|
קתרין קולמן
קתרין קולמן (באנגלית: Catherine Grace "Cady" Coleman; נולדה ב-11 בדצמבר 1960) היא כימאית אמריקאית. קתרין היא אסטרונאוטית לשעבר של נאס"א וקצינה בחיל האוויר האמריקאי לשעבר.[1] במהלך פעילותה הייתה חברת צוות בשתי משימות בחלל. היא עזבה את תחנת החלל הבינלאומית ב -23 במאי 2011, כחברת צוות במשלחת 27 לאחר 159 ימים בחלל. חייה האישייםקולמן נשואה לאמן הזכוכית ג'וש סימפסון[2] המתגורר במסצ'וסטס וביחד הם הביאו בן יחיד. היא חלק מן הלהקה "Bandella", אשר כוללת אסטרונאוטים נוספים: אסטרונאוט נאס"א נוסף סטיבן רובינסון, האסטרונאוט הקנדי כריס הדפילד, ואת מיקי פטיט (אשתו של האסטרונאוט דון פטיט). קולמן מנגנת על חליל ואפילו לקחה עימה כמה חלילים לתחנת החלל הבינלאומית וביניהם חלילית אירית של פדי מולוני מלהקת "The Chieftains", חליל אירי ישן של מאט מולוי מלהקת "The Chieftains" וחליל של איאן אנדרסון מלהקת ג'ת'רו טאל. ב -15 בפברואר 2011, היא ניגנה באחד המכשירים מהחלל בשידור חיי בNPR.[3] ב -12 באפריל 2011, היא ניגנה באמצעות קישור וידאו עבור הקהל מהחלל במקביל לאנדרסון במופע של ג'ת'רו טאל ברוסיה לכבוד יום השנה ה -50 לטיסתו של יורי גגארין.[4][5] ב -13 במאי של אותה השנה, קולמן העבירה בהקלטה את נאום הסיום לכיתה של 2011 באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט.[6] קולמן, בדומה לאסטרונאוטים רבים היא חובבת רדיו וסימן ההתקשרות שלה הוא KC5ZTH. החל מ-2015 קולמן היא חלק מסגל המנהלים במוזיאון המדע הבדיוני ההוליוודי וכן מרצה אורחת בקולג' ביילור לרפואה במסגרת פרויקט לילדים בשם "שבת בבוקר ומדע". השכלה קולמן סיימה את בית הספר התיכון וילברט טאקר וודסון במחוז פיירפקס בווירג'יניה בשנת 1978.[7] בשנים 1978–1979, היא לקחה חלק בתוכנית חילופי סטודנטים בנורווגיה באמצעות תוכנית בינלאומית לחילופי סטודנטים (AFS). היא קיבלה תואר ראשון בשנת 1983 בכימיה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ובשנת 1991 קיבלה את התואר דוקטור במדעי המדינה והנדסה מאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט[7][8] בעודה קצינת חיל האוויר האמריקאי במילואים.[9] במהלך הדוקטורט יעץ לה פרופסור תומאס מקארתי.[10][11] היא הייתה חברה בצוות בין-תחומי ותושבת בית בייקר. קריירהקריירה צבאיתלאחר שסיימה את מסלול החינוך הרגיל, הצטרפה קולמן לחיל האוויר האמריקני בדרגת סגנית שנייה, תוך שהיא ממשיכה את עבודתה לתואר דוקטור באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט. בשנת 1988 היא נכנסה לשירות פעיל בבסיס חיל האוויר רייט-פטרסון ככימאית מחקר. במהלך עבודתה היא השתתפה כיועצת ניתוח פני שטח בניסוי בנאס"א. בשנת 1991, היא קיבלה את הדוקטורט במדעי המדינה והנדסה.[7] היא פרשה מחיל האוויר בנובמבר 2009.[7] קריירה בנאס"א_Coleman,_Expedition_26_flight_engineer.jpg) קולמן נבחרה על ידי נאס"א בשנת 1992 להצטרף לחיל האסטרונאוטים של נאס"א. בשנת 1995, היא הייתה חברה בצוות STS-73 במשימה המדעית USML-2 עם ניסויים בתחומים שביניהם: ביוטכנולוגיה, מדע הבעירה ופיזיקת זורמים. במהלך הטיסה, היא דיווחה למרכז החלל ג'ונסון שהיא הבחינה בעצם בלתי מזוהה מעופף. בנוסף, היא גם התאמנה בעבור המשימה STS-83 כגיבוי עבור דונלד תומאס; עם זאת, כיוון שהוא התאושש בזמן, היא לא איישה את המשימה. הטיסה STS-93 הייתה הטיסה השנייה של קולמן ב-1999 ובטיסה זו היא הייתה המומחית האחראית על פריסת טלסקופ החלל צ'נדרה ועל השלב העליון האינרציאלי שלו מחוץ למפרץ המטען של המעבורת.[7] קולמן כיהנה כמנהלת הרובוטיקה של משרד האסטרונאוטים על מנת לכלול זרועות רובוטית והכשרה בכל משימות מעבורות החלל ותחנת החלל הבינלאומית.[12] באוקטובר 2004, קולמן שירתה כאקוונאוט במהלך משימת NEEMO 7 במעבדה תת-ימית של אקוואריוס, שם חיה מתחת למים במשך 11 ימים תוך כדי ביצוע עבודות לברטוריות.[13][14] קולמן הוקצה להיות הגיבוי של חבר לצוות ארצות הברית למשלחות לתחנת החלל הבין-לאומית. קולמן שוגרה ב-15 בדצמבר 2010, בחללית סויוז TMA-20 על מנת להצטרף למשימת משלחת 26 לתחנת החלל הבין-לאומית.[15] היא פרשה מ-נאס"א ב -1 בדצמבר 2016. ניסיון בחללSTS-73 במעבורת החלל קולומביה (20 באוקטובר - 5 בנובמבר 1995) הייתה המשימה השנייה של מעבדת המיקרו-כבידה של ארצות הברית. המשימה התמקדה במדע החומרים, ביוטכנולוגיה, מדע הבעירה, פיזיקת הזורמים, וכן ניסויים מדעיים רבים שנערכו בלחץ בספייסלאב. במהלך השלמת טיסת החלל הראשונה שלה, קולמן הקיפה את כדור הארץ 256 פעמים, נסעה מעל 6 מיליון קילומטרים, ורשמה סך של 15 ימים, 21 שעות, 52 דקות ו -21 שניות בחלל. STS-93 במעבורת החלל קולומביה (22 ביולי - 27 ביולי 1999) הייתה משימה בת חמישה ימים שבמהלכה קולמן הייתה מובילת המשימה הראשית בעבור הפריסה של טלסקופ החלל צ'נדרה. הטלסקופ, שמטרתו לערוך מחקרים מקיפים על היקום, יאפשר למדענים לחקור תופעות אקזוטיות כגון כוכבים מתפוצצים, קוואזרים וחורים שחורים. משך המשימה היה 118 שעות ו 50 דקות. היא טסה לתחנת החלל בחללית סויוז TMA-20 בתאריכים 15 בדצמבר 2010 - 23 במאי 2011 והייתה חברה במשלחת מס' 26 ו-27. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||
