סלא
סלא (בערבית: سلا; בצרפתית: Salé; בברברית: ⵙⵍⴰ; ידוע גם בשם סאלי) היא עיר נמל בצפון-מערב מרוקו. העיר שוכנת במחוז רבאט-סלא-אל-קניטרה, על הגדה הימנית של הנהר בו רגרג, מול עיר הבירה רבאט. על פי מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2024, התגוררו בעיר 945,101 תושבים[1], מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר במחוז ולעיר החמישית בגודלה במרוקו כולה. בשנות החמישים של המאה ה-20 הושקו ההפגנות הראשונות נגד הצרפתים בסלא, מה שגרם למרידות פוליטיות ברחבי המדינה שהביאו בסופו של דבר למרוקו לקבל את עצמאותה מצרפת בשנת 1956. סלא הוקמה כהתיישבות פיניקית עתיקה מאות שנים לפני הספירה.[2][3] לתקופה קצרה במהלך המאה ה-17 היא הייתה עיר-מדינה עצמאית (רפובליקת סלא), עד כיבושה וסיפוחה למרוקו העלאווית. סלא ידועה גם בזכות אומניה המייצרים עבודות עץ כגון שולחנות, כיסאות ומגשים. כדאי לעצור ליד אחד ממפעלי העץ בסלא ולהציץ גם בדרך שבה בעלי המלאכה יוצרים את יצירות העץ שלהם.[4] יהדות סאליבסאלי הייתה קהילה גדולה, מהבולטות ביהדות מרוקו. הקהילה התפתחה בפרט לאחר גירוש ספרד. חלק ממגורשי ספרד שהתיישבו בסלה מצאו עצמם מתפרנסים, בהנהגת שמואל פלאג'י, מחיים כפיראטים כנגד ספינות ספרדיות ועם השנים גם ספינות בריטיות, ובימי שבת וחגים פסקו מהטלת אימתם על אויביהם.[5] בין רבני העיר בראשית המאה ה-18 היו רב העיר הרב משה אלנקוואה, רבי חיים בן עטר הזקן, רבי משה בן צור ממגורשי ספרד,[6] הרב אהרן הסבעוני מחבר הגהות ל"היכל הקודש" על הרמב"ם,[7] הרב חיים ביבאס שכיהן גם כדיין בתטואן,[8] הרב משה בוזגלו (אביו של הרב שלום בוזגלו), רבי חיים טולידאנו (מהרח"ט דמן סאלי) במאה ה-19 כיהן הרב יששכר אצראף שכיהן גם כרב עדת המערביים בירושלים וחתנו הרב רפאל אנקווה, שהיה לימים הרב הראשי הראשון למרוקו. ערים תאומותקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|