|
שבט זבולון שֵׁבֶט זְבֻלוּן הוא אחד משבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט זבולון שהיה בנו השישי של יעקב אבינו מאשתו לאה. קיימת מסורת, שלפיה נמנים יהודי טריפולי, ג'רבה וכרתים עם צאצאי שבט זבולון. ברכות לשבטשבט זבולון קיבל מיעקב ברכה: ”זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן” (בראשית, מ"ט, י"ג).(סוף פרשת ויחי) בברכת משה לשבטים בפרשת וזאת הברכה נתנה לשבט ברכה יחד עם שבט יששכר: וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ; עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל; (סוף פרשת וזאת הברכה) השבט במדברסמלי השבט: אבן החושן והדגל .JPG) אבן החושן של שבט זבולון היא יהלום.[1] הדגל שלו היה ציור של ספינה על רקע לבן[2] ויש אומרים ציור של בית.[3] החודש המקושר לשבט זבולון הוא כסלו[4] או סיוון[5] או אלול.[6] בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט זבולון במדבר: אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. הוא מוזכר בספר במדבר 4 פעמים. הוא הקריב את קורבנות הנשיאים ביום השלישי לחנוכת המשכן. לפי המדרש, קדם נשיא שבט זבולון לנשיא שבט ראובן, אף כי ראובן הוא בכור השבטים, בזכות שפירנס את שבט יששכר כדי שיוכל לעסוק בתורה (הסכם יששכר וזבולון). ברשימת הנשיאים בפרשת מסעי נזכר אליצפן בן פרנך. נציג השבט בשנים עשר המרגלים היה גדיאל בן סודי. המסע במדברבזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט זבולון אחרון במחנה יהודה, שהיה ממזרח למשכן. במפקד הראשון שערך משה מנה השבט 57,400 איש, ובמפקד השני 60,500 איש. נחלת השבט  נחלת זבולון מתוארת מספר פעמים במקרא. עיקרה בספר יהושע שם מתוארים גבולותיה הגאוגרפיים. תיאורים נוספים מופיעים במקומות אחרים במקרא, מהם ניתן להסיק פרטים שונים על המיקום הגאוגרפי של נחלת השבט. (כך למשל, בברכת יעקב לשבטים, המתוארת בספר בראשית, נאמר: ”זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת, ויַרְכָתוֹ עַל צִידֹן”). אין ידיעות מחוץ למקרא על קיומו של שבט כזה בארץ ישראל בתקופה המתוארת (תקופת הברזל, המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה), אולם ארכאולוגים וחוקרי מקרא מנסים לשרטט את גבולותיה של אותה נחלה בהסתמך על התיאורים המקראיים בלבד, ובהיעדר מקורות נוספים. קיימות עדויות מתקופת בית שני ומזמן התלמוד על צאצאי שבט זה שחיו לכאורה לחוף הים התיכון. המסורת העממית סיפרה על נחלת זבולון לחוף הים התיכון, בצפון החוף הישראלי ודרום חופי לבנון.[7] ממקורות שונים ניתן להבין שנחלת זבולון הייתה באזור הגליל התחתון.[8] לפי הכתובים, נחלת זבולון גבלה בדרומה בנחלת שבט יששכר ובחצי המנשה, בצפונה בנחלת שבט נפתלי ושבט אשר, במזרחה בכנרת וגבול נחלת חצי המנשה של שניים וחצי השבטים ובמערבה בשבט אשר וחצי המנשה.[9] ישנן מסורות שונות ופירושים לגבי גבולות הנחלה. לפי המסורת היהודית הנחלה כללה הן גבול קצר בחוף הכנרת (אך לא את הים עצמו), והן חוף לים התיכון, ושטחים בסביבות עמק יזרעאל, למרגלות התבור, כגון העיר עין חדה[10], אך ישנם חוקרי מקרא הנוטים לראות את נחלת זבולון קרוב לכנרת, ללא חוף כלל (כפי שמשתקף מהמפה).[11] לפי תרגומים קדומים (אונקלוס וירושלמי) ובאופן מפורש בספר הזוהר הכוונה בברכת יעקב לברכה עתידית, אשר בה יכבוש איים בים, בעוד שנחלתו המקורית של זבולון היא ביבשה בלבד.[12] הרב יהושע ענבל מסתמך על חוקרים הסבורים שבעבר הייתה לשון ים שהגיעה מן הים התיכון ועד יקנעם, שבנחלת זבולון, וכן על הסברה שהיה הסכמי גישה של זבולון אל הים התיכון לצורכי מסחר, ולכן נחשב 'לחוף ימים ישכון'.[13] לפי פרשנות נוצרית הנחלה כללה גם חוף לאורך הירדן.[14] המנסים לזהות את מיקום נחלת זבולון בימינו, על פי הכתובים והמסורת, נוטים לראות את אזור הגליל התחתון החל מצפון חיפה ונחל הקישון כאזור נחלת שבט זבולון.[15] וכך גם נכתב למשל בפירוש דעת מקרא. המועצה האזורית "זבולון" נמצאת דרומה מעכו לא רחוק מחוף הים התיכון, לפי הדעה הרווחת, הנוטה לראות את זבולון כ"שוכן לחוף ימים" - כלומר לחופו של הים התיכון. השבט בארץ ישראלשבט זבולון השתתף במלחמות דבורה הנביאה. כמו כן השבט השתתף במלחמתו של השופט גדעון בן יואש במדיינים (שופטים, ו', ל"ה). בתורה[16] מוזכרות שלוש משפחות מרכזיות בשבט: סרד, אלון ויחלאל. מהם יצא אילון הזבולוני, השופט העשירי בתקופת השופטים, שכיהן עשור ונקבר באיילון.[17] הסכם יששכר וזבולון
הסכם יששכר וזבולון, זהו הסכם שבין אדם המתפרנס ממלאכתו לבין תלמיד חכם שתורתו אומנותו, ואינו עוסק במלאכה כלל: האדם שמתפרנס ממעשה ידיו מפרנס את התלמיד חכם שאינו עוסק במלאכה, ובתמורה שכר תלמוד התורה של התלמיד חכם עובר גם לאדם שמפרנס אותו. חז"ל בבראשית רבה כתבו שזהו ההסכם שחתמו ביניהם שבט יששכר ושבט זבולון - יששכר עסק בתורה בלבד, ואילו זבולון עסק בענייני מסחר, והם התחלקו בכל באופן שווה:
מסורות יהודי טריפולי ג'רבה וכרתיםפרופסור נחום סלושץ בספרו "האי פֶּלִיא" (דביר 1957) על האי ג'רבה, מביא את מסורת יהודי טריפולי והאיים ג'רבה וכרתים על היותם צאצאי שבט זבולון, ומקיימי הנבואה של ברכת יעקב (על פי פרשנות הזוהר הקדוש). הוא מביא עשרות מנהגים של יהודי כרתים המורים על המסורת שלהם כצאצאיהם של שבט זבולון, ובנוסף, כתב על מסורת יהודי ג'רבה: "לפי חכמי התורה של ג'רבה, האי שהם יושבים בו אינו אלא גוש מאדמת ארץ ישראל ...".[18] אחד מבניו של זבולון היה סרד. על סמך זה כתב בספרו נ.ר. גנור 'מי היו הפיניקים ' (ע' 219) כי יכול להיות שמשפחת הסרדי מבני זבולון התנחלה באי סרדיניה. כמו כן, בספר דברי הימים, ברשימת היוחסין של השבטים כפי שהיא משתקפת בתחילת ימי הבית השני, לא נמצאת רשימת יחס מעודכנת של שבט זבולון, מכאן לכאורה משמע שבני זבולון לא חזרו כלל לארץ ישראל לאחר הגלות ואולי נשארו באיי הים התיכון. שבט זבולון בהלכהעל פי המסורת, עסקו בני שבט זבולון במסחר ימי, ותפקידם היה לפרנס את אחיהם, שבט יששכר - אשר למדו תורה. משום כך שבט זבולון קשור במושג ההלכתי הסכם יששכר וזבולון - על פיו אדם מממן לומדי תורה, כתחליף לחובתו האישית ללימוד התורה. המושג נוצר בעקבות הפרשנות למילים "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" בברכת משה.[19] כמו כן לפי המסורת, עסקו בייצור התכלת המשמשת לציצית, ובארגמן ששימש בַּד שרד עבור המשכן והמקדש ולבגדי כהונה וּמָלְכוּת, וכן לצורכי עשירים בארץ ובעולם. למקומה של נחלת שבט זבולון משמעות הלכתית בדיון על נושא התכלת.[20] בעקבות מציאת שרידי מפעלי ייצור צבע תכלת משבלולים באזור עין דור וצפונה לו, קבע הרב הראשי לישראל הרב ד"ר יצחק אייזק הלוי הרצוג כי בסבירות גבוהה ארגמון הקוצים הוא "חלזון התכלת" בתוך נחלת זבולון.[21] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
