|
קידושין
 קידושין או אירוסין (בכתיב המקראי: ארושין) הם שלב הלכתי במיסוד הקשר בין איש לאישה לפי היהדות. מהות הקידושין היא מעשה שבאמצעותו מקדש האיש את האישה ומייחד אותה לו. לאחר הקידושין, האישה נחשבת לאשת איש ואינה יכולה להינשא לאחר, אף על פי שבני הזוג אינם מותרים זה לזו כזוג נשוי. השלב הבא, שהוא כניסת האישה לרשות בעלה, נקרא "נישואים". מעשה הקידושין יכול להתקיים בפועל באחת מכמה דרכים: באמצעות מתן כסף או שווה כסף מהאיש המקדש לאישה המתקדשת; באמצעות כתיבת שטר שנאמר בו שהאיש מקדש את האישה, ונתינתו לאישה בידי האיש; באמצעות ביאה המכוונת ליצירת קידושין, אפשרות שנאסרה בפועל מפני הצורך בעדים וחוסר הצניעות הכרוך בכך. כיום נהוג ברוב המקומות לבחור באפשרות הראשונה ולהשתמש בטבעת נישואין כחפץ שווה כסף. תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה שנועדה לאפשר לבני הזוג להתכונן לחייהם המשותפים. בתקופת המשנה והתלמוד, נהגו לחכות שנה בין הקידושין לנישואין. שני השלבים אוחדו בימי הביניים, עקב ריבוי מקרים שבהם נעלמו חתנים לאחר הקידושין והשאירו את נשותיהם עגונות וחסרות כל. מאז מתקיימים הקידושים והנישואים במקביל באמצעות כניסה תחת החופה, בטקס הידוע בשם "חופה וקידושין". טרמינולוגיהבשל השינויים הרבים שחלו בתהליך יצירת הנישואים לאורך הדורות, השתנתה משמעותם של כמה מונחי יסוד. להלן פירוט משמעותו של כל מונח על פי תקופה:
המונח קידושין נגזר מלשון הקדש – כלומר שאסר אותה על כל העולם כהקדש[1]. דרכי קידושיןבמשנה (מסכת קידושין, פרק א', משנה א') קיימות שלוש דרכים שונות לביצוע הקידושין: בכסף, בשטר, ובביאה. בקידושי קטנה או נערה, אביה הוא זה שמקבל את הנאת הקידושין. קידושי כסףבקידושי כסף, האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה[2]. דין קידושין בכסף, נלמד מגזירה שווה של קיחה קיחה מהפסוק ”כי יקח איש אישה”[3] והפסוק ”נתתי כסף השדה קח ממני”[4][5]. את יכולת הקניין בשווה פרוטה לומדים מיכולת הקניין הזו בעבד עברי[6]. הטעם מפני מה אי אפשר לקדש בפחות מפרוטה נתון במחלוקת ראשונים. לדעת רש"י, נתינה של פחות משווה פרוטה הוא גנאי לאישה ולפיכך אין האישה מתקדשת בו[7]. לדעת ר"ת, הטעם לכך הוא מפני שלומדים קידוש אישה בכסף, ופחות משווה פרוטה לא נקרא כסף[8]. נפסק להלכה שכמקדשים בשווה פרוטה צריך שהמחיר יוקץ, דהיינו שידעו את שוויו קודם לקידושין. אולם דין זה אינו נוהג ברוב החפצים בהם לכל אדם יש אומדן פשוט בשוויו אלא דווקא באבנים יקרות בהם לרוב בני האדם אין אומדן של מחירם[9]. לכן כיום נהוג לקדש באמצעות טבעת ללא תוספת אבן טובה מאחר שקשה לאמוד את שוויה. לדעת בית שמאי (שלא נפסקו להלכה) המינימום ההכרחי לקידושין הוא דינר ולא פרוטה. לטעמם של בית שמאי קיימים כמה הסברים:
דינים מיוחדים
יעודישנו דין מיוחד בקידושי קטנה, בו אביה מוכרה לאמה העברייה. לאחר מכירתה לאמה, רשאי האדון אליו נמכרה לייעוד אותה לבנו בתמורה לשאר הכסף שנשאר. אף על פי שאת הייעוד לא צריך לעשות בהסכמת האב, את הנישואין שלאחר הייעוד האדון צריך לעשות מדעת האב[17]. קידושי שטרבקידושי שטר, האיש מביא לאישה שטר אירוסין בו כתוב "הרי את מקודשת לי" או כל לשון קידושין אחר, והאישה מקודשת. גוף השטר לא צריך להיות שווה פרוטה[18]. בכתיבת השטר צריך שיהא לשמה, כלומר לשם קידושין של האישה הזו[19] ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה האם צריך לכתוב את השטר מדעתה של האישה. להלכה נפסק שצריך לכתוב את השטר לדעתה של האישה[20] קידושי ביאהבקידושי ביאה, האיש מקיים יחסי אישות עם האישה. עם זאת, בגמרא מסופר כי האמורא רב הלקה אדם שקידש בביאה, משום הפריצות שבדבר[21]. הראשונים נחלקו בסיבת הפריצות. יש שהסבירו את טעם הדבר שאז צריך להעמיד עדים וזה דבר מגונה, ויש שהסבירו שאז זה דומה למקדש בלא לשדך קודם לכן, מה שנחשב כפריצות[22]. יש הטוענים כי שהייה בחדר ייחוד נחשבת לקידושי ביאה, בתנאי שיש עדים. העדים צריכים לראות את האיש והאישה נכנסים לבדם לחדר, להשגיח שאיש אינו יוצא ואינו בא, ולראות את האיש והאישה יוצאים מהחדר לאחר פרק זמן ממושך. לשיטה זאת אין צורך בקיום יחסי אישות בפועל. קידושי חופהבמסכת קידושין, מובאת דעתו של רב הונא הסובר כי חופה גם כן קונה. רב הונא לומד זאת בקל וחומר מקידושי כסף[23]. להלכה נחלקו הראשונים האם חופה עושה קידושין; יש שכתבו שהיא אינה עושה[24] ויש שנסתפקו שמא היא כן עושה[25]. דעת החתן והכלהעל-מנת שהקידושין יחולו, לא די במעשה הפיזי אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. האיש נדרש להבהיר את מטרת המתנה שנתן וכן את מטרת הביאה כך שכוונתו תהיה ברורה, וגם שתיקת האישה תוכל להחשב להסכמה לקידושין. מבחינה הלכתית אין הבדל בלשון ההצהרה כל עוד היא ברורה, ואמירה כמו "התקדשי לי" תקפה. כיום נהוג לומר "הרי את מקודשת לי", ולפרט "בטבעת זו" ולהוסיף "כדת משה וישראל". בשטר אין צורך בכל אמירה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק ”כי יקח איש אשה”, שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה[18]. כמו גט, על השטר להכתב לשמה. נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי רבא ורבינא, אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה[26], והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של רב פפא ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול[19], וכך נפסק להלכה[27]. המצווהקודם מתן תורה, כלל לא היה נהוג מעשה הקידושין, רק לאחר מתן תורה נתחדש דין זה.
פוסקי ההלכה נחלקו אם יש מצוות עשה מהתורה לקדש אישה. לשיטת הרמב"ם[28] יש בכך מצווה של ”כי יקח איש אשה”[29], ואילו הרא"ש[30] סובר שאין בכך מצוות עשה מהתורה אלא שהקידושים הם שלב בדרך לקיום מצוות פרייה ורבייה. ברכת הקידושין
בעת הקידושין, נהוג לברך ברכה על המצווה. נוסח הברכה
בתלמוד שם מובאות שתי דעות על סיום הברכה, דעה אחת כוללת את החתימה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל", ודעה אחרת שמסיימים את הברכה ללא חתימה. בהלכה, הברכה מובאת עם החתימה, והנוסח המקובל היום מוסיף "עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין". המברךלדעת הרמב"ם, האיש המקדש הוא המברך ואם מינה שליח השליח מברך[31]. אך המנהג האשכנזי הוא שאדם אחר מברך את הברכה[32]. עדי קידושין
תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני עדים כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו, ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם בשתיקה. כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור המכונה חדר ייחוד, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור ממילא על-פי ההלכה). קידושין באמצעות שליחניתן לבצע קידושי כסף ושטר באמצעות שליח. האיש יכול למנות שליח לקדש, והאישה יכולה למנות שליח לקבל את הקידושין. (משנה קידושין, פרק ב משנה א). כך שתאורטית שליחו של הבעל יכול לקדש את האישה באמצעות שלוחה, ללא נוכחות שני הצדדים. השלב בו נדרשים עדים כשרים הוא שלב מסירת הכסף או השטר, אך אין חובה לעדים בשלב מינוי השליחים. קידושין כאלו נדירים ביותר בימינו, שכן נהוג כיום להצמיד את הקידושין לנישואין, שבהם יש צורך בנוכחות החתן והכלה. מקרה מפורסם שבו נערכו קידושין בצורה זו היה בין יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר, שאושרו כתקפים על ידי בית הדין הרבני בירושלים. קידושין שאין מסורין לביאה
ישנה מחלוקת אמוראים האם כשאדם מקדש אישה באופן שהקידושין אינם יכולים להתממש לכדי יחסי אישות כתוצאה מאיסור ערווה חלים הקידושין. אביי אומר שנחשבים קידושין ורבא אומר שהם אינם נחשבים קידושין. למרות שבכל התלמוד מסור כי הלכה כרבא, במקרה הזה הלכה כאביי כחלק משש סוגיות יוצאות דופן המסומנות ב"יע"ל קג"ם" בהם הלכה כאביי. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית. |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
