מישע
מֵישַׁע היה מלך מואב אשר שלט במקביל למלכי שושלת בית עמרי. בימי עמרי ואחאב הוא היה כפוף לממלכת ישראל, ולאחר מות אחאב מרד.[1] מישע הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות[2][3]. בתחילת המרד זכה מישע לניצחונות גדולים ואף הקים את מצבת מישע, מצבת זיכרון לאלוהיו, כמוש, בעיר הבירה דיבון, בה הנציח את ניצחונותיו. בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה מישע בישראל ועל מפעלי בנייה (ביצור ומים) בארצו. בסופו של דבר, תקף צבא ישראל, בראשותו של המלך יורם, ובסיועם של ממלכת יהודה ואדום, את מואב, מצידה הדרומי, הרס והחריב ערים רבות ושם מצור על עיר הבירה קיר מואב. על פי המסופר בתנ"ך (מלכים ב', ג', כ"ו–כ"ז), כשמישע ראה שהמצור עליו כבד מנשוא, יצא מהעיר הנצורה וניסה להבקיע עם יחידה קטנה מצבאו אל מלך אדום וכשלא הצליח לקח את בנו היורש (הפרשנים חלוקים בשאלה האם זה בנו שלו או בנו של מלך אדום[4]) והקריב אותו כקורבן עולה על החומה. בעקבות המעשה היה "קצף גדול על ישראל" (מצד האל או מצד צבא אדום, תלוי בפירוש) והמלכים נסוגו ממואב ללא הכרעה. אירוע זה מכונה בפרשנות המקרא "עולת מישע".[5]
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|