעות דיוקנו שהוטבע על המַטבעות), ואפילו קיסרים ששלטו לזמן קצר דאגו שדיוקנם יופיע על המַטבעות. קוויטוס, למשל, שלט רק על חלק מהאימפריה מ-260-261 לספירה ועם זאת הוציא שני מַטבעות הנושאים את דיוקנו.
כמה מִטבעות יווניות קדומות נתגלו על איי יוון כמו כרתים (שם קיימת מטבעה עתיקה, בעיר קידוניה, עוד מאז המאה החמישית לפנה"ס).[1]
