ב-24 ביוני 2002 הציג ג'ורג' בוש את חזונו המדיני לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בעקבות הנאום נוסחה מפת הדרכים לפתרון הסכסוך, בהתאם לנאומו של בוש, על ידי הקוורטט.
ממשלת ישראל תחת סייגים מסוימים והרשות הפלסטינית הביעו את נכונותן לפעול ליישום מפת הדרכים.
פסגת עקבה היוותה למעשה הצעד הראשון בניסיון להניע את מפת הדרכים[2].
יום לפני הפסגה שחררה ישראל כמחווה לרשות הפלסטינית מאה אסירים פלסטינים, רובם עצירים מנהליים. רק שניים מהמשוחררים הוגדרו אסירים עם "דם על הידיים", בהם מחבל מקרר התופת בכיכר ציון[3].
במסגרת הפסגה נועדו ראש ממשלת ישראל, ראש הרשות הפלסטינית ונשיא ארצות הברית. הוועידה ננעלה בהצהרה משותפת שבה הביעו את מחויבותם למפת הדרכים.
ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, התחייב לפנות מאחזים לא מאושרים והצהיר כי ישראל מכירה בחשיבות רצף טריטוריאלי למדינה פלסטינית בת-קיימא.
ראש ממשלת הרשות, מחמוד עבאס, גינה טרור נגד ישראלים והתחייב לפעול על מנת לפרק את ארגוני הטרור ולהביא לסיום האינתיפאדה השנייה[4][5].
כשישה ימים לאחר הוועידה (10.06), ניסתה ישראל להתנקש בבכיר חמאס עבד אל-עזיז א-רנתיסי. יום לאחר מכן (11.06) ביצע החמאס פיגוע בקו 14 בירושלים ובו נהרגו 17 בני אדם ולמעלה ממאה נפצעו[6].
כאמור, הפסגה הייתה אמורה להיות הראשונה מבין סדרת מגעים בין הישראלים לפלסטינים אולם בשטח לא הובילה לרגיעה והאינתיפאדה המשיכה. בעקבות האירועים האלימים הוקפאו המגעים בין הצדדים וחודשו שוב רק כשנה וחצי מאוחר יותר בפסגת שארם א-שייח' (פברואר 2005).