סורת הוד עוסקת בתולדות הנביאים, ובפרט בסיפורו של הנביאנח. לצד זה, הסורה עוסקת גם בסוגיות כלכליות. הסורה מתמקדת בהיסטוריה של הנביאים, ומציגה את המסר שלהם כתהליך היסטורי מתמשך, ולא כמקרים שאינם קשורים זה בזה.
שמו של הוד מוזכר חמש פעמים בסורה הזאת.
נביאים
סורת הוד מזכירה את סיפורים של כמה מהנביאים בהם מאמינים המוסלמים, וביניהם נח, לוט, הוד, צאלח, עוד.
סיפורו של נח: פסוקים 25 - 48 מציגים את סיפורו של הנביא נח, את פנייתו אל עמו, בניית התיבה, המבול, טביעת בנו של נח, סופו של המבול, ועגינת התיבה על ההר.
סיפורו של הוד: פסוקים 50 - 60 מגוללים את סיפורו של הנביא הוד, את משימתו, פנייתו לעמו, ואת העונש האלוהי שלכאורה הכחיד את עמו[3].
סיפורו של צאלח: פסוקים 61 - 68 מספרים את סיפורו של הנביא צאלח. הסיפור מתחיל מצאלח שמזמין את עמו לעבוד אל אחד, ממשיך בתגובתם של בני עמוד הבאה לידי ביטוי בהריגתה של הנאקה שצאלח ביקש מהם לתת לה לשתות מים, ומסתיים בעונש האלוהי שלכאורה הכחיד את הרשעים מבני עמו[4].
סיפורו של לוט: פסוקים 69 - 83 מספרים כיצד המלאכים ביקרו לכאורה את אברהם, וסיפרו לו על כך שבני עמו של לוט עומדים לפני הכחדה. לאחר מכן מסופר כיצד הם ממשיכים בדרך ללוט ומבשרים לו את הבשורה. לאחר מכן מסופר כיצד לוט עוזב את בני עמו ביחד עם משפחתו, מלבד אשתו שנותרת מאחור. החלק הזה של הסורה מסתיים בתיאור העונש האלוהי שהביא לכאורה את הקץ על בני עמו של לוט.
סיפורו של יתרו: פסוקים 84 - 95 מתעדים לכאורה את הדיאלוג של הנביא יתרו עם עמו, ואת העונש האלוהי שכביכול נחת עליהם לבסוף[5].
סיפורו של משה: פסוקים 96 - 99 מזכירים את התייצבותו של משה מול פרעה[6].
שאר הסורה מדברת על נושאים כללים יותר הקשורים בדת ורוחניות[7].
במסורת האסלאמית
בסורה זו הנביא מתייחס לאפשרות שהקוראן נבדה מליבו, ומאתגר את המפקפקים לומר עשר סורות כמוהו. על כך התבססו הוגים באסלאם כאשר ניסחו את העיקרון אעג'ז אל-קוראן.[8]
בהלכה
על פי מומחים בתחום הפיקה, לפסוק 114 בסורת הוד יש חשיבות גדולה מבחינת ההלכה האסלאמית, מפני שבו מוזכרים הזמנים של שלוש מתוך חמש התפילות היומיות שהמוסלמים מצווים לקיים.
סגולות
על פי המסורת האסלאמית, השכר של האדם שקורא ולומד את סורת הוד יהיה גדול פי עשרה ממספר האנשים שהאמינו בנביאים נוח, הוד, צאלח, יתרו, לוט, אברהם ומשה. מסורת אחרת גורסת כי האדם שקורא את הסורה הזאת בכל יום שישי, יהיה ביום תחיית המתים בחברת הנביאים, וחטאיו יוסתרו לחלוטין ולא יוצגו לפניו. על פי מסורת נוספת, קריאת הסורה הזאת חזקת את גופו של הקורא, ומקלה עליו את השגת צרכיו ורצונותיו[9].
סורת הוד, בתרגום הרמן רקנדורף, באתר ויקיטקסט
