|
רוהן
בלגנדריום של טולקין, ממלכת רוֹהָן או בקיצור רוֹהָן (באנגלית: Rohan, משמעות בסִינְדָרִין: "ארץ הסוסים"[1]) היא ממלכה דמיונית הנמצאת בארץ התיכונה. אנשי רוֹהָן, הרוֹהִירִים, ידועים כפרשים מיומנים ואמיצים. אטימולוגיההמונח "רוֹהָן", משמעותו בסִינְדָרִין "ארץ הסוסים".[1] השם נובע מכך שהרוֹהִירִים, אדוני הארץ, רכבו על סוסים בקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט, מה שגרם לרושם ראשוני שלהם בתור רוכבי סוסים. בנוסף, הרוֹהִירִים התמידו לרכוב על סוסים במהלך שלטונם ברוֹהָן, והם בעליהם של המֵאָרָאִים, סוסים החזקים ומהירים יותר מסוסים אחרים.[2] השם היותר מדויק הוא "רוֹכַנְד" שמתחלק למילים רוֹך (סוסים) ואַנְד (ארץ).[3] הרוֹהִירִים קוראים לארצם "רִידֵנָה מֵירְק".[4] היסטוריה
רקע גאוגרפי: קָלֵנַרְד'וֹן
רקע אתני: האֵאוֹתֵאוֹד
הקמה: פלישת רוכבי הקרונותרוכבי הקרונות היו עם או עמים רבים של בני המזרח, אבל היו חזקים ומחומשים טוב יותר מכל בני המזרח שהיו לפניהם. הם תקפו את גוֹנְדוֹר ושיעבדו את אנשי הצפון במזרח ודרום ר'וֹבַנְיוֹן. רבים נמלטו צפונה והקימו את האֵאוֹתֵאוֹד. קָלִימֶהְּטָר, מלך גוֹנְדוֹר, הסתייע באֵאוֹתֵאוֹד בפיקודו של מַרְ'וִינִי והשמיד כמעט שליש מצבאם בדָגוֹרְלָד בשנת 1899.[א][5] לאחר מכן פרץ מרד של אנשי הצפון המשועבדים, ששרפו רבים מבתיהם, מחסניהם וקרונותיהם של רוכבי הקרונות. אך רובם מתו, בגלל שלא היו חמושים כראוי.[6] בשנת 1944[א] רוכבי הקרונות ניצחו את האֵאוֹתֵאוֹד ואנשי גוֹנְדוֹר.[7]
שושלת פְרוּמְגָרמסופר שפְרוּמְגָר הוביל את עמו לארץ האֵאוֹתֵאוֹד. בנו, פְרָם, ירש אותו. בימיו הטיל אימה על כל סביבתו סְקָתָה "התולע", דרקון שהתגורר באֶרֶד מִיתְרִין. פְרָם קטל אותו ולקח את אוצרו העצום, הנלקח בעיקר מהגמדים. לאחר שהרג את סְקָתָה, הגיעו שליחים מהגמדים, שדרשו ממנו שיחזיר להם את האוצר שנלקח מהם על ידי סְקָתָה. לאחר שסירב ואף לעג להם הם הרגו אותו, אך לפי הנראה לא השיגו את האוצר בחזרה.[8] אחד מצאצאיו של פְרָם היה לֵאוֹד, שנכתב עליו שעסק באילוף סוסי בר. יום אחד הוא תפס סייח לבן, שגדל להיות סוס שאיש לא הצליח לאלפו. לֵאוֹד ניסה לרכוב עליו, אך נפל מהסוס ומת כשראשו פגע בסלע. הסוס עצמו ברח.[8] בנו, אֵאוֹרְל, היה רק בן 16 במות אביו. הוא נשבע לנקום על מות אביו, אך כשגילה את הסוס, במקום לירות בו ולהורגו כנקמה תפס אותו וקרא לו פֵלָרוֹף. מאז רכב אֵאוֹרְל רק על גבו, ללא אוכף ורסן.[8]
הקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט
באחד הימים, אֵאוֹרְל שמע על מצוקתה של גוֹנְדוֹר כנגד הבַּלְכוֹת.[9] הוא אסף צבא גדול של כ-7,000 פרשים וכמה מאות של קשתים רכובים.[10] הוא יצא לדרך ולאחר מספר ימים הגיע לשדה הקרב. מצבם של אנשי גוֹנְדוֹר היה נורא, והם הלכו ונהדפו על ידי הבַּלְכוֹת. אֵאוֹרְל וצבאו הסתערו על הבַּלְכוֹת מאחור והפכו את פני הקרב; הבַּלְכוֹת נרמסו ונפוצו לכל עבר, בעוד שפרשיו של אֵאוֹרְל צדים אותם בשדה הקרב בזה אחר זה.[9] כאות תודה לעזרתם במלחמה, קִירִיוֹן, שליט גוֹנְדוֹר, נתן לרוֹהִירִים את מחוז קָלֵנַרְד'וֹן שיתיישבו בו,[11] והוא ואֵאוֹרְל נשבעו את 'שבועת קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל', הקובעת שכל אחת מן המדינות תעזור לחברתה בעת צרה.[8] הממלכהתקופת השושלת הראשונהאֵאוֹרְל היה שליטה הראשון של ממלכת רוֹהָן, אך לא החזיק בתפקיד זה לזמן רב. הוא קבע את הבירה בפוֹלְד.[12] הוא נספה באחד הקרבות נגד בני מזרח נוספים והמלוכה עברה לבנו, בְּרֵגוֹ. בְּרֵגוֹ הדף את בני המזרח והדף פלישה נוספת, הפעם של בני דוּן, אל מעבר לנהר האַיסֶן.[13] לאחר מכן העביר את הבירה לאֵדוֹרָס וציווה לבנות את מֶדוּסֶלְד, כדי שתשמש משכן למלכי רוֹהָן.[14] בנו השני, אַלְדוֹר, שנקרא "הזקן" בגלל אורך ימיו, הניס את בני דוּן שנותרו ממזרח לאַיסֶן או שיעבד אותם, ואף פלש לשטחם שלהם באֶנֶדְוַּית כפעולת תגמול.[ב][13] בנו הרביעי, פְרֵאָה, ירש את כס אביו בשנת 2645.[א][ג][15] עליו ועל שני המלכים הבאים אחריו, פְרֵאָוַּין וגוֹלְדְוַּין, לא נאמר הרבה, כי שלום ושפע שררו בשנות שלטונם. בימי דֵאוֹר, המלך השביעי, החלו בני דוּן להציק לרוֹהָן, פלשו לחבל המערבי ופשטו על שבטי הרוֹהִירִים ועל סוסי הרבייה שלהם. דֵאוֹר יצא בראש משלחת מלחמה צפונה, נתקל בקבוצה גדולה של בני דוּן, והרגם. לאחר מכן הסיר מצור של בני דוּן על אַיסֶנְגַרְד, אך השליחים ששלח אליה נתקלו במטח חיצים. לימים התגלה ששליטי אַיסֶנְגַרְד, אשר היו קרובים בקשר דם אל אנשי דוּן, פתחו את השערים בפני קבוצה של בני דוּן, שנכנסו לעיר באין מעצור וטבחו ביושביה. דֵאוֹר שלח משלחת אל שליט גוֹנְדוֹר, אך הוא אינו הסכים להביא לעזרתם תגבורת. לדֵאוֹר לא הייתה היכולת לסלק אותם משם, והוא נאלץ להשאיר חיל פרשים גדול בחבל המערבי. בני דוּן עדיין שלטו על אַיסֶנְגַרְד גם בימי בנו, גְרַם. בימי המלך התשיעי, הֶלְם, נפלה צרה גדולה על רוֹהָן: אויבים תקפו את רוֹהָן ממזרח, ובני דוּן, שהרגישו שיש להם הזדמנות פז לנקום ברוֹהִירִים, כינסו את אויבי גוֹנְדוֹר ורוֹהָן, חצו את האַיסֶן וירדו מאַיסֶנְגַרְד. הרוֹהִירִים הוכו מכה ניצחת וארצם נכבשה. הרוֹהִירִים שלא נהרגו ולא נלקחו לעבדים ברחו לגאיות ההרים. הֶלְם נוצח וספג אבדות כבדות, ונסוג למצד הקרן ובנקיק מאחוריו (שלימים נקרא "מצולת הֶלְם"). מנהיג בני דוּן, וּוּלְף, ישב באֵדוֹרָס והתכנה "מלך רוֹהָן".[ד] בסופו של דבר, בן אחותו של הֶלְם, פְרֵאָלָף, אסף את האנשים שברחו לדוּנְהֵירְג, הפתיע את וּוּלְף באֵדוֹרָס, והמיתו. לאחר השלגים ששטפו את הארץ בתקופת המצור, פקדו את הארץ שיטפונות גדולים ועמק נהר העֵצָנִים הפך לביצה גדולה. הפולשים שבאו מהמזרח מתו מהשיטפונות או נסוגו. בסופו של דבר, גוֹנְדוֹר באה לעזור לרוֹהִירִים,[ה] ולפני צאת שנת 2759[א] בני דוּן נהדפו מהארץ.[17] תקופת השושלת השנייהלאחר שניצח בעזרתה של גוֹנְדוֹר את בני דוּן, הומלך פְרֵאָלָף למלך רוֹהָן.[ו] בטקס ההכתרה הופיע סָרוּמָן, הביא מתנות למלך הטרי ושיבח את אומצם של הרוֹהִירִים. הוא התקבל בברכה וניתנו בידו מפתחות אוֹרְתַנְק. בנו המולך אחריו היה בְּרִיטָה "לֵאוֹפָה". בימיו נערכה מלחמה עם האוֹרְקִים. בנו, וָּלְדָה, הומת על ידי האוֹרְקִים יחד עם כל בני לווייתו. בנו, פוֹלְקָה, היה צייד גדול, אבל נשבע שהוא לא יצוד אף חיה כל עוד יש אוֹרְק חי אחד ברוֹהָן. לאחר שהושמד מאחז האוֹרְקִים האחרון ברוֹהָן, יצא לצוד את חזיר הבר הגדול של אֶבֶרְהוֹלְט. הוא הרג את החזיר, אך מת מחטיו. בימי שלטונו של בנו, פוֹלְקְוַּין, הרוֹהִירִים התאוששו מפלישתם של בני דוּן. הוא כבש מידיהם את השטח בין נהרות האֲדוֹרְן והאַיסֶן. כאשר שמע שבני הָרָד תוקפים את גוֹנְדוֹר, שלח לעזרתה צבא גדול בראשות שני בניו, פוֹלְקְרֵד ופַסְטְרֵד.[15] שניהם נהרגו בקרב יִתִילְיֵן. שליט גוֹנְדוֹר, טוּרִִין השני, שלח זהב רב כפיצוי על מותם. בנו הרביעי של פוֹלְקְוַּין, פֶנְגֵל,[ז] היה חמדן, בין באוכל ובין בממון. בנו השלישי אך בנו הזכר הראשון, תֶנְגֵל, עזב את רוֹהָן כשהגיע לבגרות והתגורר זמן רב בגוֹנְדוֹר, שם נחל כבוד רב משליטה באותם ימים, טוּרְגוֹן. אשתו, מוֹרְוֶּן, ילדה לו שלושה בנים, השני שבהם והזכר הראשון נקרא תֵאוֹדֶן. במות אביו, פֶנְגֵל, קראו הרוֹהִירִים לתֶנְגֵל לחזור, והוא שב ללא רצון. מוֹרְוֶּן נולדה לו עוד שתי בנות ברוֹהָן. האחרונה שבהן, תֵאוֹדְוִּין, נחשבה ליפה מכל בנותיו. זמן קצר לאחר שיבת תֶנְגֵל לרוֹהָן, החל סָרוּמָן להציק לרוֹהָן. בימי שלטונו של בנו, תֵאוֹדֶן, סָרוּמָן נכנס למלחמה גלויה ברוֹהָן. בשנת חייו האחרונה הוביל את הרוֹהִירִים לניצחון במצולת הֶלְם על סָרוּמָן ויצא לעזור לגוֹנְדוֹר כנגד מוֹרְדוֹר. הוא מת בידי המלך המכשף של אַנְגְמָר בקרב שדות הפֶּלֶנוֹר.[18] תקופת השושלת השלישיתאת תֵאוֹדֶן ירש בן אחותו תֵאוֹדְוִּין, אֵאוֹמֶר. הוא יצא למסעות מלחמה רבים יחד עם מלך הממלכה המאוחדת של אַרְנוֹר וגוֹנְדוֹר, אָרָגוֹרְן. בימי אֵאוֹמֶר זכו הרוֹהִירִים לשלום שרצו. במותו בשנת 63[ח] ירש אותו בנו, אֶלְפְוַּין "הנאה".[19] גאוגרפיהרוֹהָן היא ארץ מישורית,[20] הממוקמת בין שני רכסי הרים: הרי האובך[21] וההרים הלבנים.[22] מחוזותרוֹהָן מחולקת לשלושה אזורים עיקריים:
גבולותגבולות ממלכת רוֹהָן נקבעו עוד על ידי קִירִיוֹן ואֵאוֹרְל לאחר הקרב בשדה הקֶלֶבְּרַנְט.[24]
הגבול הצפוני היה מגבולותיה של אַיסֶנְגַרְד והלאה מזרחה לאורך גבולותיו הדרומיים של יער פַנְגוֹרְן עד לנהר צלוּל-זרם.[24]
הגבול המערבי היה מנהר האַיסֶן במפגשו עם האֲדוֹרְן, והלאה צפונה אל אַיסֶנְגַרְד.[24]
הגבול המזרחי היה מהאַנְדוּין והמצוק המערבי של אֵמִין מוּיל ועד לביצות בשפכי נהר העֵצָנִים.[23]
הגבול הדרומי היה ההרים הלבנים.[23] צבא פיקודעל צבאה של רוֹהָן פיקדו שׂרי-האלף של הספָר. תחום פיקודו של שׂר-האלף הראשון היו ארצות המלך. הוא פיקד על הפרשים של מפקד אֵדוֹרָס, שגויסו מהאזור הזה ומהשטחים של הספָר המערבי והמזרחי שאֵדוֹרָס הייתה נקודת הכינוס הנוחה להם ביותר. שׂרי-האלף השני והשלישי קיבלו שטח הפיקוד לפי צורך השעה.[12] שׂרי-האלף של הספָר יכלו להחזיק בביתם אֵאוֹרֶד למקרה הצורך, אותו יכלו להפעיל לפי שיקול דעתם.[25]
אֵאוֹרֶד"אֵאוֹרֶד" היא ההגדרה הרוֹהִירִית לקבוצה כלשהי של פרשים המשרתת זמן מסוים, או לפעמים בדרך קבע בצבא המלך. בימיו של פוֹלְקְוַּין, שסידר את הצבא מחדש, נחשב "אֵאוֹרֶד" לכ-120 פרשים חמושים לפחות. משמעות המונח הוא "רוכב סוסים".[26]
אֵאוֹהֶרֶה"אֵאוֹהֶרֶה" היה המונח שניתן לכל חיל הפרשים של רוֹהָן, שהורכב מכל האֵאוֹרֶד. האֵאוֹהֶרֶה היה תחת פיקודו של המלך בעצמו, שכן כל הצבא מעולם לא הוצב אלא במקרה של מלחמה. תֵאוֹדֶן היה יכול לאסוף רק 10,000 פרשים, מתוכם רק 6,000 באו לעזרתה של מִינַס טִירִית.[26] תרבות הרוֹהִירִים קשורים קשר רחוק לדוּנֵדַין של גוֹנְדוֹר, שהגיעו מאותו מקור. בניגוד לתושבי גוֹנְדוֹר, המתוארים כנאורים ומתורבתים ביותר, הרוֹהִירִים מוצגים כמי שנמצאים ברמת נאורות נמוכה יותר.[27] השמות והפרטים הרבים של התרבות הרוֹהִירִית נגזרים מתרבויות גרמאניות, במיוחד זו של האנגלו-סקסונים ושפתם: האנגלית העתיקה, אליה חש טולקין זיקה חזקה. אנגליה האנגלו-סקסונית הובסה על ידי הפרשים של הנורמנים בקרב הייסטינגס, וכמה חוקרי טולקין הציעו כי הרוֹהִירִים הם ההתבטאות של טולקין לרצונו לכך שהייתה חברה אנגלו-סקסונית ששמרה על "תרבות הרוכבים", והייתה מסוגלת להתנגד לפלישה כזו.[28] סוסים ולחימהצבאות הרוֹהִירִים היו ברובם פרשים. היחידה הטקטית הבסיסית הייתה האֵאוֹרֶד, מילה אנגלית עתיקה עבור "יחידה של פרשים, פרש", אשר בזמן מלחמת הטבעת פירושה היה כוח צבאי של לפחות 120 רוכבים.[26] בזמן מלחמה, כל אדם כשיר היה חייב להתגייס. הרוֹהִירִים היו מחויבים בשבועת אֵאוֹרְל לעזור לגוֹנְדוֹר בעתות סכנה,[8] והאחרונה ביקשה את עזרתם באמצעות מתן החץ האדום.[29] שפתם
 מקורה של שפתם, הרוֹהִירִית, הוא בחלקים העליונים של האַנְדוּין. למרות קרבתה ללשון המערב, הרוֹהִירִית לא הייתה מובנת לדוברי השפה הזאת.[30] הרוֹהִירִית מתוארת על ידי לֵגוֹלָס ”כמו הארץ עצמה: פעמים היא עשירה ושופעת, ופעמים היא חמורה ונוקשה כהרים.”[31] סמלה
 סמלה הוא סוס לבן הרץ במישור עשב ירוק.[32] הסמל מופיע על רוב נסיהם, מגיניהם וקסדותיהם של חיילי רוֹהָן.[33] הסמל בסרטיו של פיטר ג'קסון שונה ומראה סוס לבן על רקע שמיים שחורים, כששמש מאירה בהם ללא אור.[33] טום שיפי מציין שטולקין שאב את הסמל מהסוס הלבן של אפינגטון שנחצב בדשא של מורדות הגיר באנגליה.[34] בסדרת סרטי "שר הטבעות"סצנות רוֹהָן בטרילוגיית שר הטבעות צולמו בהר סאנדיי (Sunday mt.) שבמחוז קנטרברי בניו זילנד, שם צולמה העיר אֵדוֹרָס,[35] ובאזור מאגר פולבורן (אנ') שבמחוז אוטגו.[36] את המלך תֵאוֹדֶן גילם ברנרד היל ואת הנסיכה אֵאוֹוִּין גילמה מירנדה אוטו.[37] ראו גם
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
