|
מרים נאור
.jpg)  מרים (מירה) נאור (26 באוקטובר 1947 – 24 בינואר 2022) הייתה שופטת ישראלית. כיהנה כנשיאה ה-11 של בית המשפט העליון, מינואר 2015 עד אוקטובר 2017, כמשנה לנשיא בית המשפט העליון ממאי 2012 עד ינואר 2015, וכשופטת בית המשפט העליון משנת 2003. שימשה יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית מדצמבר 2011 עד יוני 2012 ויו"ר ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון מאוגוסט 2021 ועד לפטירתה. ביוגרפיהנולדה בירושלים, בתם של בתיה קרקלינסקי ונפתלי לרנר. אביה היה לוחם "ההגנה", ואמה לוחמת אצ"ל[1]. בשנת 1965 סיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית רחביה. שירתה בצה"ל כמורה חיילת בקריית גת והשתחררה ב-1967. בשנת 1971 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחתה בעריכת דין אצל שופט בית המשפט העליון, משה לנדוי. במהלך הלימודים, הצטרפה לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, והשתתפה עם הרב משה לוינגר בניסיון לחידוש היישוב היהודי בחברון, אך פרשה מפעילות בתנועה בשל התנגדותה לשימוש באמצעים לא-חוקיים בהקמת ההתנחלויות ובשל תפיסתה כי הפעילות בנושא צריכה להיות בשיתוף פעולה עם הממשלה[2]. ב-1972 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה במחלקת הבג"צים והתמחתה אצל מנהל המחלקה מישאל חשין[3]. במהלך השנים התקדמה לתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה[4]. במקביל שימשה כמורה ומתרגלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בין היתר כעוזרת הוראה של פרופ' אליהו הרנון[5]. שיפוטבשנת 1980 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים[6]. ביום הראשון לכהונתה כשופטת פסלה את עצמה מלדון במשפט של תושבי ימית שהפגינו מול בית ראש הממשלה, לאור האפשרות שבעלה, אריה נאור, שכיהן אז כמזכיר הממשלה, יוזמן להעיד במשפט[7]. באפריל 1988 מונתה לשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים ובמאי 1989 מונתה לשופטת בבית משפט זה. בתפקידה זה הייתה בהרכב השופטים (יחד עם השופטים: יעקב צמח שכיהן כאב בית הדין, ומוסיה ארד) שהרשיע את אריה דרעי[8]. בשנות ה-90 ישבה כדן יחיד ב"משפט הבנקאים" בו הרשיעה בנקים ובנקאים מרכזיים במדינה שהיו אחראים ל"ויסות מניות הבנקים" עד שנת 1983[9]. במקביל שימשה כאב בית הדין להגבלים עסקיים, והחל בשנת 2000 שימשה סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים. משנת 2001 כיהנה כשופטת בבית המשפט העליון בפועל עד למינוי הקבע ב-16 ביוני 2003[10]. באפריל 2012 בחרה בה הוועדה לבחירת שופטים לתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט, מינוי שנכנס לתוקף עם פרישתו של המשנה הקודם, השופט אליעזר ריבלין. לפי הנוהג למינוי נשיא בית המשפט העליון (מינוי השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון לנשיא - שיטת הסניוריטי), החליפה נאור בינואר 2015 את אשר גרוניס כנשיאת בית המשפט העליון, ונשארה בתפקיד זה עד לפרישתה בשנת 2017. בנובמבר 2016 התפרסם מכתב שכתבה נאור, לנוכח הפרסומים על כוונת שרת המשפטים, איילת שקד, לבטל את התיקון לחוק שקבע כי בחירתו של שופט לבית המשפט העליון דורשת רוב של 7 מתוך 9 בוועדה למינוי שופטים, ובכך לשלול את כוח הווטו של השופטים, להם 3 נציגים בוועדה. נאור כינתה את ההצעה "הצבת אקדח על השולחן"[11]. בסוף אוגוסט 2017, בעקבות פסק דין שבו התיר בית המשפט העליון לגרש מסתננים מאפריקה למדינה שלישית המסכימה לכך, אך אסר על החזקתם במאסר לשם כך במשך יותר מחודשיים[12], החלו הפגנות במוצאי שבת מול ביתה ברחביה. ההפגנות אורגנו על ידי הפעילה החברתית שפי פז מדרום תל אביב ומנו כ-200 מפגינים[13]. נאור פרשה מכס השיפוט והנשיאות ב-26 באוקטובר 2017[14], אז מונתה במקומה אסתר חיות. פסקי דין והחלטותמשפט אזרחיבאחד מפסקי הדין שלה המתייחס לפסק דין אפרופים הייתה בדעת הרוב שיש לפרש כתב ערבות על פי אומד דעת הצדדים שהערבות כוונה רק לעסקאות מסוימות, אף על פי שלשון כתב הערבות לא כלל מגבלה כזאת[15]. משפט פליליבשנת 2011 ישבה בהרכב שדחה פה אחד את ערעורו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, על הרשעתו באונס[16]. בערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו של שמעון שבס סברה נאור בדעת מיעוט שיש להרשיע את שבס בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ושבס זוכה[17]. בדיון נוסף התקבלה עמדתה, ושבס הורשע ברוב של שמונה לעומת אחד[18]. משפט מנהליבספטמבר 2017 פסל הרכב תשעה שופטים בראשות נאור את ההסדר לגיוס בני ישיבות המבוסס על התיקונים 19 ו-21 לחוק שירות ביטחון (פרק ג'1: שילוב בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים לחוק), וקבע שבטלות הפרק תיכנס לתוקף כעבור שנה ממתן פסק הדין (זמן המאפשר לכנסת לחוקק חוק מתוקן)[19]. בפרשת ראשי הערים הובילה את דעת הרוב לפיה נפסק שראשי ערים שהועמדו לדין בעבירות חמורות אינם רשאים להמשיך ולכהן בתפקידם[20]. בשנת 2016 הובילה את דעת הרוב לפיה נפסק שלעניין חוק השבות יש לראות כיהודי גם מי שעבר בישראל גיור בקהילה אורתודוקסית שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי[21]. בשנת 2016 כתבה את חוות הדעת העיקרית בבג"ץ גביש נגד הכנסת שבו דחה בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, את עתירתם של אנשי אקדמיה בכירים להורות על בטלותו של סעיף 4 לחוק גיל פרישה, הקובע גיל פרישת חובה. נאור קיבלה את טענתם של העותרים כי חוק גיל הפרישה פוגע בזכות לשוויון, אך קבעה שפגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, כלומר היא נעשתה לתכלית ראויה ועומדת בתנאי המידתיות[22]. ענייני ביטחוןנאור הייתה בעמדת הרוב שאין לשר הפנים סמכות לשלול מעמד של תושב קבע מתושבי מזרח ירושלים בגלל השתתפותם בבחירות של הרשות הפלסטינית מטעם רשימה המזוהה עם החמאס[23]. החלטותשופטי בית המשפט העליון נמנים עם סגל א', ובהתאם לכך מוזמנים לשלוח נציג לטקסים ממלכתיים. בשנת 2017 החליטה ממשלת ישראל לקיים טקס ממלכתי בגוש עציון תחת הכותרת "חגיגות היובל לשחרור יהודה ושומרון, בקעת הירדן ורמת הגולן", ובהתאם לכללים נשלחה הזמנה לנשיאה נאור. נאור החליטה שהרשות השופטת לא תיוצג בטקס, בנימוק שמעמדם של שטחי יהודה ושומרון שנוי במחלוקת ציבורית עמוקה. החלטתה של נאור עוררה דיון ציבורי, ובין השאר הוגשה עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו, אך העתירה נדחתה על ידי הרכב של שלושה שופטים.[24] לאחר פרישתה מבית המשפט העליוןמאוקטובר 2018 כיהנה נאור כנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית. ביוני 2021 מונתה על ידי נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לעמוד בראשות ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, וכיהנה בתפקיד עד לפטירתה[25]. לאחר פטירתה יצא לאור "ספר מרים נאור" - ספר מאמרים לכבודה בעריכת אהרן ברק, דפנה ברק-ארז, מיכל גל, רונן פולק, אבישלום וסטרייך וסתיו כהן. חיים אישייםנאור הייתה נשואה לפרופסור אריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה בתקופתו של מנחם בגין, ולהם שני בנים תאומים. כלתה, ד"ר זיו נאור, היא דוברת בנק ישראל. התגוררה בירושלים עד לפטירתה ב-24 בינואר 2022, בגיל 74 מדום לב[25][26]. היא נקברה בבית הקברות סנהדריה בירושלים[27]. הוקרה
קישורים חיצוניים
עם מותה
מכּתביה
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
_(cropped).jpg)
