מעמדה המשפטי והבין-לאומי של רמת הגולן

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

רמת הגולן כאזור גאופוליטי היא השטח שנמצא בידי ישראל מתום הקרבות בחזית הסורית במלחמת ששת הימים ב-1967, התחום ממזרח בקו סגול. ב-1981 הוחל החוק הישראלי ברמת הגולן - חוק רמת הגולן, בשטח המצומצם מהשטח שתחם 'קו סגול', התחום ממזרח בקו הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה (1974). שטח זה שייך מנהלית לנפת גולן משתרע על פני 1,154 קמ"ר וכולל כשני שלישים מרמת הגולן הגאולוגית, וחלק מהר חרמון. רמת הגולן היא חלק ממדינת ישראל על פי החוק והמשפט הישראלי. מבחינה בין-לאומית מעמדה המשפטי של רמת הגולן מורכב, ונתון במחלוקת.

בשנת 1916 נחתם הסכם סייקס–פיקו בין בריטניה לצרפת על חלוקת אזורים במזרח התיכון ביניהם. בועידת סן רמו נקבע כי המנדט לבריטניה על ארץ ישראל יכלול את הצהרת בלפור. בשנת 1920 נחתם הסכם בין הבריטים לצרפתים, לפיו שטח רמת הגולן נחלק בין השטח הבריטי לשטח הצרפתי והשטח הבריטי כלל שטחים נרחבים בגולן בהם נחל חרמון והחצבני.
בשנת 1923 נחתם בין הבריטים לצרפתים הסכם ניוקומב-פולה, במסגרתו הועברו חלקים נרחבים מהגולן שהיה בידי הבריטים, בהם נחל חרמון והחצבני, לידי הצרפתים. קו הגבול החדש נקבע, בין היתר, לפי עמדת התושבים הבדואים, שבט בני פאדל, שבחרו להיות תחת המנדט הצרפתי.
בשנת 1946 הסתיים המנדט הצרפתי, וסוריה הוקמה ונכללו בשטחה כל השטחים בגולן שהוחזקו בידי הצרפתיים מ-1923.
במלחמת העצמאות כבשה סוריה שטחים נוספים ברמת הגולן (מעבר לקווי 1923), ואלו הוחזקו בידה עד 1967^[1].

ערכים מורחבים – חוק רמת הגולן, חוק יסוד: משאל עם

החוק היחיד הנאכף ברמת הגולן הוא החוק הישראלי. ב-14 בדצמבר 1981 חוקקה הכנסת את "חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981" ובו נקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". החוק שהביא לסיומן 14 שנים של ממשל צבאי ברמת הגולן.

ב-1999 התקבל בכנסת "חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), התשנ"ט-1999" שזכה לכינוי "חוק שריון רמת הגולן", אשר לפיו החלטת ממשלה לוותר על שטח של המדינה תדרוש אישור של רוב חברי הכנסת (61 או יותר) וכמו כן אישור הוויתור על ידי רוב המצביעים במשאל עם, אך נקבע שסעיף זה יחול רק כאשר יחוקק חוק יסוד המסדיר משאל העם בישראל.

במהלך כהונת הכנסת השבע עשרה הציעו חברי כנסת רבים תיקון לחוק זה, ולפיו ועדת הבחירות המרכזית היא שתתקין תקנות לעניין עריכת משאל עם, ובכך תתייתר חקיקתו של חוק יסוד. ההצעה עברה בקריאה טרומית ב-16 במאי 2007 והכנסת הקימה ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת חוקה, חוק ומשפט. הוועדה קיימה דיונים רבים בסעיפי החוק והחליטה להגיש אותו לקריאה ראשונה ולכלול בחוק עצמו את ההוראות לקיום משאל העם. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב-30 ביוני 2008 והוועדה המשותפת קיימה מספר דיונים נוספים בנושא, אך לא סיימה את דיוניה עד התפזרות הכנסת לקראת עריכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. ממשלת ישראל השלושים ושתיים, שקמה לאחר הבחירות, החליטה לתמוך בהחלת דין רציפות על הצעת החוק, והדיון בהצעת החוק בוועדה המשותפת נמשך גם בכנסת השמונה עשרה. לבסוף החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לארבע הסתייגויות שהציעה (בין היתר דרשה הממשלה שאם הוויתור יאושר ברוב של 80 חברי כנסת, לא יהיה צורך במשאל עם), וב-22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת את "חוק משאל העם"^[2], ברוב של 65 תומכים לעומת 33 מתנגדים, עם ההסתייגויות של הממשלה^[3]. ב-12 במרץ 2014 אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם.

• על בסיס ההחלטה שהתקבלה בועידת סן רמו בנוגע לארץ ישראל. ההחלטה איחדה, הלכה למעשה, את הצהרת בלפור עם משטר המנדטים, ולמעשה היא מסמך היסוד שכונן את המנדט הבריטי – אמנה בין-לאומית מחייבת, שזכתה לאשרור חבר הלאומים והאו"ם ושעל בסיסו נדרש היה לקבוע את גבולו הצפוני והמזרחי של הבית הלאומי היהודי-מדינת ישראל.^{[דרוש מקור]}
• רמת הגולן משום היותה משך דורות רבים חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, אסם תבואתה ומקור מימיה.^{[דרוש מקור]}
• נחיצותה הביטחונית לקיומה של מדינת ישראל לנוכח תוקפנות העבר וביתר שאת העתיד העגום הצפוי לאזור.^{[דרוש מקור]}

• על בסיס ההסכם הבריטי-צרפתי מ-1923.^{[דרוש מקור]}
• העובדה שרמת הגולן עברה לידי ישראל במלחמה. נימוק זה היווה בסיס להחלטה 497 של מועצת הביטחון של האו"ם, הקובעת שהחלטת ישראל להחיל את חוקיה, סמכויות השיפוט והמינהל על רמת הגולן, היא בטלה ומבוטלת ואין לה כל תוקף משפטי בין-לאומי^[4].

מועצת הביטחון קיבלה את החלטה 497 ששללה הכרה בהחלטת ישראל על סיפוח רמת הגולן.

ב-21 במרץ 2019 הצהיר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי "לאחר 52 שנים הגיע הזמן שארצות הברית תכיר באופן מלא בריבונות הישראלית ברמת הגולן, דבר חשוב מבחינה אסטרטגית וביטחונית לישראל וליציבות האזורית".^[5] ב-25 במרץ חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי שבו ארצות הברית מכירה באופן רשמי בריבונות ישראל על רמת הגולן.^[6] האו"ם, האיחוד האירופי, רוסיה, מצרים ומדינות נוספות הודיעו שהן אינן מכירות בריבונותה של ישראל שם.^[7]

בעקבות הצהרת טראמפ התכנסה הליגה הערבית בתוניסיה והודיעה כי היא שוללת את ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן.^[8] לאחר ביקורו של מזכיר המדינה של ארצות הברית מייק פומפאו ברמת הגולן בנובמבר 2020 מסרה הליגה הערבית הצהרה לפיה סיפוח רמת הגולן בידי ישראל "מבוטל ואין לו שום מעמד חוקי."^[9]

ביולי 2024, לאחר הפיגוע הרקטי של חזבאללה על מג׳דל שמס במהלכה נהרגו 12 ילדים, הדגישה ארצות הברית שוב את הכרתה המלאה בריבונות ישראל על רמת הגולן ועל זכותה להגן על תושביו.^[10]

בין השנים 1991‐2011 נערכו מספר פעמים פגישות בין נציגי ישראל וסוריה בניסיון להסדיר את נושא רמת הגולן, שבמהלכן עלתה גם האפשרות להחזיר את כולו או מרביתו של השטח לסוריה. לדוגמה, בשנת 1998 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את רון לאודר לשמש שליחו החשאי לעניין המשא ומתן עם סוריה. על פי פרסומים בכלי התקשורת, במסגרת מגעים אלה עלתה האפשרות לנסית ישראל עד לקו המצוקים.^[11] לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה הופסקו פגישות אלה.

• מעמדה הבין-לאומי של ירושלים