|
שיבוט שיבוט הוא מונח בביולוגיה המתייחס לתהליכים שבסופם מתקבלים העתקים של רצפי DNA, תאים, רקמות או אורגניזמים הזהים באופן מלא או כמעט מלא, מבחינה גנטית, למקור שעל פיו הם נוצרו. המונח נגזר מהמילה שבט, משום שבעזרתו ניתן ליצור שבט של אורגניזמים או תאים בעלי מאפיינים גנטים זהים. שיבוט מתרחש באופן טבעי בתהליכי רבייה א-מינית, אך בשפת היום יום הכוונה במונח שיבוט היא בדרך כלל לשיבוט מלאכותי. עד כה שובטו בהצלחה מספר בעלי חיים, כאשר הידועה שבהם היא הכבשה דולי שהייתה הראשונה בשנת 1996. בשנת 1997 צוות בראשות ריוזו ינגימאצ'י הצליח לבצע שיבוט עכבר. תהליך השיבוט שנוי במחלוקת והוא נאסר לביצוע בעוברי אדם במדינות רבות. שיבוט בטבעשיבוט מתרחש בטבע באופן תדיר במרבית האורגניזמים החד-תאיים, למשל בבקטריות, בארכאות, בסוגים רבים של אצות ושל פטריות שמשבטים את עצמם בדרך כלל בחלוקת תא בינארית, ולעיתים, כמו בשמרים, בהנצה של תא בת מתוך תא אם. שיבוט מתרחש באופן שכיח גם במינים רבים של צמחים, בתהליך של רבייה וגטטיבית. בתהליכים אלו בדרך כלל מתנתק ענף או שורש מצמח האם ויוצר שיבוט שלו בנפרד. תהליך דומה של הנצה או רגנרציה של איברים בודדים עד ליצירת בעל חיים שלם מתרחש גם במינים מסוימים של חסרי חוליות. שיבוט מתרחש גם בתהליך של רביית בתולים, המכונה "פרתנוגנסיס", ובו יוצרת הנקבה עובר או זרע ללא הפריה של זכר. תהליך זה מתרחש במינים מסוימים של צמחים, רכיכות, חרקים (כגון דבורים, נמלים, כינים ועוד), דו-חיים (דוגמת הסלמנדרה), דגים ואפילו ידוע על העקרב טיטוס סרולטוס, הכולל נקבות בלבד ומתרבה אך ורק בתהליך של רביית בתולין. כמו כן, התפצלות של עובר במהלך השלבים הראשוניים של התפתחותו עשויה להוביל להיווצרות של תאומים זהים בעלי מטען גנטי זהה לחלוטין. שיבוט מלאכותישיבוט בהעברת גרעין תא סומטי שיבוט בהעברת גרעין תא סומטי (Somatic Cell Nuclear Transfer) הוא שיבוט בו מקור החומר הגנטי הוא תא סומטי (תא שאינו תא רבייה), כגון תא מרקמת עור. בשיטה זו נשאב גרעין התא מתוך תא ביצית ובמקומו מוחדר לביצית גרעין של תא סומטי מהפרט העובר שיבוט. בשלב הבא הביצית מקבלת גירוי כימי או חשמלי הגורם לה להתחלק ולהתפתח לעובר כאילו הייתה זיגוטה רגילה. החומר הגנטי בתא המשובט איננו זהה לחלוטין לזה של תא המקור הסומטי, משום שהוא מכיל גם גנום מיטוכונדרי אשר מקורו בציטופלזמה של הביצית שלתוכה הוחדר הגרעין הזר. עד כה שובטו בהצלחה בשיטה זו מספר בעלי חיים ביניהם יונקים כגון כבשים, עיזים, פרות, חתולים, חמורים, סוסים וכלבים (המפורסמים שבהם הם "הכבשה דולי"[1] ו"הכלב סנופי"[2]), אך ברובם נתגלו פגמים כאלה או אחרים, ועל כל שיבוט מוצלח היו ניסיונות רבים שלא צלחו. עד כה אין הכרה במקרה בו הצליחו לשבט עובר אנושי בשיטה זו. לשיטה זו מספר מגבלות:
לשיבוט מסוג זה, אם יצליח באדם, ישנם שימושים אפשריים רבים. בעיקר קיימת תקווה כי יצירת תאי גזע עובריים בשיטה זו תאפשר יצירת רקמות להשתלה שתואמות למערכות החיסון של חולים הנזקקים להשתלות ולכן לא יהיו נתונות לדחייה על ידי מערכת החיסון. כמו כן תאפשר שיטה זו לאנשים עקרים להביא צאצאים הנושאים את המטען הגנטי שלהם. בניגוד למקובל לחשוב, בעל החיים הראשון ששובט בשיטה זו לא היה הכבשה דולי, אלא דווקא ראשני צפרדע ששובטו בהצלחה כבר בשנת 1952 על ידי החוקר האמריקני, תומאס קינג. הכבשה דולי, ששובטה בשנת 1996 על ידי החוקרים הסקוטים איאן ווילמוט וקית' קמפבל, הייתה היונק הראשון ששובט בהצלחה. שיבוט על ידי פיצול עוברשיטת שיבוט פשוטה המוגבלת לשיבוט של עוברים בשלבי התפתחות ראשוניים לפני התמיינות התאים היא פיצול של צבר תאי העובר בשעות הקיום הראשונות שלו. בשלב זה מספר התאים בו מועט והוא מורכב מכ-8 עד 16 תאים שאינם ממוינים לרקמות ולכן ניתן להפרידם זה מזה ליצירת מספר זיגוטות אשר יתפתחו עצמאית. שיטה זו יוצרת עוברים תאומים בעלי מטען גנטי זהה לחלוטין. כך ניתן לקבל מעובר יחיד מספר בלתי מוגבל של עוברים זהים גנטית. שיטה זו משמשת ליצירת עוברים לצורך מחקר בתאי גזע ובטיפולי פוריות. שיבוט מולקולרי
שיבוט מולקולרי הוא מונח המתייחס ליצירת שבט של תאים בעלי מקטע של רצף גנטי שהוחדר לתוכם באופן מלאכותי, בשיטות של הנדסה גנטית. בשיבוט מולקולרי מוחדר רצף של DNA אל תוך פלסמיד (מקטע מעגלי של DNA המסוגל לעבור בין תאים) המשמש כוקטור להעברת חומר גנטי ומאפשר סלקציה לטובת תאים המכילים אותו. סלקציה זו נעשית בדרך כלל באמצעות גן המקנה עמידות לאנטיביוטיקה, אשר מוחדר יחד עם המקטע הגנטי הרצוי ומעניק עמידות לאנטיביוטיקה באותם תאים להם הוחדר המקטע בהצלחה. וקטור זה מוחדר לתא בשיטות כימיות או חשמליות ומשתלב בגנום של התא במקצת מן התאים. לאחר סלקציה לטובת התאים המכילים את הווקטור, מתקבל שבט של תאים שעברו תהליך של שיבוט מולקולרי. גידול עובר מחוץ לרחםבשנת 2021 מדענים במכון ויצמן הצליחו, לראשונה, לגדל עובר של יונק מחוץ לרחם עד להתפתחות כל איבריו[3]. שיבוט מינים נכחדיםהאפשרות להחזיר לחיים מינים שנכחדו או הצלת מינים בסכנת הכחדה בעזרת שיבוט, משמשת מוטיבציה למחקר מדעי רב. נעשו ניסיונות לשימוש באם פונדקאית ממין שונה מזה של היילוד כדי לאפשר לידה של מין נכחד. בשנת 2000 פרה שימשה אם פונדקאית לעובר משובט של זן תאו הנמצא בסכנת הכחדה (Gaur) ובשנת 2009 עז שימשה כאם פונדקאית לעובר משובט של יעל הפירנאים שנכחד. נעשו גם ניסיונות לשבט ממותה בעזרת חומר גנטי משרידי ממותה קפואה אשר כשלו בשל האיכות הנמוכה של ה-DNA העתיק. ניסיונות דומים לשחזר את הגנום של זאב טסמני, אשר נכחד בשנת 1936, כשלו אף הם בשל הקושי בשחזור הגנום המלא. מתוך שאיפה לשמור על האפשרות להצלת מינים נכחדים, גן החיות בסן דייגו מחזיק בדוגמאות קפואות של DNA ממינים בסכנת הכחדה ואף של מינים שהוכחדו, אולם מדענים ופעילי איכות סביבה רבים מתנגדים לגישה זו בטענה כי היא עלולה לגרום לזילות במעמדם של מינים נכחדים ולהכשיר את הקרקע להרס בתי גידול ושמורות טבע. לאחר הצלחה בריצוף ה-DNA של ציפור הדודו, אחד הרעיונות שהציעה צוות המחקר מאוניברסיטת קליפורניה שאחראי לריצוף, הוא שימוש בשיבוט לצורך החזרה של ציפור הדודו, זאת תוך שימוש ביונת הניקובר, לה יש את ה-DNA הדומה ביותר לדודו[4]. טענות לשיבוט אנושי
בספטמבר 2012, קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה הרפואית והמדעית של אורגון, ביצעו ניסוי של שיבוט עובר שמטרתו למצוא תרופה למחלה גנטית נדירה. החוקרים נטלו מילד בן שמונה תאי עור והחדירו את הגרעין לביצית של תורמת צעירה, לאחר מספר כישלונות הניסוי צלח ובכך שיבטו לראשונה בהיסטוריה עובר. מהעובר לקחו שורות של תאי גזע המכילים את ה-DNA של הילד החולה והשתמשו בהם לניסויים לצורך פיתוח של תרופה למחלה הגנטית הנדירה. [דרוש מקור] הדיון הציבורי סביב השיבוטתהליך השיבוט מעורר מחלוקת רבה בעולם והשאלה האתית של תהליך השיבוט נחקרה בוועדות חקיקה ואתיקה רבות. במדינות מערב רבות, כולל ישראל, נאסר שיבוט עוברי אדם. התנגדות לשיבוטמתנגדי השיבוט האנושי, בעיקר בקרב דתות שונות הטוענות כי התהליך הוא בגדר לקיחת תפקיד הבורא ופגיעה בסדר הטבעי. בנוסף, הכנסייה הקתולית מתנגדת באופן עקרוני לכל מחקר אשר עושה שימוש בעוברים אנושיים, כיוון שהיא רואה בהם יצור אנושי בעל זכויות מלאות ובמחקר בעוברי אדם היא רואה רצח. טענה פופולרית נוספת בציבור נגד שיבוט היא כי התהליך עלול להיות מנוצל לרעה למטרות של אאוגניקה, דוגמת תוכנית השבחת הגזע הארי בגרמניה הנאצית או לצורך יצירת צבא-על של משובטים בעלי תכונות פיזיות ומנטליות מובחרות. דוגמה לשימוש אשר כבר נעשה בשיבוט לצורך השבחת גזע הוא שיבוט של סוס מרוצים מובחר על ידי חברה פרטית צרפתית בשנת 2005. עם זאת, גם מרבית התומכים בשיבוט עוברי אנוש מתנגדים לשימוש בטכנולוגיה לצורך שכפול של בני אדם והשבחת גזע. גם בקהילה המדעית קיים קונצנזוס כי תהליך השיבוט הוא מסובך ומסוכן ועשויות להתעורר בעיות בריאותיות רבות בעוברים (אנושיים ולא אנושיים) משובטים וסיבוכים במהלך ההריון. לכן שימוש בתהליך ליצירת צאצאים מהווה סכנה גם לתינוק המשובט וגם לאם הפונדקאית. בין המתנגדים הבולטים למחקר בעוברים עמד ג'ורג' בוש הבן. תמיכה בשיבוטהתומכים בפיתוח טכנולוגיות של שיבוט אנושי טוענים כי רק בעזרת טכניקה זו ניתן יהיה לייצר תאי גזע עובריים שיאפשרו ייצור רקמות ואיברים להשתלה, ללא דחייה על ידי המערכת החיסונית, ופיתוח טיפולים לריפוי מחלות ומומים דוגמת מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר, עיוורון, שיתוק ועוד. תומכי השיבוט גורסים כי הסכנות הרפואיות הכרוכות כיום בשיבוט הן אך ורק אתגר טכנולוגי, אשר יפתר בטווח של שנים ספורות ולכן סכנות אלה אינן עילה עקרונית מוצדקת נגד שיבוט. תומכי השיבוט טוענים גם כי התנגדות לשיבוט היא בגדר טכנופוביה (פחד מן הקדמה) אשר מלווה כל התקדמות טכנולוגית משמעותית. דוגמה לכך היא טכנולוגיית הפריית המבחנה, אשר גם נתקלה בעבר בהתנגדות בציבור וכיום היא הליך רפואי שגרתי. בין התומכים הידועים במחקר בתאי גזע עובריים ובשיבוט: ננסי רייגן, כריסטופר ריב ודת הראלים. שיבוט בהלכהככלל, נראה שאין הגבלה הלכתית עקרונית על שיבוט, מפני שאין ביהדות (בניגוד לגישות אחרות, נוצריות בעיקר) איסור גורף על התערבות בבריאה ובסדר הטבעי או שינוי ייעודם. מסתבר שגם הרבייה הלא־מינית המשמשת לכך אינה שלילית ככל שמדובר בבעלי חיים[6]. ברם, שיקולים רבים, הלכתיים ומוסריים, עומדים כנגד היתר השיבוט והנושא נידון בהרחבה במאמרים מחקריים, ואף במאמרים הלכתיים שנכתבו על ידי פוסקי הלכה.[7] מעמד השיבוט בישראלבישראל נאסר השיבוט על פי חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), שנחקק לראשונה בשנת 1999 לתקופה מוגבלת ותוקפו מוארך מדי מספר שנים. חוק זה אוסר שיבוט עוברים אנושיים לצורכי רבייה, אך אינו אוסר על מחקר בשיבוט ובתאים עובריים שאינו מוביל להולדת אדם. שיבוט בספרות, בסדרות טלוויזיה ובקולנועיצירות ספרותיות וקולנועיות רבות דנו בטכנולוגיית השיבוט והן משקפות את המחלוקות והדילמות המוסריות העולות מטכנולוגיה זו.
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
