נורית גוברין נולדה בתל אביב, בת לסופר ולמסאי ישראל כהן ואחות לחגית הלפרין. את הוויית הספרות העברית ספגה מילדותה.למדה בבית הספר תל נורדאו והשלימה את לימודי התיכון שלה בבית הספר "תיכון חדש". לאחר שירותה בנח"ל הייתה זמן קצר חברת קיבוץ מעין ברוך. את לימודיה האקדמיים עשתה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1961–1972. בשנת 1964 קיבלה תואר ראשון בספרות ותנ"ך ותעודת הוראה.[1] עבודת הדוקטור שלה נושאת את השם "העומר וש. בן-ציון עורכו". במוסד הזה החלה גם להורות, והיא עשתה בו את כל הדרך האקדמית עד למעלת פרופסור מן המניין, תואר שאותו קיבלה בשנת 1990.
נורית גוברין היא מהמובילות של תחום חקר הספרות העברית והוראתו. היא מילאה בארץ ומחוצה לה תפקידים ציבוריים הקשורים לתחום הספרות העברית. על פעילותה בתחום זכתה בשורה של פרסים, ובהם פרס ביאליק לספרות יפה בשנת 1998. חידושה העיקרי של נורית גוברין בחקר הספרות העברית והבנתה הוא בתפיסתה כרב-מערכת תרבותית והיסטורית שיש לה זיקות הדוקות לתחומים נוספים: התחום החברתי, הביוגרפי וההיסטורי. היא הקפידה על הצגה מפורטת ומוארת של התהליך ההיסטורי-תרבותי שהוביל את הספרות העברית ממרכזים שונים בעולם (מזרח אירופה, אמריקה) אל המרכז היחיד בארץ ישראל ובישראל.
גוברין השתתפה במרבית מהכנסים של ברית עברית עולמית.
נורית גוברין כתבה ספרי מחקר רבים, ובהם פיתחה את תפיסת היסוד שלה. בין השאר כתבה מונוגרפיות על גרשון שופמן, דבורה בארון ואהרן מגד; ספרים העוסקים בחקר כתבי עת ספרותיים ובחקר חבורות ספרותיות; ואסופות של מאמרי ביקורת התייחסות וגילויים ראשונים מהארכיונים. תורתה שונה מתורת הספרות הכללית שפותחה באוניברסיטת תל אביב ולעיתים אף מנוגדת לה. גוברין היא גם מחלוצות המחקר הספרותי העברי הנוגע ליצירתן של סופרות עבריות. בין הפרסים שהוענקו לה: פרס אברהם קריב על ספרה "ברנר – 'אובד עצות' ומורה-דרך" (1993); פרס ביאליק (1998); פרס ישראל אפרת (2002), פרס מפעל חיים מטעם עירית רמת-גן (2010); אות יקירת העיר תל אביב-יפו (2010).
בשנת 2005 פרשה גוברין לגמלאות בתום ארבעים שנות הוראה ומחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לרגל המאורע הוגש לה "ספר יובל", אסופה נרחבת של דברי ספרות, מחקר ויצירה, בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים. ספר יובל זה, "ממרכזים למרכז – ספר נורית גוברין" (בעריכת אבנר הולצמן ובהוצאת אוניברסיטת תל אביב) מציג באופן נרחב ומגוון את הנחות היסוד שהניחה בחקר הספרות העברית החדשה ובהוראה. מאז יציאתה לגמלאות ממשיכה גוברין לפרסם ספרים ומחקרים. לימדה בהתנדבות בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, למעלה מעשר שנים (עד תשע"ט/2018). משתתפת בכנסים בארץ ובעולם ומרצה בפני קהלים שונים במסגרות רבות. בשנת תש"ע (2010) זכתה באות יקיר העיר תל אביב-יפו ובפרס עיריית רמת גן למפעל חיים בספרות. ביבליוגרפיה של כל כתביה והכותבים עליה, בשנים 1950 - 2020 בעריכת אלי שקדי, בהוצאת צבעונים, תשע"ט/2019, 150 עמודים, לקראת יובל ה-85 שלה.
בפברואר 1956 נישאה לשלמה גוברין, בנו של ח"כ עקיבא גוברין, בקיבוץ מעין ברוך. לבני הזוג נולדו שלושה בנים. נורית ושלמה גוברין היו נשואים עד מותו של שלמה באוגוסט 2009. לבני הזוג שמונה נכדים וארבעה עשר נינים.
אבנר הולצמן, "קווים למפעלה המחקרי של נורית גוברין", בתוך: נורית גוברין, קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 10–21.
נורית גוברין, "לאחוז בשולי ההיסטוריה: דור שנות השלושים ומשהו – קטלוג חוויות", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ב, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 470–483.
אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, הוצאת כרמל, ירושלים, 2018, עמ' 175 - 213
הרצל חקק, "היכל הספרות הנשכחת". על הכרך השביעי של 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', לרבות ששת הכרכים הקודמים. 'מקור ראשון. שבת', כ"ר במרחשוון תש"ף (22 בנובמבר 2019), עמ' 18 - 19.
הרצל חקק, "קריאה לדורות - מגדלור של אורות", 'סלונט, מגזין ספרותי אינטרנטי', בעריכת לילי פרי, י"ז בסיון תשפ"ב (16 ביוני 2022).
משה גרנות. "המסע אל לב היוצרים והקוראים" 'האומה', שנה ס' גיליון 227, אב תשפ"ב (אוגוסט 2022), עמ' 108 - 112. על הכרך השמיני של 'קריאת הדורות'.
ננה אריאל, "משפחת הנשכחים", 'קשר. כתב עת לחקר תולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי ובישראל', בעריכת גדעון קוץ, מספר 59, סתיו 2022, עמ' 247 - 249. על הכרך השמיני.
ביבליוגרפיה:
כתבי נורית גוברין. ביבליוגרפיה (1950–2004). ערך: יוסף גלרון-גולדשלגר; השלים ועידכן: אבנר הולצמן. הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית, בית הספר למדעי היהדות אוניברסיטת תל אביב, 2005.
כתבי נורית גוברין. ביבליוגרפיה (1950 - 2020). ערך: אלי שקדי. הוצאת צבעונים, תל אביב, 2020. כוללת בתוכה גם את קודמתה. עם מבוא של נורית גוברין: "הלל לביבליוגרפיה ולביבליוגרפים".
