|
מתיה דה שיליו
מתיה דה שיליו (באיטלקית: Mattia De Sciglio; נולד ב-20 באוקטובר 1992) הוא כדורגלן איטלקי המשחק בעמדת המגן באמפולי ובנבחרת איטליה. קריירת מועדוניםתחילת הקריירהדה שיליו הוא יליד מילאנו, והחל לשחק כדורגל כילד במרכז הבילוי הקהילתי Santa Chiara e San Francesco בעיירה הסמוכה למילאנו בשם רוזאנו, ב-2001 שיחק בקבוצת החובבנים המקומית צ'ימיאנו. מילאןבשנת 2002 הצטרף דה שיליו למחלקת הנערים של מילאן כשהיה בן עשר, שם שיחק במשך תשע עונות. בשנת 2010 חלק מסגל קבוצת הנוער של מילאן עד גיל 20 אשר זכתה בגביע האיטלקי באותה עונה, לראשונה מזה 25 שנים. בתחילת עונת 12–2011 הוא נכלל רשמית בסגל המקצועי של מילאן על ידי המאמן מסימיליאנו אלגרי. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה המקצועית של המועדון ב-28 בספטמבר 2011, ונכנס כמחליף נגד ויקטוריה פלזן במשחק בשלב הבתים של ליגת האלופות, מילאן ניצחה 0–2. הוא פתח במשחקו הראשון במועדון (והשני בהופעותיו סך הכל) בתיקו 2-2 נגד אותה היריבה ב-6 בדצמבר. ארבעה חודשים מאוחר יותר, ב-10 באפריל ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה ופתח בהרכב הראשון בניצחון החוץ 0–1 נגד קייבו ורונה. ב-6 במאי הוא שיחק בדרבי של מילאנו הראשון שלו נגד היריבה העירונית אינטר מילאנו, כאשר החליף את דניאלה בונרה שנפצע באמצע המחצית הראשונה בהפסד 2–4. החל מעונת 13–2012 קיבל את חולצה מספר 2 ואמר, "מספר חשוב מאוד", בעבר המספר נלבש על ידי השחקן הגדול קאפו ואמר שהוא "מקווה לעמוד בסטנדרטים שלו". במהלך העונה הפך לשחקן קבוע בהרכב מילאן הודות לסדרת הופעות משכנעות. יובנטוסב-20 ביולי 2017 חתם דה שיליו באלופת איטליה יובנטוס תמורת 12 מיליון יורו. ב-13 באוגוסט ערך את הופעתו הבכורה בקבוצה בהפסד 2–3 ללאציו בהסופר קאפ האיטלקי. ב-26 בנובמבר הבקיע את שערו הראשון בקריירה, בניצחון 0–3 על קורטונה. ליוןב-5 באוקטובר 2020 הושאל דה שיליו לליון מליגת העל הצרפתית לעונה אחת[1]. אמפוליב-29 באוגוסט 2024 הושאל דה שיליו לאמפולי לעונה אחת. נבחרת איטליהב-15 באוגוסט 2012 זומן דה שיליו על ידי מאמן נבחרת איטליה צ'זרה פראנדלי לסגל הנבחרת לקראת משחק ידידות נגד נבחרת אנגליה. הוא נשאר על הספסל ולא שותף במשחק שהסתיים בניצחון 1–2 של איטליה. ב-21 במרץ 2013 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת, במשחק ידידות נגד ברזיל שהסתיים בתיקו 2-2. בגביע הקונפדרציות 2013 שיחק בארבעה משחקים מתוך חמישה, כולל המשחק נגד אורוגוואי אותה ניצחה איטליה בבעיטות הכרעה וזכתה במקום השלישי. תאריםקבוצתיים
לאומיים
אישיים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
