רודולף אויקן
רוּדוֹלְף כְּרִיסְטוֹף אוֹיְקֶן (בגרמנית: Rudolf Christoph Eucken) (5 בינואר 1846 – 15 בספטמבר 1926) היה פילוסוף גרמני, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1908. ביוגרפיהאויקן נולד באאוריך ב-1846. למד פילוסופיה, בלשנות קלאסית והיסטוריה באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת ברלין. לאחר שלימד כמה שנים בבתי ספר תיכוניים, התמנה בשנת 1871 כפרופסור באוניברסיטת בזל. לאחר שלוש שנים עבר לתפקיד זהה ביינה ושם המשיך ללמד עד שנת 1920. בשנת 1908 הוענק לו פרס נובל לספרות על "החיפוש המעמיק אחר האמת, מחשבה נוקבת, חזון נרחב, חום התיאור ועוצמתו, על קידום העולם האידיאליסטי ופיתוחו". לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה פרסם אויקן, ביחד עם ארנסט הקל, ביקורת חריפה על אנגליה, שהאשימה אותה בלחימה לצד הסלאבים הברברים במלחמה בלתי-צודקת. לטענתם רוסיה פתחה בתוקפנות ואנגליה ליבתה אותה לממדי מלחמת עולם, מתוך קנאה בגרמניה ורצון למנוע ממנה את הגדלת מרחב ההשפעה שלה בתבל[1][2]. כמו כן היה בין החותמים על מנשר התשעים ושלושה. אויקן ראה במלחמה דבר שביכולתו להחיות את הבריאות המוסרית של היחיד, וקבע שגרמניה לא תובס אם תישאר מאוחדת[3]. הוא נפטר ביינה ב-1926. השקפתואויקן תקף את הגישה הביקורתית והפוזיטיבית והעדיף גישה אידיאליסטית, מטאפיזית, ברוח התאולוגיה הפרוטסטנטית בימיו. הוא לא הפחית מערכה של גישה נטורליסטית, אך היה סבור שהיא לא מאפשרת עיון פילוסופי בתופעות החיים. אויקן ניסה להוכיח, בספריו, קיומו של עולם רוחני עליון. לטענתו, בני האדם מסוגלים לגלות את קיומה של הרוח האלוהית באמצעות הפסיכולוגיה, אך מחובתם לגלות אותה מתוך ביטוי חופשי של אישיותם. בדרך זו, טען, האדם תורם לפיתוח "הנשמה הקוסמית" שבו. לדבריו, הנצרות היא הצורה העילאית של הדת. למרות זאת דגל בהפרדת הדת והמדינה. בשנת 1920 נוסדה אגודה על שמו ששמה לה למטרה להפיץ את רעיונותיו. מספריובשנת 1878 פרסם ספר על מושגי היסוד של תקופתו ובשנת 1890 הופיע ספרו הגדול בו דן בהשקפת עולמם של הוגי הדעות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|