|
צמדאים
צַמְדָּאִים (שם מדעי: Petromyzontiformes) היא סדרה של מיתרניים חסרי לסתות שבוגריהם מתאפיינים בפה משונן דמוי משפך. זוהי הסדרה היחידה במחלקת הצמדים (Hyperoartia), אף שבעבר היא כללה עוד משפחות. השם הנפוץ של המינים המשתייכים לסדרה זו הוא צמדים (Lamprey). הצמדים מהווים קבוצה עתיקה מאוד של חולייתנים ונכללים בעל-מחלקת עגולי הפה (Cyclostomata) ביחד עם המיקסינות, אף שהקרבה המדויקת ביניהם שנויה במחלוקת. הצמדאים מכונים "דגים", אף שרוב הדגים הם בעלי לסתות. קיימת מחלוקת על הגדרתם כדגים. מאפיינים מורפולוגיים  הצמד הבוגר דומה במראהו לצלופח והוא חסר קשקשים וסנפירים זוגיים. הוא בעל פה משונן דמוי משפך המשמש ליניקה, שבעה סדקי זימים בכל צד של הראש, עיניים גדולות הממוקמות ליד הזימים ונחיר אחד בצד העליון של הראש. אורכו של הצמד נע בין 13 ל-100 ס"מ. לוע הצמד מחולק לשניים, כאשר החלק הגחוני יוצר צינור נשימה המופרד מהפה על ידי שסתום הנקרא ולום (Velum). הפרדה זו מהווה התאמה לצורת ההזנה של הבוגרים משום שהיא מונעת מנוזלי הגוף של הפונדקאי לדלוף דרך הזימים או להפריע לחילוף הגזים, המתבצע בצמד על ידי הכנסה והוצאה של מים דרך הזימים במקום הכנסתם דרך הפה והוצאתם דרך הזימים. בשלב הפגית, הנקרא אמוצטס (Ammocoetes), העיניים מכוסות בשכבת עור ואינן מפותחות. הן משלימות את התפתחותן במהלך המטמורפוזה, ובבוגר הן מכוסות בשכבת עור דקה ושקופה שהופכת לעכורה בפרטים משומרים. לצמדים שלד סחוסי, אך במקום חוליות אמיתיות יש להם שורה של מבנים סחוסיים הנקראים ארקואליה (Arcualia) המסודרים סביב מיתר הגב. המאפיינים המורפולוגיים הייחודיים הללו של הצמדים מהווים בסיס להשערה שהם טקסון אחות של כל החולייתנים הלסתניים, ובדרך כלל הם נחשבים לקבוצה הפרימיטיבית ביותר של החולייתנים. תזונהצמדים טפילים, המהווים רק 18 מתוך כ־38 מיני הצמדים המוכרים בימינו, ניזונים כבוגרים מדם ונוזלי גוף של פונדקאי על ידי הצמדת פיהם לגופו וחיתוך הרקמות החיצוניות באמצעות שיניהם. הפונדקאים של הצמד הם מינים שונים של דגים ולעיתים אף יונקים ימיים. צמדים עשויים לתקוף גם בני אדם מעת לעת, אך בעיקר במקרים של רעב קיצוני. צמדים שאינם טפיליים, אשר כוללים את המינים שבדרך כלל חיים במים מתוקים, אינם ניזונים כלל כבוגרים. מינים אלו מתקיימים בשלב הבוגר מהמאגרים שצברו בשלב הפגית (אמוצטס) על ידי סינון מזון מהמים. תפוצההצמדים חיים בעיקר לאורך חופים ובמים מתוקים, אף שמספר מינים (לדוגמה: Geotria australis, Petromyzon marinus וצמד פסיפי (Lampetra tridentata) נודדים על פני מרחקים גדולים באוקיינוס. מספר מיני צמדים חיים באגמים ללא כל גישה לים. הצמדים מצויים ברוב האזורים הממוזגים בעולם מלבד אלו שבאפריקה. שלב הפגית (אמוצטס) בעל עמידות נמוכה לטמפרטורות גבוהות של מים, ולכן צמדים אינם מצויים באזורים טרופיים.  צמדים בוגרים משריצים בנהרות ואז מתים. הפגיות הצעירות, הנקראות אמוצטס, מבלות כשנתיים בנהרות, שם הן חיות מחופרות במשקע וניזונות מחומר רקב אורגני וממיקרואורגניזמים שהן מסננות מהמים (כמו: אצות). לאחר מכן, האמוצטס עוברים מטמורפוזה שאורכת מספר חודשים ומגיעים לשלב הבוגר. מינים מסוימים אינם ניזונים לאחר המטמורפוזה, בעוד שאחרים נודדים לים או לאגמים, שם הם ניזונים מסוגים שונים של דגים ואף מיונקים ימיים. המינים בהם הבוגרים נודדים לים מתחילים להיזון מדגים אחרים זמן קצר לאחר המטמורפוזה, עוד בעודם שוחים במורד הזרם. טקסונומיה וסיסטמטיקה מומחי טקסונומיה משייכים את הצמדים והמיקסינות לתת-מערכת החולייתנים במערכת המיתרניים, הכוללת גם את תת-מערכות מיתרני הזנב ומיתרני הראש. מחקרים פילוגנטיים ומורפולוגיים עדכניים משייכים את הצמדים והמיקסינות לעל-מחלקת חסרי הלסתות. על-המחלקה השנייה היא החולייתנים הלסתניים, והיא כוללת את דגי הסחוס, דגי הגרם, הדו-חיים, הזוחלים, העופות והיונקים. הצמדים משתייכים כולם לסדרה אחת, סדרת הצמדאים (Petromyzontiformes), הכוללת 10 סוגים בשלוש משפחות, שתיים מהן מונוטיפיות ברמת הסוג. בסך הכל מזוהים בימינו כ־38 מיני צמדים. חלוקה למשפחות וסוגים:
הצמדים כמזון צמדים שימשו כמזון לאדם כבר בתקופות עתיקות, ונחשבו למעדן בתקופת הרומאים. בימי הביניים הם נאכלו על ידי בני המעמד הגבוה ברחבי אירופה, במיוחד בעתות צום, משום שטעמם בשרי יותר משל רוב הדגים האחרים.
גם בימינו צמדים גדולים נחשבים למעדן במיוחד בדרום-מערב אירופה (פורטוגל, ספרד וצרפת) ובמחצית הצפונית של פינלנד. מדינות נוספות בהן נאכלים צמדים הן שוודיה, רוסיה, ניו זילנד, המדינות הבלטיות, יפן וקוריאה הדרומית. הצמדים כמזיקים  צמדי ים הפכו למזיק משמעותי בימות הגדולות באמריקה הצפונית לאחר שתעלות מלאכותיות אפשרו להם להגיע לשם בתחילת המאה ה-20. הצמדים נחשבים למין פולש בימות הגדולות, אין להם שם אויבים טבעיים והם ניזונים ממינים רבים בעלי חשיבות כלכלית לאדם כמו טרוטת האגמים. בימינו מצויים הצמדים בעיקר בנחלים הנשפכים לימות. מחסומים מיוחדים מונעים את תנועת הבוגרים במעלה הזרם, ובנוסף נעשה שימוש ברעלים קוטלי צמדים (Lampricides) אשר אינם פוגעים ברוב המינים האחרים החיים במים. מדובר בשיטות מורכבות ויקרות אשר אינן מחסלות את הצמדים בימות אלא רק מגבילות את מספרם. שיטות חדשות להגבלת אוכלוסיית הצמדים הנמצאות בשלבי פיתוח כוללות שחרור צמדים שעברו סירוס כימי ושימוש בפרומונים לפגיעה במחזור החיים של הצמדים. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||
