קימרים

קימרים הם עם עתיק שלפי הרודוטוס^[1] מקורו בחצי האי קרים ולחופי הים השחור.

כך מספר הרודוטוס את סיפור מנוסת הקימרים מארצם מפני הסקיתים:

יש גם ידיעה המספרת את הדברים הבאים, אשר אליהם אני נוטה ביותר; הסקיתים אשר נדדו באסיה ונלחצו מאת המַסַגֶטִים במלחמה עברו את הנהר אַרַכְּסֵיס ובאו אל ארץ קִימֶרְיָּה. כי הארץ המיושבת היום מאת הסקיתים, אומרים, כי לפנים הייתה של הקימריים. וכאשר הלכו והתקרבו הסקיתים התיעצו הקימריים, יען כי מחנה גדול הולך וקרב, והיו מחולקים בדעותיהם. ואף כי שני הצדדים עמדו על דעתם, הייתה דעת המלכים הנכונה. יען העם חוה את דעתו, כי טוב יהיה לצאת מן הארץ ואין צורך להכניס את נפשם בסכנה להלחם עם מחנה כבד, ודעת המלכים הייתה להלחם במתקרבים בכל עוז בעד הארץ. והנה לא רצו לשמוע, לא העם למלכים ולא המלכים לעם, אלה החליטו לצאת את הארץ מבלי להלחם ולמסרה לבאים, והמלכים אמרו למות ולהקבר בארצם ולא לנוס יחד עם העם, בהתחשבם כמה טובות היו להם וכמה רעות תבאנה עליהם בברחם מארץ מולדתם. ואחרי אשר החליטו בדבר הזה, נפלגו ובהיותם שוים במספר נלחמו אלה באלה. את כל אלה מהם אשר נהרגו קברו עם הקימריים על יד הנהר טִירַס; עוד היום ידוע קברם; אחרי אשר קברו אותם יצאו מארצם והסקיתים אשר באו נאחזו בארץ השוממה.

— היסטוריות מאת הרודוטוס, בתרגום אלכסנדר שור

במאה ה-8 לפני הספירה נדדו הקימרים לתוך שטחי אסיה הקטנה, שם פגשו בכוחות אשורים גדולים שהיו נתונים לפיקודו של המלך סרגון השני, ונלחמו בהם. בהמשך פנו להתיישב באזור ימת ואן, ומשם המשיכו להילחם בצבא האשורי, עד שנהדפו לשטחים המערבים של חצי האי. שם פגשו את ממלכת לידיה, ותקפו אותה ואת היישובים היווניים בסביבתה. במאה ה-7 לפנה"ס, ניהלו הקימרים מערכה צבאית נוספת נגד אסרחדון מלך אשור. על פי המתואר בדברי הרודוטוס, פלישת הקימרים לאסיה הקטנה הייתה סיבה ניכרת להתמוטטותה של ממלכת פריגיה המקומית, ובשנת 696 לפני הספירה אף הצליחו לכבוש את בירת הממלכה. בהמשך מתואר גירושם של הקימרים מן האזור לחלוטין, על ידי אליאטס מלך לידיה שמלך בתקופה שלקראת סוף המאה ה-7 לפנה"ס.

הקימרים מוזכרים לעיתים תכופות בתעודות אשוריות. תעודות מאוחרות יותר, מהתקופה הבבלית והפרסית-אחמנית שנראות כמזכירות את הקימרים, לרוב בשירות צבאי, כנראה מתייחסות בעיקר לסקיתים שבאו אחריהם לאזור.

הרודוטוס מספר שהקימרים נהדפו על ידי מלך לידיה בעזרת הסקיתים, עם נודד נוסף שפלש לאסיה הקטנה.

הקימרים מתוארים כלוחמים הקרובים במוצאם ובתרבותם לסקיתים ולסרמטים, וכבעלי שיער אדמוני או חום בהיר ועיניים כחולות או ירוקות^{[דרוש מקור]}. הם היו דוברי שפה הודו-אירופית ומוצאם המקורי היה מצפון לים השחור (אזור אוקראינה של ימינו).

דמותו של גומר, הנזכרת בספר בראשית מתייחס כנראה אליהם; הקימרים, בדומה לעם הסקיתי (Scythian; "אשכנז") ועמים הודו-אירופיים אחרים מתוארים כעממים יוצאי חלציהם של בני יפת.

מדיה וקבצים בנושא קימרים בוויקישיתוף

• קימרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)