|
פסק דין פלונית (אורה מור יוסף) נגד משרד הרווחה
בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה הוא פסק דין מרכזי של בית המשפט העליון בתחום דיני משפחה, שניתן ביולי 2014 ועוסק במודלים של הורות במשפט הישראלי. בית המשפט העליון קבע בהרכב מורחב בפסק הדין, לאחר גלגולו בבית המשפט לענייני משפחה ודחיית הערעור בבית המשפט המחוזי כי על פי המצב החוקי הקיים בישראל, לא ניתן להכיר בגברת אורה מור-יוסף כהורה, על אף שיזמה ומימנה הליך להולדת ילדה באמצעות תרומת זרע, תרומת ביצית ושימוש באם פונדקאית על בסיס הסכמים. למור-יוסף לא היה כל קשר גנטי או פיזיולוגי לילדה ועל כן בית המשפט סירב להכירה כהורה המשפטית של הילדה. פסק הדין מהווה דוגמה למפגש בין אפשרויות הטכנולוגיה לבין המשפט הישראלי בתחום דיני המשפחה בכלל ודיני הורים וילדים בפרט. עובדות המקרההמבקשת, אורה מור-יוסף, היא רווקה שלוקה במחלת ניוון שרירים אשר מונעת ממנה לשאת הריון או להביא ילד לעולם בהליך גנטי טבעי. מור-יוסף ביקשה לממש את זכותה הטבעית להפוך להורה אך דרכה לא צלחה דרך הליך האימוץ שכן חוק אימוץ ילדים לא מאפשר אימוץ לרווקים ואף לא דרך הליך פונדקאות בישראל לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד). לפיכך ניסתה מור-יוסף להפוך להורה בדרך אחרת והתקשרה עם אחייניתה בהסכם בעל פה לפיו האחיינית תשמש כנושאת ההיריון עבורה, והשיגה לשם כך תרומת זרע ותרומת ביצית. תהליך ההפריה והשתלת הביצית המופרית בגופה של האחיינית בוצעו בהודו ולאחר קליטת ההיריון שבו מור-יוסף ואחייניתה לישראל, ובישראל נולדה התינוקת. את ההליך כאמור ליוותה מור-יוסף מתחילתו ועד סופו ואף מימנה אותו. במהלך תקופת ההיריון ביקשה מור-יוסף בפנייה למשרד הפנים ולמשרד הבריאות להיות מוכרת כאימה של הילדה ולהסדיר זאת טרם היוולדה של הילדה. משנענתה בשלילה ניסתה דרך האפיק המשפטי, לאחר הולדת הילדה, לבקש צו הורות פסיקתי על מנת שתוכר במעמד הורה, אך הבקשה לא אושרה בבית המשפט לענייני משפחה ואף בערעור לבית המשפט המחוזי, וגם ערעורה לבית המשפט העליון נדחה. בחודשים הראשונים לאחר לידת התינוקת מונתה לה עובדת סוציאלית כאפוטרופוסית בזמן שהייתה בבית החולים, לאחר מכן היא הועברה על ידי רשויות הרווחה למשפחת אומנה. פסק-הדין נדון בשנת 2014 ברשות ערעור לבית המשפט העליון בהרכב מורחב של 7 שופטים, בית המשפט העליון דחה את הערעור בצורה מיידית לאור לחץ הזמנים, ובשנת 2015 פורסמו הנימוקים לפסק הדין שניתנו בראשות השופט ניל הנדל. פסיקת בית המשפט העליוןלאורך פסק הדין מציין בית המשפט את המורכבות שבמקרה לאור הרגישות העולה ממנו, את הרצון העז של מור יוסף להיות הורה וכי המקרה מעורר אמפתיה רבה. בית המשפט העליון קבע כי לפי מערכת החוקים הקיימת, מה שעשתה מור יוסף הוא אסור, הוא נימק את דחיית הערעור בכך שלפי סעיף 77 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מעמד ההורות ייקבע על פי מקום מושבו של הקטין, עם זאת התהליך שביצעה מור-יוסף לא עולה בקנה אחד עם הליך פונדקאות חו"ל שכן הילדה נולדה בישראל מתוך כוונה לגדלה בישראל וכן תוך שימת דגש על שיקולים נוספים ועל כן הדין החל הוא הדין הישראלי ולא הדין ההודי. נראה כי מבחינה עניינית מדובר בהליך כלאיים שבין פונדקאות לאימוץ. בנוסף קבע בית המשפט כי מור-יוסף לא עומדת באף חלופה להורות המוכרת בישראל שכן אין לה זיקה גנטית לילדה, אין לה זיקה פיזיולוגית עקב אי נשיאת ההיריון, היא אינה עומדת בקריטריונים המצויים בחוק האימוץ לאמץ את הילדה לאור היותה רווקה וכן ההליך אינו הליך פונדקאות חו"ל. מור-יוסף טענה שראוי להרחיב את ההכרה בהורות דרך הפסיקה ולתת לה צו הורות פסיקתי מכוח ההסכמים שהיו בינה לבין יתר המעורבים ביצירת הילדה ולאור העובדה שהיא הרוח החיה מאחורי התהליך, היא זו שיזמה את המהלך ובלעדיה הילדה לא הייתה נולדת כלל. בית המשפט קבע כי אין להרחיב את ארבעת המודלים של ההורות המוכרים בדין ובפסיקה וציין כי קיים הבדל משמעותי מעניינה של מור-יוסף לעניינים הנדונים בבג"ץ 566/11 ממט ומגד ובבג"ץ 5771/12 ליאת משה שכן במקרה הנ"ל התינוקת כבר נולדה וכן ההליך נוצר על ידי הסכמים פרטיים ולא היה מפוקח ומבוקר על ידי גורמים חיצוניים כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועורכי דין שתפקידם היה הכרחי על מנת לשמר את זכויותיהם, מעמדם ואי ניצול של המעורבים בהליך ובכך למנוע מצב של סחר בילדים כפי שכונה על ידי בית המשפט "שוק תינוקות" ועל כן אין לגזור גזירה שווה. בהקשר זה סבר השופט חנן מלצר כי ההסכמים שערכה מור יוסף עם אחייניתה, עם תורמת הביצית ועם תורם הזרע הם הסכמים הנוגדים את תקנת הציבור ודינם בטלות. בית המשפט העליון לא התייחס לשאלה האם ראוי יהא להכיר בעתיד במודלים נוספים של הורות ובהורות מכוח הסכמים בפרט, אך סבר כי הכרה במודל שכזה מחייבת הליך חקיקתי סדור שייבחן את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין. הקושי שבמקרה הנ"ל, מקום בו התינוקת כבר נולדה, מדגיש את הצורך בבהירות ובוודאות המעוגנת בחוק ולא בבחינת מקרים פרטניים לאחר מעשה. עם זאת בית המשפט חידש חידוש מפתיע בכך שהוסיף ואמר כי למור-יוסף תינתן האפשרות להגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה על מנת להתחיל הליך של אימוץ התינוקת כדי לקבל "זכות עמידה" בהליכי האימוץ. הביקורת על פסק הדין והשלכותיופסק-הדין זכה להד תקשורתי וחברתי רחב וגדול מצד 'מטה מאבק הנכים בישראל' שביקש להצטרף כידיד בית המשפט בערעורה של מור-יוסף לבית המשפט העליון דרך בקשה שהוגשה מטעם מערך הקליניקות לאנשים עם מוגבלויות של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. המטה טען כי המבוי הסתום אליו נקלעה מור-יוסף אינו ייחודי רק לה אלא נפוץ יותר בקרב אנשים עם מוגבלות ומשותף לרבים מהם. במור-יוסף הביעו תמיכה גם חברי הכנסת אילן גילאון (מפלגת מרצ), יו"ר השדולה למען אנשים עם מוגבלות בכנסת, וח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), יו"ר השדולה לשילוב ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך, שמתניידת בעצמה בכיסא גלגלים. לאור פסק הדין, הביעה מור-יוסף את מחאתה כשעברה לגור באוהל מחאה מול ביתו של שר הרווחה, ח"כ מאיר כהן בדימונה. קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||
