ארסטד פדרסן נולד באוסטד (אנ'), באי הדני שלן. אביו היה נגן עוגב בכנסייה. בילדותו הוא ניגן בפסנתר, אך מגיל 13 החל ללמוד לנגן קונטרבס. בגיל 14, תוך כדי לימודיו, החל את קריירת הג'אז המקצועית שלו בדנמרק עם הלהקה הראשונה שלו "Jazzkvintet 60". ב-1961 כשהיה רק בן 15 הוא הופיע לראשונה במועדן לילה בשם Jazzhus Montmartre בקופנהגן ומאז עבד שם בקביעות וליוו מוזיקאים מובילים. כשהיה בן 17 הוא דחה הצעה להצטרף לתזמורת קאונט בייסי, בעיקר מפני שהיה צעיר מכדי לקבל אישור חוקי לחיות ולעבוד כמוזיקאי בארצות הברית.
בשנת 1981 הוא זכה בפרס נגן הבס הטוב ביותר של השנה על ידי מבקרי דאון ביט.[5]
פדרסן עבד בעיבודי צמד וטריו עם הפסנתרן קני דרו, והקליט יחד למעלה מ-50 אלבומים. הוא גם עבד עם סטפן גרפליוג'ו פאס והקליט רבות כמנהיג הרכב. הקטעים הידועים ביותר שלו הם "My Little Anna", "Jaywalkin'", ו-"The Puzzle", כמו גם עיבודי ג'אז לשירי עם דנים מסורתיים. הופעת צמד עם Rune Gustafsson ב-Vosajazz 1980, הסתיימה באלבום Just The Way You Are בלייבל Sonet Gramofon, שהוקלטה חצי שנה לאחר הפגישה הראשונה הזו.
ב-1991 הוא זכה בפרס המוזיקה של המועצה הנורדית. זו הייתה הפעם הראשונה שהפרס הזה להלחנה הוענק למוזיקאי מבצע, ויש לייחס זאת למעמדו הבינלאומי המיוחד.
ב-1999 הוא ניגן בצמד עם הפסנתרן מולגרו מילר שהופיעה באירופה, יפן, אוסטרליה וקוריאה. הרכב זה הורחב מאוחר יותר לטריו בהשתתפות המתופף אלווין קווין. שלישייה זו נותרה פעילה עד מותו של פדרסן.
מותו
פדרסן מת מאי ספיקת לב בשנת 2005 בגיל 58 בקופנהגן. הוא הותיר אחריו את אשתו סולוויג ושלושת ילדיו.[1]
אחרי ששמעתי את הכישרון הפנומנלי הזה בבס, הבנתי שאיכשהו, מתישהו אנחנו צריכים להיפגש, ושבכך תינתן לי גם ההזדמנות לנגן עימו. החזון והמחשבה הללו התממשו בתחילת שנות ה-70, כאשר התמזל מזלי ויכולתי להזמין אותו להצטרף לשלישייה שלי דאז.
הרשו לי להביע את תגובתי לנגינה שלו כך: בראש ובראשונה, הוא מעולם לא הפריע לי - אבל הייתה לו גם תפיסה מוזיקלית כל כך נהדרת של מה שניסיתי לעשות, עד שהוא שימש לי השראה רבה באופן ספונטני. יצאתי ללכת ב-Cloud 3000 באותו ערב בזכות תרומתו המוזיקלית של נילס. הייתה לו את הטכניקה הפנומנלית ביותר, יחד עם תפיסה הרמונית מדהימה, ועם חוש קצב ללא דופי. לעולם לא אשכח את הערב ההוא.
מאותו ערב כמעט והלאה, הפכנו לחברים מאוד קרובים, לא רק מוזיקלית אלא בהחלט גם ברמה האישית, כי פיתחתי הערצה גדולה לעומק ההבנות הפוליטיות, הגאוגרפיות והאישיות של נילס. הוא היה אדם ששפע ידע כמעט בלתי ייאמן בכל הנוגע להיסטוריה האירופית. כמו כן, הייתה לו רוח קרובה מאוד כבן אדם, שתמיד היה מסוגל ליצור בקלות חברים טובים, כשהוא חפץ בכך.
המקור באנגלית
After hearing this phenomenal talent on bass, I realized that somehow, someday we should meet, thereby giving me the opportunity to also play with him. This vision and thought took place in the early 1970s, when I was fortunate enough to be able to invite him to join my then trio.
Allow me to express my reaction to his playing this way: First and foremost, he never got in my way--but he also had such a great musical perception of what I was trying to do that he served to greatly inspire me from a spontaneous aspect. I came off walking on Cloud 3000 that evening because of Niels' musical contribution. He had the most phenomenal technique, coupled with incredible harmonic perception, along with impeccable time. I shall never forget that evening.
Almost from that evening on, we became very close friends, not just musically but most certainly personally, for I developed a great admiration for the depth of Niels' political, geographical and personal understandings. He was a man who had an almost unbelievable wealth of historic cognizance pertaining to European history. He also had a very kindred spirit as a human being, always able to easily make good friends, should he care to do so.
