דנים

ערך זה עוסק בבני העם הדני. אם התכוונתם לשבט גרמאני, ראו דנים (שבט גרמאני).

ערך זה עוסק בבני העם הדני. אם התכוונתם לסוג של אריג, ראו דנים (בד).

המונח "דני" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו דני (פירושונים).

דנים

דנים: (שורה ראשונה) סוון הראשון, מלך דנמרק. הנס כריסטיאן ארסטד. נילס בוהר. הנס כריסטיאן אנדרסן (שורה שנייה) קארן בליקסן. טיכו ברהה. סרן קירקגור. פטר שמייכל
אוכלוסייה
5,602,628[1]
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
דנמרק דנמרק 4,996,980 ‏[2] ארצות הברית ארצות הברית 1,430,897 [3] קנדה קנדה 200,035[4] ברזיל ברזיל 140,000 נורווגיה נורווגיה 52,510[5] אוסטרליה אוסטרליה 50,413[6] גרמניה גרמניה 50,000[7] שוודיה שוודיה 42,602[8] הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 18,493[9] ארגנטינה ארגנטינה 13,000[10] ספרד ספרד 8,944[11] צרפת צרפת 7,000[12] גרינלנד גרינלנד 6,348[13] שווייץ שווייץ 4,251[14] ניו זילנד ניו זילנד 3,507[15] איי פארו איי פארו 2,956 איסלנד איסלנד 2,802[16] אוסטריה אוסטריה 1,281[17] אירלנד אירלנד 809[18] יפן יפן 500[19] לבנון לבנון 400[20]
שפות
דנית, שוודית, נורווגית חדשה, איסלנדית, אנגלית
דת
נוצרים
קבוצות אתניות קשורות
נורווגים, שוודים, גרינלנדים ופינים

דנים (בדנית: Danskere) הם עם סקנדינבי הדובר דנית. רוב העם הדני, כ-6 מיליון אנשים, חי בדנמרק. בנוסף הדנים נמצאים כמיעוט גדול בגרינלנד (11% מהתושבים) ואיי פארו (6% מהתושבים) שהיו שטחים בשליטתם עד המאה ה-20. בנוסף חי מיעוט דני של כ-50,000 איש במחוז שלזוויג-הולשטיין שבגרמניה. במחוז זה משמשת הדנית כשפה הרשמית ויש בו בתי ספר ואגודות שונות המתנהלים בדנית.

בנוסף מתגוררים דנים רבים גם בארצות הברית, קנדה, ברזיל ומדינות נוספות.

ערך מורחב – דנים (שבט גרמאני)

לפי ה-"Chronicon Lethrense" שנכתב במאה ה-12, התחלקו האומות הנורדיות לשלוש ממלכות. המלך נור קיבל את נורווגיה, המלך דן את דנמרק והמלך אוסטן (Østen) את שוודיה. שם העם והארץ נגזרו משמו של המלך דן.

הדנים היו שבט גרמאני צפוני ומוצאם אינו ברור. הם מוזכרים לראשונה במאה ה-6 בכתביהם של יורדנס, פרוקופיוס וגרגוריוס מטור. שפתם הייתה נורדית עתיקה, שפה אשר הייתה משותפת לדנים ולשבטים נוספים אשר ישבו בנורווגיה, בשוודיה ומאוחר יותר איסלנד^[21]. בתארו את סקנדזה (אזור צפון אירופה) בספרו גטיקה, מציין יורדנס כי הדאני, אשר היו מאותו גזע כמו ה"סואדיטי" (השוודים), גרשו את ההרולים ולקחו את אדמתם^[22].

בתחילת המאה ה-8 הקימו הדנים עיירות מסחר בתחומי שליטתם, ובכלל זה הדבי, ריבה, ויבורג ואורהוס, והרחיבו יישובים קיימים כגון אודנסה ואלבורג. הדבי גדלה והפכה במהירות ליישוב הגדול ביותר בסקנדינביה ושמרה על מעמד זה עד חורבנה בשנת 1066.

מסביבות שנת 800 החלו הדנים בעידן של פשיטות מאורגנות היטב על אירופה דרך החופים והנהרות. לאחר שלב הפשיטות החלה התיישבות הדרגתית של דנים באזורים נרחבים מחוץ לסקנדינביה, ובכלל זה באנגליה (הדנלואו), באירלנד, בהולנד ובצפון צרפת. בתחילת המאה ה-11 שלט המלך הדני קנוט הגדול בשטח נרחב אשר כונה האימפריה של הים הצפוני וכלל את אנגליה, דנמרק ונורווגיה.

במהלך המאה ה-10 הועבר מקום מושבם של המלכים ליילין שבמרכז יוטלנד, וסימן בכך את ייסודה של ממלכת דנמרק^[23].

כ-80% מהדנים הם לותרנים.

מדיה וקבצים בנושא דנים בוויקישיתוף