נויטרופניה

נויטרופניה
Neutropenia

צילום של דם עם מחסור קיצוני של נויטרופילים, שנמצאים בו בעיקר תאי דם אדומים וטסיות דם.
תחום	המטולוגיה
טיפול	itraconazole פגפילגרסטים amphotericin B ceftazidime ואנקומיצין צֶפִיפִּים ציפרופלוקסצין פילגרסטים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	1640
DiseasesDB	8994
MeSH	D009503
סיווגים
ICD-10	D70
ICD-11	4B00.0

נויטרופניה (Neutropenia) היא הפרעה גרנולוציטית המאופיינת במספר נמוך באופן חריג של נויטרופילים. הנויטרופילים מהווים בדרך כלל כ-60%-70% מתאי הדם הלבנים ומשמשים כההגנה העיקרית של הגוף נגד זיהומים, וזאת על ידי השמדת החיידקים בדם. לפיכך, חולים בנויטרופניה רגישים יותר לזיהומים כתוצאה מחיידקים, וללא טיפול רפואי מיידי מצבם עלול להפוך לסכנת חיים (אלח דם נויטרופני).

נויטרופניה יכולה להיות אקוטית או כרונית, בהתאם למשך המחלה. המחלה תחשב כרונית אם היא נמשכת למעלה משלושה חודשים. לעיתים משתמשים במונח לויקופניה - מצב בו קיימת רמה נמוכה של תאי דם לבנים דם, אך נויטרופניה נחשבת לתת-סוג של לויקופניה.

הגורמים לנויטרופניה נחלקות לשניים: כאלה שגורמים להרס של התאים בגוף וכאלה שגורמים לירידה בייצור של תאים במח העצם. הטיפול תלוי בגורם, ומושם דגש על המניעה וטיפול בזיהום.

מסווגים את הנויטרופניה לשלושה סוגים:

• נויטרופניה קלה (1000 ≤ ANC < 1500) - סיכון קל לזיהום.
• נויטרופניה מתונה (500 ≤ ANC <1000) - סיכון מתון לזיהום.
• נויטרופניה חמורה (ANC <500) - סיכון חמור לזיהום.

רמת הסיכון קשורה גם לאורך זמן המחלה. למשל, תיתכן נוטרופניה קלה שתגרום לזיהום, כיוון שנמשכה זמן רב, או נויטרופניה חמורה שהסתיימה ללא זיהום, משום שהיא נמשכה זמן קצר, לדוגמה - לאחר כימותרפיה.

אין סימפטומים מבחינים לנויטרופניה לפני שמתפתחים זיהומים. לפיכך, הנויטרופניה מתגלה בדרך כלל רק לאחר שהמטופל פיתח זיהומים חמורים או אלח דם. ייתכן שלא תיווצר מוגלה, משום שייצורה דורש ייצור של גרנולוציטים נויטרופילים.

תסמינים שכיחים של נויטרופניה כוללים חום וזיהומים תכופים. זיהומים אלו יכולים לגרום לכיבים בפה, שלשול, תחושת צריבה בעת מתן שתן, אדמומיות יוצאת דופן, כאב או נפיחות סביב פצע וכאב גרון.

רמה נמוכה של נויטרופילים מאובחנת על ידי ספירת דם היקפית. כאשר אין אבחנה ברורה או שנחשדות סיבות אחרות, ניתן לבצע ביופסיה של מח העצם.

בדיקות אחרות שייתכן שיבוצעו: ספירת נויטרופילים שסידורית במקרה וחושדים בנויטרופניה מחזורית. בדיקות לנוגדני אנטינויטרופילים, בדיקות לנוגדנים לזאבת, וכן בדיקות של ויטמין B₁₂ ולחומצה פולית.

• אנמיה אפלסטית, עקב תרופות או רעלים.
• גרורות, לימפומה, לויקמיה.
• כימותרפיה.
• הקרנות.

• אנמיה מגלובלסטית.

• היפרספלניזם.
• נויטרופניה המושרית על ידי תרופות.
• מחלות וירליות (הפטיטיס, מונונוקלאוזיס).
• מחלות אימוניות (לופוס).
• זיהומים בקטריאליים.

הטיפול בנויטרופניה תלוי בסיבה שגמרה למצב זה. אם תרופות גרמו לנויטרופניה, יש להפסיק את מתן תרופות אלו, אם ניתן. טיפול בגידולים עלול להחריף נויטרופניה, אך עם התאוששות מח העצם הטיפול יכול לשפר את הנויטרופניה. במידה וההפרעה היא אימונולוגית ניתן לטפל בקורטיקוסטרואידים. שימוש בפקטורי גדילה (כמו GM-CSF) יכול לעזור להעלאת קצב הייצור אם הבעיה הייתה בהפחתת קצב הייצור. ייתכן ויהיה צורך בהפסקה או הפחתה מינון הכימותרפיה או ההקרנות במידה והן הסיבה לנויטרופניה. אך במידה ומדובר בטיפול שמטרתו ריפוי, ניתן לתת פקטורי גדילה ובכך לאזן את הנויטרופניה כדי לאפשר להשלים את הטיפול המתוכנן.

מדיה וקבצים בנושא נויטרופניה בוויקישיתוף