מונרכיהמוֹנַרְכְיָה, ממלכה או מלוכה היא שיטת ממשל, שבה בראש המדינה עומד שליט (המונרך) בעל תואר אצולה, המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה לדיקטטורה. המונח "מונרכיה" משמש גם לתיאור מדינה הדוגלת בשיטת השלטון המונרכית. מדינות כאלו מזהות עצמן באופן צר יותר לפי תואר המונרך, כגון ממלכה (מלך), אמירות (אמיר), נסיכות (נסיך), קיסרות (קיסר), סולטנות (סולטאן) ודוכסות גדולה (דוכס גדול). מקור השםביוונית: μοναρχειν – "שלטון יחיד", μονος (מונוס) – יחיד, αρχειν (ארכיה) – לשלוט. ביוון העתיקה משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, שיטה כזו מכונה שלטון אוטוקרטי או דיקטטורי, ו"מונרכיה" מציינת שיטת ממשל שהעומד בראשה שולט מכח תורשה או טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר, או כל תואר כבוד אחר. סמכויותנהוג לסווג את המונרכיות על פי סמכויותיו של המונרך, כמות הכוח שבה הוא אוחז לעומת כפיפותו לעם או למוסדות אחרים. מונרכיה מסורתיתמונרכיה שבה למונרך כוח בלתי-מוגבל יחסית, אך הוא מחויב למסורת, חוקה חלשה כלשהי או מעמד אצולה נמוך, כמו ברונים ודוכסים. מונרכיה אבסולוטית
התפתחה בימי הביניים מהפיאודליזם, בה נהגה מונרכיה מסורתית והמונרך היה ראשון בין שווים בקרב האצולה. מעמדו של המונרך בקרב האצילים עלה בהדרגה עם יצירת הניהול המרוכז והמעבר ללחימה בעזרת צבאות קבע המגובים בארטילריה יקרה. המונרכים המוקדמים הצדיקו את העלייה במעמדם כזכות אלוהית, אלוהים נתן להם את הזכות לשלוט על האדמה והאנשים שבה. בנוסף, הם הכריזו על יכולתם לקבוע את דת הנתינים, ופעלו לביטול מוסדות וחוקים שהגבילו מונרכים שקדמו להם. אחד המונרכים המפורסמים שטענו לזכות אלוהית היה לואי ה-14, מלך צרפת. מאוחר יותר, בעידן הנאורות, הגדירו מונרכים את שלטונם כאבסולוטיזם נאור. במונרכיה אבסולוטית למונרך שליטה מוחלטת על כל התחומים במדינה, ולפרקים אף על כל תחומי החיים של האזרחים שבה. המונרך האבסולוטי אינו מוגבל על ידי חוק או חוקה כלשהם, הוא הסמכות העליונה במדינה, הוא מעל לחוק והחוקה, אם היא קיימת, ולכן רשאי לשנותם כראות עיניו וכרצונו. תאורטית, למונרך האבסולוטי שליטה מלאה על האדמה וכל האנשים שבה, כולל האריסטוקרטיה והכמורה. למרות זאת, מונרכים אבסולוטיים רבים גילו שכוחם מוגבל. רשויות דתיות מסוימות יכולות, לעיתים, להניא את המונרך מלבצע מעשים מסוימים וכן מצופה מהמונרך ללכת בדרכי המסורת ומנהגי התרבות. המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית הביאו לדעיכה משמעותית בפופולריות של המונרכיה האבסולוטית, ולאימוצן של שיטות הדוגלות בכך שהמדינה נוצרה למען העם ולא להפך. למרות זאת, גם בימינו קיימות מספר מונרכיות אבסולוטיות, אשר מצליחות לשרוד בחברות בעלות טכנולוגיה מספקת לשם ריכוז וארגון של כוח שלטוני, אך בלתי מספקת כדי לאפשר חינוך חופשי ותקשורת מהירה. מונרכיות אלה מאופיינות בחברה דו מעמדית, שבה המעמד השולט הוא מיעוט מבוטל אך עשיר מאוד, והמעמד הנשלט הוא הרוב המוחלט מקרב האזרחים. לאורך ההיסטוריה ובמדינות שבהן המצב קיים גם בימינו, בני המעמד הנמוך הם צמיתים עובדי אדמה (למשל קוריאה הצפונית), אך באמירויות המפרץ רווח מודל פוליטי פטרנליסטי, שבו השלטון העשיר מחלק לנתיניו כסף ואמצעים כדי למנוע תסיסה ציבורית, ואילו כלכלתו מסתמכת על עובדים זרים זולים, לרוב חסרי זכויות. מונרכיה חוקתית
מונרכיה בה קיימת חוקה המכירה במונרך, בין אם נבחר או המקבל תפקידו מתוקף ירושה, המשמש כראש המדינה. החוקה היא מעל למונרך, הוא כפוף לה ופועל מתוקף סמכותה. המונרך מחויב לחוקה ככל אזרח, אך ייתכן והיא תיתן לו זכויות יתר מסוימות. מונרכיות חוקתיות מודרניות מאמצות, לרוב, את עקרון הפרדת הרשויות, והמונרך הוא ראש הרשות המבצעת או דמות סמלית טקסית בלבד נטולת סמכויות. כך המצב במונרכיות חוקתיות שהן גם דמוקרטיות ייצוגיות, כמו הממלכה המאוחדת, הללו נקראות מונרכיות דמוקרטיות חוקתיות והמונרך נחשב בהן לראש המדינה, אך ראש הממשלה, לו ניתן המנדט בצורה ישירה או עקיפה בבחירות, הוא ראש הרשות המבצעת. במונרכיות אלו, החוקה היא המגבילה את המונרך. לא כל מונרכיה חוקתית היא דמוקרטיה ייצוגית, כשהיו מונרכיות חוקתיות שחוקתן הייתה פשיסטית או קוואזי-פשיסטית, כך קרה באיטליה, ביפן ובספרד. היו מונרכיות שבהן הכוח האמיתי שכן אצל הצבא, כך היה ביפן, שם ראש הצבא, השוגון, הפך למונרך בפועל תחת קיסר יפן, וכך היה גם בתאילנד. במונרכיות אלו ראש הצבא קיבל לרוב תפקיד דומה לראש הממשלה של ימינו (כלומר – ראש הרשות המבצעת), ולעיתים תפקיד זה החל אף הוא לעבור בירושה. באיטליה הפאשיסטית, התקיימה המונרכיה זמן רב לצד המפלגה הפשיסטית. דו-קיום דומה, אך קצר יותר, התרחש גם ברומניה, בהונגריה וביוון. ספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו הייתה מונרכיה באופן רשמי, אך לא היה מונרך על כס המלכות. לאחר מותו של פרנקו, ירש את מקומו כראש המדינה בנו של הטוען לכתר הבורבוני, חואן קרלוס הראשון. ישנן מדינות להן ניתן לקרוא "רפובליקות וירטואליות" או "מונרכיות דה פקטו". אלו הן מדינות המכריזות על עצמן כרפובליקות אך נראה שבפועל מתקיים מעבר בירושה, מאב לבן, של תפקיד ראש המדינה. במדינות אלו בנו של ראש המדינה הופך ליורש העצר המיועד, דבר היוצר מעין שושלת, אך צורת מעבר שלטון זו אינה מעוגנת בחוקה. מדינות אלה הן אולי רפובליקות מהבחינה התאורטית, אך בפועל הן מונרכיות, גם אם לא הכריזו על כך רשמית בחוקתן. במאה העשרים התקיימו מונרכיות מסוג זה בניקרגואה והאיטי, ובתחילת המאה העשרים ואחת התקיימו מונרכיות כאלה גם בקוריאה הצפונית ובסוריה. קיימים מקרים שבהם רפובליקות דמוקרטיות אמיתיות יצרו מצב בפועל של מעבר השלטון בירושה, לעיתים עד כדי מצב של "שושלת שלטון" בת שלושה דורות (כך קרה עם משפחת גנדי בהודו), אך שליטים אלה שולטים רק בעת כשמפלגתם בשלטון. אפילו היותו של המונרך שליטה הריבוני של המדינה לא תמיד הייתה עובדה בשטח. קרו מקרים שבהם הפסידה מדינה את ריבונותה לטובת מדינה אחרת, אך המוסד המונרכי שבה נשמר. במצבים שכאלו, הפכה לרוב המונרכיה, כמו המדינה עצמה, לתלויה בכוח הריבוני החדש. כתוצאה מכך אמנם המונרך נשאר במעמדו אך בפועל הפך לווסאל פיאודלי, אם קרה הדבר בימי הביניים, או היה לחלק מצורת השליטה העקיפה של המדינה הריבונית, אם למשל מדובר בשיטה אותה נקטו הבריטים בכיבושיהם בתקופה הקולוניאלית. מינוי מונרך
הדגם הידוע והמקובל כיום של מונרכיה הוא של מונרך המקבל את תפקידו בירושה ומכהן בו למשך כל ימי חייו. עם מותו עובר התפקיד הלאה לקרוב משפחתו, שיטה המכונה "מונרכיה העוברת בירושה". לפי שיטת הירושה, המונרך הבא צריך להיות שייך לשושלת המלוכה ובעל יחוס וקשר דם למונרך הקודם או למשפחתו. לרוב נהוג לבחור באדם בעל קשר הדם הקרוב ביותר למונרך האחרון עם עדיפות לגיל ולזכרים. כלומר: היורש יהיה בנו הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין כזה בנמצא – האח הגדול ביותר של המונרך הכשיר לירושה, ואם אין גם כזה בנמצא – בתו הגדולה ביותר של המונרך כשירה לרשת אותו. דוגמה למונרכיה מסוג זה היא הממלכה המאוחדת עד שנת 2013: אילו היה לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה לשעבר, אח צעיר, הוא זה שהיה יורש את הכתר עם מות אביה, המלך ג'ורג' השישי. בשנת 2013 עבר בממלכה המאוחדת חוק שביטל את העדיפות לבנים זכרים. במונרכיות מסוימות מאפשרים חוקי הירושה רק לזכרים לרשת את הכתר – כך למשל ביפן, ובמונרכיות אחרות כלל אין חשיבות למינו של הצאצא הבכור ובכל מקרה הוא ירש את המונרך בעת מותו – זהו המצב בשוודיה, שם הנסיכה ויקטוריה היא יורשת העצר אף על פי שיש לה אחים זכרים צעירים ממנה. בזמנים קדומים נוצרו מצבים שבהם לא היה ברור מי יִרש את המונרך, והדבר הוביל לעיתים אף למלחמות עקובות מדם. בעת העתיקה, היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו השבטים הגרמאנים לעיתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד או תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעיתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם טוען לכתר שהיה מועדף על הכוחות החמושים אף הסית אותם למרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ההלניסטים של מוקדון ושל אפירוס נבחרו על ידי הצבא מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה בדמוקרטיה היוונית, שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדוניה השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם באימפריה הרומית הקדושה, שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את קיסרי רומא. היו מצבים שבהם דיקטטור הכריז על עצמו כמונרך של רפובליקה לשעבר. המפורסם שבהם היה נפוליאון בונפרטה שהמליך עצמו לקיסר הראשון של צרפת, לאחר שקיבל בצורה חוקית את השליטה על הרפובליקה הצרפתית בתור קונסול ראשון לשארית חייו. כיום ישנה מחלוקת בנוגע לחוקי הירושה הנהוגים במספר מונרכיות החברות באיחוד האירופי, כמו הממלכה המאוחדת וממלכות סקנדינביה. מונרכיות אלו דורשות מהמונרך העומד בראשן לאחוז באמונה דתית מסוימת (בממלכה המאוחדת הדבר נקבע בחוקה בשנת 1701, בחוק שנקרא Act of Settlement). דרישה זו סותרת את חוקי האיחוד האירופי האוסרים מניעת בחירתו של אדם לתפקיד ציבורי בשל דתו. המשכיות השלטון במדינות הנמצאות תחת שליטתו של כוח זר, תלויה לעיתים תכופות בהסכמתו של כוח זה. הכוחות השולטים שמרו לעצמם את הזכות להדיח ולהחליף מונרכים לא נאמנים, לדוגמה: נבוכדנצר מלך בבל, לאחר שהחריב את בית המקדש הראשון, הדיח והגלה את צדקיהו מלך יהודה שמרד בו, ומינה במקומו את גדליהו בן אחיקם כנציב. שקיעתה של מונרכיהמדינה יכולה לחדול מלהיות מונרכיה על ידי שינוי חוקתי, באמצעות משאל עם כפי שקרה באיטליה, או על ידי מהפכה שבמהלכה יודח המונרך, תופל המונרכיה ויכונן משטר חדש, כפי שקרה במהפכה הצרפתית. אי קיומו של מונרך לא מעיד על נפילת המונרכיה, והיו מדינות שהחשיבו עצמן כמונרכיות על אף שלא עמד מונרך בראשן. כך היה בספרד תחת שלטון פרנקו ובהונגריה תחת שלטון מיקלוש הורטי, שהוכר כעוצר. איחוד מונרכיישנם שלושה דגמי איחוד מונרכיות, שנים מהם מצויים גם במדינות ללא מונרכיה ואחת ייחודית למונרכיות.
מונרכיות ייחודיותבהיסטוריה, וגם בתקופה המודרנית, יש מספר דוגמות למונרכיות החורגות מהדגמים המקובלים או בעלות מאפיינים חדשים ובלתי צפויים.
מונרכיות בנות זמננובזמננו ישנן 43 מדינות בעולם שראש מדינתן הוא מונרך והן מוכרות כמונרכיות. 15 מדינות נמנות עם ממלכות חבר העמים הבריטי והן בעלות בתי מלוכה עצמאיים שבראשם עומד אותו מונרך. המונרכיה האחרונה שבוטלה הייתה בברבדוס בשנת 2021, עם ביטול מעמדה של אליזבת השנייה כמלכת המדינה והפיכת ברבדוס לרפובליקה.
מלוכה ביהדות
על פי התנ"ך, לאחר התנחלות השבטים הוקמו 12 מונרכיות עצמאיות (לא כולל את שבט לוי שקיבל ערים אוטונומיות), שמאוחר יותר אוחדו בידי שאול המלך למונרכיה פדרלית שכללה את כל שבטי ישראל בנוסף לעמים נוספים שנכבשו במהלך הזמן. לאחר שנים התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת, אך השלטון המונרכי המשיך בממלכות החדשות שנוצרו מפילוג זה: ממלכת ישראל וממלכת יהודה. מלכים רבים שלטו בישראל ויהודה, אך שתי ממלכות אלו נכבשו בסופו של דבר. שנים רבות לאחר מכן, המונרכיה היהודית הוקמה מחדש בממלכת החשמונאים אך גם היא לא שרדה זמן רב, וסופה הגיע בכיבושי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס. ראו גםמונרכיות היסטוריותשושלות מונרכיםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|