קווינטוס אניוס

קווינטוס אניוס
Ennius Quintus

לידה	16 ביולי 239 לפנה״ס Rudiae, איטליה
פטירה	8 באוקטובר 169 לפנה״ס (בגיל 70) רומא, הרפובליקה הרומית
מדינה	רומא העתיקה
מקום קבורה	Tomb of the Scipios
שפות היצירה	לטינית

קווינטוס אניוס (בלטינית: Quintus Ennius;‏ 239 לפנה"ס לערך – 169 לפנה"ס לערך) היה סופר ומשורר שחי בתקופת הרפובליקה הרומית. נחשב לאבי השירה הרומית (אנ').^[1] הוא נולד בעיירה הקטנה רודיאיי (אנ'),^[2] הממוקמת ליד העיר המודרנית לצ'ה (קלבריה העתיקה, כיום סלנטו), עיירה שנוסדה על ידי המספים, ותושביה ידעו לדבר יוונית וכן לטינית ואוסקית (שפת האם שלו). למרות שרק קטעים מיצירותיו שרדו, השפעתו בספרות הלטינית הייתה משמעותית, במיוחד בשימוש שלו במודלים ספרותיים יווניים.

מעט מאוד ידוע באופן מהימן על חייו של אניוס. בני דורו כמעט ולא הזכירו אותו, והרבה ממה שנכתב עליו יכול היה לנבוע מתוך התייחסויותיו לעצמו בכתביו המקוטעים כעת. כמה שורות של ה"אנלים" של אניוס, וכן עדויות עתיקות, למשל, מעידות על כך שאניוס פתח את האפוס שלו בהיזכרות בחלום שבו הודיע לו המשורר האפי העתיק הומרוס שרוחו נולדה מחדש לתוך אניוס. תורת מעבר הנשמות אמנם פרחה פעם באזורי איטליה שיושבו על ידי היוונים, אך ייתכן שהאמירה הזו הייתה ספרותית בלבד. מאורוס סרוויוס הונראטוס דיווח שאניוס טען שהוא צאצא של מספוס (Messapus), המלך האגדי של מחוז הולדתו.^[3] עיר הולדתו רודיאיי, שעבר הלניזציה חלקית, הייתה בהחלט באזור שבו ישבו המספים. לפי אולוס גליוס, אניוס נהג לומר שהדבר העניק לו מורשת לשונית ותרבותית משולשת.^[4]

אניוס שירת בצבא בדרגת קנטוריון במהלך המלחמה הפונית השנייה (218-201 לפנה"ס). בהיותו בסרדיניה בשנת 204 לפנה"ס, נאמר שהוא משך את תשומת לבו של קאטו הזקן ונלקח על ידיו לרומא.^[5] שם לימד יוונית ועיבד מחזות יווניים לפרנסתו, ודרך יצירותיו השיריות זכה לידידותם של כמה מגדולי האנשים ברומא שאת הישגיהם שיבח. בין אלה היו סקיפיו אפריקנוס ופולוויוס נוביליור (אנ'), שאותו ליווה במסע המלחמה האיטולי (בשנת 189).^[5] לאחר מכן הוא הפך את כיבושה של אמברקיה, שבו נכח, לנושא של מחזה ושל פרק ב"אנלים". באמצעות השפעתו של בנו של נוביליור, קווינטוס (אנ'), קיבל אניוס אזרחות רומית.^[5] אבל הוא עצמו חי חיים פשוטים ברובע הספרותי בגבעת אוונטינוס עם המשורר קאיקיליוס סטאטיוס (אנ'),^[5] שגם הוא היה מעבד של מחזות יווניים.

אניוס מת בגיל 70 בערך, מיד לאחר שיצר את הטרגדיה שלו Thyestes. בספר האחרון של שירו האפי, בו נדמה כי מסר פרטים שונים על ההיסטוריה האישית שלו, הוא מציין כי היה בשנתו ה-67 בעת חיבורו.^[5] הוא השווה את עצמו, בהרהוריו על סיום היצירה הגדולה של חייו, לסוס אציל, שלאחר שזכה לעיתים קרובות בפרס במשחקים האולימפיים, קיבל את מנוחתו כשהוא עייף בגילו המתקדם. תחושה דומה של גאווה על סיום הקריירה הגדולה באה לידי ביטוי בשורות הזיכרון שחיבר לצורך הנחתן מתחת לפסל ראשו לאחר מותו: "אל יבכו עלי, ואל יחגגו את הלווייתי באבל; כי אני עדיין חי, כשאני עובר הלוך ושוב דרך פיותיהם של בני אדם".^[5]

אניוס המשיך את המסורת הספרותית המתהווה על ידי כתיבת מחזות בסגנון יווני ורומי (praetextae (אנ') ו-palliatae (אנ')), כמו גם חיבור יצירתו המפורסמת ביותר, אפוס היסטורי בהקסמטרים בשם "אנלים" (אנ'). יצירות משניות אחרות כוללות את "אפיכרמוס" (Epicharmus), "אפיגרמאטה" (Epigrammata), ה"אוהמרוס" (Euhemerus), ה"הדיפגטיקה" (Hedyphagetica), "פראיקפטה"/"פרוטפטיקוס" (Praecepta/Protrepticus), "סטוראי" (Saturae) (או "סאטירות"), "סקיפיו" (Scipio) ו"סוטה" (Sota).

ה"אנלים" היה שיר אפי ב-15 ספרים, שהורחב מאוחר יותר ל-18 ספרים, וסיקר את ההיסטוריה הרומית מנפילת טרויה בשנת 1184 לפנה"ס ועד לתקופת כהונתו של קאטו הזקן כקנסור בשנת 184 לפנה"ס. זה היה השיר הלטיני הראשון שאימץ את המשקל הקסמטר דקטילי המשמש בשירה האפית והדידקטית היוונית,^[6] והוביל אותו להפוך למשקל הסטנדרטי לז'אנרים אלו בשירה הלטינית. ה"אנלים" הפכו לטקסט עבור תלמידי בית ספר רומאים, והם הוחלפו בסופו של דבר על ידי ה"אינאיס" של ורגיליוס. כ-600 שורות שרדו.

ה"אפיכרמוס" נוצר בהשראת ההיפותזות הפילוסופיות שפיתח המשורר והפילוסוף הסיציליאני אפיכרמוס מקוס,^[7] שעל שמן נקראה יצירתו של אניוס. ב"אפיכרמוס" מתאר המשורר חלום שחלם בו הוא מת והועבר למקום כלשהו של הארה שמימית. שם הוא פגש את אפיכרמוס, שהסביר את טבעם של האלים ולימד את אניוס את הפיזיקה של היקום.

ה"אוהמרוס" הציג תורה תאולוגית המבוססת על רעיונותיו של הפילוסוף אוהמרוס, שטען כי האלים של אולימפוס אינם כוחות על-טבעיים המתערבים בחייהם של בני אדם, אלא גיבורים מימי קדם, אשר לאחר המוות נחשבו בסופו של דבר לאלוהויות בשל גבורתם, האומץ שלהם או השפעתם התרבותית (אמונה זו ידועה כיום בשם "אוהמריזם" (אנ')). גם קיקרו וגם לקטאנטיוס (אנ') כותבים שה"אוהמרוס" היה תרגום ותיאור יצירתו המקורית של אוהמרוס "ההיסטוריה הקדושה", אך לא ברור אם זה אומר שאניוס פשוט תרגם את המקור מיוונית ללטינית, או שהוסיף לו את האלמנטים שלו. רוב מה שנשמר מיצירה זו מגיע אלינו מלקטאנטיוס, וקטעים אלה מרמזים שה"אוהמרוס" היה טקסט פרוזה.

ה"הדיפגטיקה" לקחה חלק גדול מהחומר שלה מהאפוס הגסטרונומי של ארכסטרטוס (אנ') מגלה.^[5] החלקים ששרדו משירו של אניוס דנים בשאלה היכן הקורא עשוי למצוא את סוג הדג הטוב ביותר. רוב הפרגמנטים, המלאים במונחים ייחודיים לדגים ובשמות מקומות רבים, מושחתים או פגומים. ה"הדיפגטיקה" כתובה בהקסמטרים (אנ'), אך שונה מה"אנלים" בכל הנוגע לשימושים במשקל; ההבדל הזה נובע במידה רבה מהנושא המובחן של כל יצירה.

השמות "פראיקפטה" ו"פרוטפטיקוס" שימשו ככל הנראה כדי להתייחס לאותה יצירה (אולי יצירת תוכחה). עם זאת, לאור טבעה הכמעט לא קיים של יצירה זו (רק המילה pannibus – צורה "יוצאת דופן" של המילה pannis, שפירושה "סמרטוטים" – נשמרה בחיבורו של המדקדק הלטיני כאריסיוס), קשה מאוד לאמת זאת.

ה"סאטירות" הוא אוסף של כ-30 שורות משירים סאטיריים – מה שהופך אותו להיקרות הראשונה של הסאטירה הרומית. שורות אלו כתובות במגוון משקלים. השירים באסופה זו עסקו בעיקר בחוכמה מעשית, ולעיתים קרובות לימדו מוסר השכל בעזרת אגדה.^[7]

"סקיפיו" הייתה יצירה (אולי שיר הלל) שככל הנראה תיארה את חייו ומעשיו של סקיפיו אפריקנוס. כמעט ולא נשאר דבר מהיצירה הזו, ומה שנשמר מוטמע ביצירות של אחרים. למרבה הצער, אף ציטוט של "סקיפיו" אינו מספק הקשר. היו שהציעו שהיצירה נכתבה לפני ה"אנלים", ואחרים טענו שהיצירה נכתבה לאחר הניצחון של סקיפיו בשנת 201 לפנה"ס בעקבות קרב זאמה (202 לפנה"ס).

ה"סוטה" היה שיר, אולי בעל אריכות מסוימת, שנקרא על שם המשורר היווני סוטאדס (אנ'). היצירה, שנכתבה על פי משקל שיצר סוטאדס, המכונה "סוטאדאוס", עסקה במספר נושאים ורעיונות שונים.

• Quinto Ennio. Le opere minori, Vol. I. Praecepta, Protrepticus, Saturae, Scipio, Sota. Ed., tr., comm. Alessandro Russo. Pisa: Edizioni ETS, 2007 (Testi e studi di cultura classica, 40)
• Warmington, E. H. (1935). Ennius (Q. Ennius). Remains of Old Latin. Edited by Eric Herbert Warmington. Vol. 2: Ennius and Caecilius. Cambridge: Harvard University Press

• Aicher, Peter (Summer 1989). "Ennius' Dream of Homer". The American Journal of Philology. 110 (2): 227–232
• Ennius (2018). Goldberg, Sander M.; Manuwald, Gesine (eds.). Fragmentary Republican Latin. Vol. II: Ennius, Dramatic Fragments. Minor Works. Cambridge, MA: Harvard University Press
• Brooks, R. A. (1981). Ennius and Roman Tragedy. New York: Arno Press
• Elliott, J. (2010). "Ennius as Universal Historian: The Case of the Annales." Historiae Mundi: Studies in Universal History. Ed. Peter Liddel and Andrew Fear. London: Bloomsbury Academic, 148–161
• Evans, R.L.S. (1999). "Ennius". In Briggs, Ward (ed.). Ancient Roman Writers. Dictionary of Literary Biography. Vol. 211
• Fisher, J. (2014). The 'Annals' of Quintus Ennius and the Italic Tradition. Baltimore: Johns Hopkins University Press
• Fitzgerald, W., and Emily Gowers, eds. (2007). Ennius Perennis. The Annals and Beyond. Proceedings of the Cambridge Philolological Society, Supplementary Volume 31. Cambridge: Cambridge University Press
• Goldberg, Sander M. (1989). "Poetry, Politics, and Ennius". Transactions of the American Philological Association. 119: 247–261
• Goldschmidt, N. (2012). "Absent Presence: Pater Ennius in Renaissance Europe". Classical Receptions Journal. 4: 1–19
• Jocelyn, H. D. Ennius (Q. Ennius). (1967). The Tragedies of Ennius: The Fragments. Edited by Henry David Jocelyn. Cambridge: Cambridge University Press
• Jocelyn, Henry David (1972). "The Poems of Quintus Ennius". In Temporini, Hildegard; Haase, Wolfgang (eds.). Recht, Religion, Sprache und Literatur (Bis zum Ende des 2. Jahrhunderts v. CHR.)
• Morgan, Llewelyn (2014). "A Metrical Scandal in Ennius". The Classical Quarterly. 64: 152–159
• Skutsch, O. (1968). Studia Enniana. London: Athlone
• Ennius, Quintus (1985). Skutsch, Otto (ed.). The Annals of Quintus Ennius. p. 70

מדיה וקבצים בנושא קווינטוס אניוס בוויקישיתוף

• Ennius, Quintus, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
• Quintus Ennius, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
• Ennius, באתר Oxford Bibliographies
• Ennius, בויקיציטוט באנגלית
• Scriptor:Quintus Ennius, בויקיטקסט בלטינית
• פרגמנטים של קווינטוס אניוס (בלטינית)
• טקסט ותרגום לאנגלית לכל הפרגמנטים של אניוס
• תרגום לאנגלית של פרגמנטים נבחרים של אניוס
• Remains of old latin. Vol. 1: Ennius and Caecilius, E. H. Warmington (a cura di), Cambridge-London, 1935, pp. 1–465