|
סינת'-פופ
סינת'-פופ (באנגלית: Synth-pop), סינתיסייזר פופ (Synthesizer pop) או טכנו-פופ (Techno-pop) הוא ז'אנר של מוזיקת הגל החדש, אשר פרח בסוף שנות ה-70 והפך לדומיננטי במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20.[6] סינת'-פופ הוא פופ של סינתיסייזרים כפי שעולה משמו. הז'אנר במובנים רבים פרץ את הדרך למוזיקה אלקטרונית שבאה לאחר מכן. היסטוריהבין חלוצי הז'אנר ניתן למנות את קרפטוורק (Kraftwerk), דוראן דוראן[7] (Duran Duran), היומן ליג[8] (The Human League) ודפש מוד (Depeche Mode). רבים מן ההרכבים היוצרים סינת'-פופ מזוהים עם תרבות הדארק. מדובר ביוצרים שבחרו לנסות ליצור מוזיקה מצלילים סינתטיים לחלוטין ולא לצרף כלים נוספים מעבר לסינתיסייזרים שלהם, לפחות בתחילת דרכם. מאחר שמכשירים אלו לא היו מפותחים אז כשם שהם היום, נשמעו הצלילים צורמים ומוזרים, ולא היה שינוי משמעותי בגון הצליל בין שיר לשיר מאחר שלסינתיסייזרים לא היה מבחר צלילים עשיר. עם השנים עברו האמנים למכשירים משוכללים יותר ולסימפול צלילים (הקלטת דגימות והכנסתם לקטע מוזיקלי כמקצב, כמוזיקה תווית של ממש ואף כקטע בפני עצמו). הצליל הפך חם יותר, והסינת'-פופ נכנס לתקופתו הפחות פופית והיותר דרמטית ואף גותית במקרים מסוימים. בתקופה הזו הצליח לברוח הסינת'-פופ מעט הצידה מתדמית הפופ הנערית שהוצמדה לו ונכנס לנישות יותר "איכותיות" של מוזיקה מיוחדת וטקסטים עמוקים יותר. לאט לאט לקחו על עצמם אמנים רבים בשנות השמונים את הסינת'-פופ כז'אנר מוביל ויצרו מה שנחשב ליצירות מופת במוזיקה של שנות השמונים. ביניהם, מעבר לאמנים שהוזכרו כבר, אן קלארק (Anne Clark), תומאס דולבי (Thomas Dolby), ניו אורדר (New Order), יורית'מיקס (Eurithmics), אולטראווקס (Ultravox), סופט סל (Soft Cell), Trans-X, אלפאוויל (Alphaville) ורבים אחרים. לקראת תחילת שנת 2008 האלקטרופופ, שהוא גרסה אלקטרונית יותר של סינת'-פופ, חזר להופיע בשירים בעיקר בזכות חלוצת האלקטרופופ הזמרת השוודית MO. בין השירים עליה היא חתומה הם kamikaze והשיר שבו השתתפה lean on אשר צבר למעלה ממיליארד צפיות. סינת'-פופ בישראלבסגנון הסינת'-פופ בישראל פעילות בעיקר הלהקות אתניX ומטרופולין. בעבר הייתה פעילה גם להקת אולטראס שהפסיקה את פעילותה לאחר כמה שנים של פעילות. קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
