|
משרד נציגות משרד נציגות הוא משרד או ארגון המשמשים כנציגות דיפלומטית ללא הגשת כתב האמנה למדינה בה הם מוצבים. משרד נציגות מוקם בהיעדר יחסים דיפלומטיים רשמיים בין מדינות, בדרך כלל על ידי מדינות שאין להן הכרה דיפלומטית מלאה, אזורים אוטונומיים או שטחים שהריבונות עליהם שנויה במחלוקת. במקרים מסוימים, ניתנת חסינות דיפלומטית למשרד נציגות.[1] צורה נוספת של ייצוג ללא כתב האמנה היא הקמת מדור אינטרסים בשגרירות של מדינה שלישית המשמשת כמעצמה מעניקת חסות, כשהנציגים נהנים מחסינות דיפלומטית הנתונה לשגרירות. היסטוריהעם התגבשות כללי הפרוטקול הדיפלומטי במאה ה-18 (קונגרס וינה) והכללים להכרה דיפלומטית, נוצר גם מעמד הנציגים הלא מאושרים שהמדינה אליה נשלחו סירבה לקבלם. כך לדוגמה, ב-1780 במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית שיגרה ארצות הברית את פרנסיס דיינה כשגריר לאימפריה הרוסית, שסירבה לקבלו. ממשלות של מדינות שאינן מוכרות על ידי המדינה המקבלת ושל טריטוריות שאינן טוענות להיות מדינות ריבוניות רשאיות להקים משרדים שאין להם מעמד דיפלומטי רשמי כפי שהוגדר באמנת וינה. דוגמאות כוללות את משרדי הנציגות הכלכלית והתרבותית של טאיפיי; משרדי הנציגות של סומלילנד בלונדון, אדיס אבבה, רומא, וושינגטון די. סי.; משרדי הכלכלה והמסחר של הונג קונג המייצגים את ממשלת האזור המיוחד של הונג קונג; ובית גיברלטר, בית ברמודה ובית פוקלנד בלונדון, המייצגים את שלושת הטריטוריות בארץ האם. משרדים כאלה נוטלים חלק מהפונקציות הלא-דיפלומטיות של נציגויות דיפלומטיות, כגון קידום אינטרסים מסחריים ומתן סיוע לאזרחיה ולתושביה. למרות זאת, הם אינם נציגויות דיפלומטיות, אנשי הצוות שלהם אינם דיפלומטים ואין להם דרכונות דיפלומטיים, אם כי עשויה להיות חקיקה מקומית המספקת להם חסינות אישיות והטבות מס. חלק ממשרדי הנציגויות מוסמכות להעניק אשרות באופן עצמי, וחלקן מעבירות בקשות ויזה לשגרירות או לקונסוליה הקרובה אליהן.[2] צורות של משרדי נציגותמשרד קישורהצורה המקובלת ביותר של משרד נציגות הוא משרד קישור, המאויש על ידי דיפלומטים. בראש משרד קישור יעמוד קצין קישור. משרד סחרמשרד סחר, או משרד כלכלי הוא נציגות העוסקת בנושאים כלכליים ומנוהלת על ידי נספח כלכלי. לפעמים משמש ככיסוי למשרד קישור. משרד סחר יכול להיות גם נציגות לא-דיפלומטית של מדינה, הפועלת לחיזוק קשרים כלכלים בין מדינות המקיימות קשרים מלאים. כך ברזיל מחזיקה במשרד סחר בירושלים, בנוסף לשגרירותה בתל אביב.[3] מדור אינטרסיםמדור אינטרסים הוא מחלקה בשגרירות של מדינה המתפקדת כמעצמה מעניקת חסות עבור מדינה אחרת עמה ניתקה המדינה המארחת את היחסים הדיפלומטיים, אשר אחראית לאזרחי המדינה ולנכסיה. המעצמה המגנה אחראית לכל התקשורת הדיפלומטית מטעם המעצמה מקבלת חסות. כשהמצב ישתפר, ייתכן שהמדינות יהיו מוכנות לקבל דיפלומטים מהמדינה האחרת על בסיס לא רשמי, והשגרירות המקורית תתפקד כמדור אינטרסים בשגרירות המעצמה המגנה. כאשר היחסים מתוחים במיוחד, כמו בזמן מלחמה, מדור האינטרסים מאויש על ידי דיפלומטים מהמעצמה מעניקת החסות. לדוגמה, כאשר עיראק וארצות הברית ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עקב מלחמת המפרץ, פולין הפכה למעצמה מעניקת החסות של ארצות הברית, ובראש מדור האינטרסים של ארצות הברית בשגרירות פולין בעיראק עמד דיפלומט פולני.[4] עם זאת, לפרקים מדור אינטרסים מאויש על ידי דיפלומטים מהמדינה השולחת. כך בין ניתוק היחסים בין ישראל ברית המועצות ב-1967 עד לחידוש היחסים ב-1992, שימשה שגרירות הולנד במוקסב כמעצמה מעניקת חסות לנציגות ישראל. משרדי נציגות של מדינות בעלות הכרה מוגבלת מדינות המקיימות יחסים עם הרפובליקה העממית של סין בלבד מדינות המכירות ברפובליקה הסינית בלבד סיןלאחר ביקורו של ריצ'רד ניקסון בסין, הסכימו ארצות הברית והרפובליקה העממית של סין לפתוח משרדי קישור בוושינגטון ובבייג'ינג ב-1973, שתוארו על ידי מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר כ"שגרירויות לכל דבר מלבד השם".[5] עם יצירת יחסים דיפלומטיים מלאים בין ארצות הברית לסין בינואר 1979 הפך המשרד לשגרירות רשמית. טייוואןבשל חשיבותה הכלכלית ובשל היותה מוכרת בעבר כמדינה ריבונית, טאיוואן מחזיקה בכמות הרבה ביותר של נציגויות דיפלומטיות ללא מעמד רשמי, עקב התנגדות הרפובליקה העממית של סין להכרה בטאיוואן. כאשר ארצות הברית הכירה ברפובליקה העממית של סין כישות הלגיטימית היחידה של סין ב-1979, היא הקימה גוף לא ממשלתי בשם המכון האמריקאי בטייוואן, כדי לייצג את האינטרסים שלה באי. מדינות אחרות היו מיוצגות על ידי גופים המופעלים פרטיים; הממלכה המאוחדת הייתה מיוצגת באופן לא רשמי על ידי ועדת הסחר האנגלית-טייוואנית, בעוד שצרפת יוצגה על ידי משרד הסחר.[6] מאוחר יותר שונה שמם של אלה ל"משרד המסחר והתרבות הבריטי" ו"המכון הצרפתי" בהתאמה, ובראשם הועמדו דיפלומטים.[6] בהמשך שונו למשרד הבריטי והמשרד הצרפתי. גם מדינות אחרות שניתקו את היחסים הדיפלומטיים עם טאייוואן הקימו נציגויות דומות. בשנת 1972 הקימה יפן את איגוד הסחר היפני בראשות נציגים בחופשה ממשרד החוץ היפני.[7] הצורה נודעה כ"הנוסחה היפנית", והיא אומצה על ידי מדינות אחרות כמו הפיליפינים ב-1975, שהקימה את מרכז הסחר האסייתי, שהחליף את שגרירותה.[8] טייוואן מחזיקה בנציגויות במדינות שאינן מכירות בה באופן רשמי, המטפלות בבקשות ויזה וכן בקשרים עם הרשויות המקומיות. נציגויות אלה קרואות הנציגות הכלכלית והתרבותית של טאיפיי. השימוש בטאיפיי במקום טאיוואן או הרפובליקה הסינית, נועד שלא לרמז כי טאיוואן היא מדינה נפרדת מסין, על מנת למנוע קשיים למדינות המארחות. היחסים בין טייוואן וסין מתנהלים באמצעות שני ארגונים סמי-רשמיים, הקרן לסחר מיצרים (אנ') של טאיוואן בבייג'ינג, והאגודה ליחסים מעבר למיצרי טייוואן (אנ') (ARATS) של הרפובליקה העממית של סין בטאיפיי.[9] צפון קפריסיןמכיוון שהרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, שהכריזה עצמאות ב-1983, מוכרת כמדינה עצמאית רק על ידי טורקיה, הנציגויות בדיפלומטיות שלה (למעט טורקיה) הן משרדי נציגות.[10] גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית גרמניה המערבית סירבה להכיר בגרמנית המזרחית, ובהתאם לדוקטרינת הלשטיין אף קבעה כי גרמניה המערבית לא תקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינה שתכיר בגרמניה המזרחית.[11] לעומת זאת, גרמניה המזרחית הכירה בגרמניה המערבית כמדינה נפרדת. שתי המדינות הקימו נציגויות הקבועות בהתאם לאמנה (אנ') שנחתמה ביניהם בשנת 1972,[12] אך בעוד שהנציגות המזרח-גרמנית בבון הייתה מואמנת לקנצלר של מערב גרמניה, מקבילתה המערב-גרמנית בברלין המזרחית הואמנה למשרד החוץ של מזרח גרמניה.[13] גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית היו מיוצגות כל אחת על ידי שליחות קבועה ("Ständige Vertretung"), בברלין המזרחית ובבון.[14] בראש אלה עמד נציג קבוע, ששימש כשגריר בפועל.[15] גרמניה המזרחית הפעילה משלחות לא רשמיות במדינות מערביות, כמו בריטניה, שם הוקמה KfA בע"מ, סוכנות של Kammer für Außenhandel (המחלקה לסחר חוץ של משרד החוץ המזרח גרמני), בשנת 1959.[16] בתחילת שנות ה-70, החלה לתפקד כשגרירות מזרח גרמניה בפועל בלונדון, כולל דיפלומטים בצוות שלה.[17] בופוטצואנה.svg) בופוטאצוואנה, הגדולה בארצות מולדת העצמאיות שנוצרו על ידי דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, לא הוכרה על ידי אף מדינה פרט לדרום אפריקה.[19] בהתאם לכך, היו לה יחסים דיפלומטיים מלאים רק עם דרום אפריקה, שהחזיקה שגרירות בממבאטו, בירתה.[20] עם זאת, היא הקימה משרדי נציגויות בלונדון[21] ובתל אביב.[18] בשנת 1985 נפתח בתל אביב בית בופוטצואנה, בבניין ברחוב הירקון ליד שגרירות בריטניה.[22] למרות התנגדות משרד החוץ הישראלי, הונף דגל בופוטאצוואנה על הבניין.[23] מדינות נוספותרפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית טוענת לריבונות על סהרה המערבית, אשר נמצאת ברובה בשליטת מרוקו. חלק ממדינות העולם מכירות בה ומקיימות יחסים דיפלומטיים עמה, בעוד חלקן מקיים רק יחסים על ידי משרד נציגות. סומלילנד, אשר אינה מוכרת על ידי אף מדינה בעולם, מחזיקה משרדי נציגות במספר מדינות, בהם אתיופיה וארצות הברית. משרדי נציגות של אזורים אוטונומייםהונג קונג מדינות המארחות משרד אחד או יותר █ █ משרד בנגקוק ומדינות מכוסות█ █ משרד ברלין ומדינות מכוסות █ █ משרד בריסל ומדינות מכוסות █ █ משרד ג'קרטה ומדינות מכוסות █ █ משרד בלונדון ומדינות מכוסות █ █ משרד בסינגפור ומדינות מכוסות █ █ משרד סידני ומדינות מכוסות בשל מעמדה של הונג קונג כאזור מנהלי מיוחד, ממשלת הונג קונג מחזיקה במשרדי כלכלה וסחר. בעקבות חשיבותה הכלכלית, נהנות נציגויות אלו מכמה הרשאות וחסינות שוות לאלו של נציגות דיפלומטית בכמה מדינות בהם בריטניה,[24] קנדה[25] ואוסטרליה.[26] משרדים אלו הופעלו לראשונה תחת הממשל הבריטי, אז היו ידועים כמשרדי ממשלת הונג קונג, ובראשם עמד נציב.[27][28] מקאומקאו, גם היא אזור מינהלי מיוחד, גם מחזיקה בזכות להקים משרדי כלכלה וסחר של מקאו ברחבי העולם, הנהנים מכמה הרשאות וחסינות השקולות לאלו של נציגות דיפלומטית במספר מדינות, בהם פורטוגל ובלגיה. קוויבקמשרדי ממשלת קוויבק הם הנציגויות הרשמיות של ממשלת קוויבק בעולם. הרשת כוללת 33 משרדים ב-18 מדינות, בהם שמונה משלחות כלליות, חמש משלחות, שלוש עשרה לשכות ממשלתיות, חמישה משרדי סחר ושני תחומי ייצוג בעניינים רב-צדדיים. כורדיסטן העיראקיתהממשלה האזורית של כורדיסטן העיראקית מחזיקה נציגויות ב-13 מדינות ובאיחוד האירופי. סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנדשלושת הממשלים האוטונומיים בבריטניה מקיימים כל אחד רשת משלהם של נציגויות סחר ותרבות. ממשלת סקוטלנד מחזיקה בשמונה נציגויות בעולם,[29] ממשלת ויילס מחזיקה ב-21 נציגויות ב-12 מדינות.[30] וצפון אירלנד מחזיקה משרדים בבריסל, בייג'ינג ובוושינגטון די.סי.[31] קטלוניהבעת הרחבת הסמכויות של הקהילה האוטונומית של קטלוניה ב-2006, הוכרה זכותה של ממשלת קטלוניה להקים משלחות בחו"ל על מנת לבצע פעולת חוץ לא-דיפלומטית משלה, בעוד שענייני החוץ נותרו באופן בלעדי באחריות ממשלת ספרד. נכון לעכשיו, משרד החוץ ואירופה של קטלוניה מחזיק 17 משלחות בעולם, כולל אחת לאיחוד האירופי.[32] מונטנגרובין השנים 2000 עד 2006, מונטנגרו, שהייתה חלק מרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ולאחר מכן של סרביה ומונטנגרו, קיימה מדיניות חוץ עצמאית, עם משרד חוץ בפודגוריצה ונציגויות סחר בחו"ל שפעלו למעשה כשגרירויות.[33] מדינות המחזיקות במשרד נציגות עקב מחלוקותיוון והרפובליקה של מקדוניהבעקבות המחלוקת בין יוון למקדוניה על השימוש בשם מקדוניה, יוון והרפובליקה של מקדוניה החזיקו רק משרדי קישור זו בזו, כאשר יוון מיוצגת בסקופיה על ידי משרד הקישור של הרפובליקה ההלנית,[34] ומקדוניה על ידי משרד הקישור של מקדוניה באתונה.[35] עם השגת הסכם בין המדינות ושינוי שמה של מקדוניה למקדוניה הצפונית ב-2019, הוקמו שגרירויות רשמיות בשתי המדינות.[36] צפון קוריאה ודרום קוריאהמשרד התיאום הבין-קוריאני הוקם כחלק מהצהרת פנמונג'ום שנחתמה על ידי מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג-און ונשיא דרום קוריאה מון ג'יאה-אין ב-27 באפריל 2018. משרד הקישור המשותף סיפק ערוץ תקשורת ישיר בין שתי הקוריאות.[37] המשרד פוצץ על ידי הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית ב-16 ביוני 2020.[38] צפון קוריאה ויפןאין יחסים דיפלומטיים בין צפון קוריאה ליפן, אך הארגון צ'ונגריון (אנ') מתפקד כשגרירות קוריאה הצפונית ביפן.[39][40] קוסובו וסרביהעל פי תנאי הסכם בריסל שנחתם ב-2013, ממשלות סרביה וקוסובו הסכימו להציב קציני קישור זו בזו.[41][42][43][44] על פי תנאי ההסכם שהתקבל על ידי שני הצדדים במרץ 2023, יש לשדרג את משרדי הקישור לנציגויות קבועות.[45][46] ישראל ומדינות ערבישראל פתחה משרד קישור במרוקו ומרוקו פתחה משרד קישור בישראל לאחר החתימה על הסכמי אוסלו ב-1994, אך שני המשרדים נסגרו ב-2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. ישראל ותוניסיה פתחו משרדי קישור הדדים ב-1996, אך שני המשרדים נסגרו ב-2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. בקטר החזיקה ישראל במשרד סחר שנפתח ב-1996, ונסגר בתחילת שנת 2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה.[47] בדצמבר 2020 חתמו ישראל ומרוקו על הסכם לפתיחה הדדית של משרדי קישור. ישראל פתחה משרד הקישור ברבאט ובראשות דוד גוברין,[48] ומרוקו פתחה משרד קישור בתל אביב בראשותו של עבד אלרחים ביוד.[49] הערות שוליים
|
