|
שלמה פישר
הרב שלמה יהונתן יהודה פישר (כ"ט בשבט תרצ"ב, 6 בפברואר 1932 – י"ד בכסלו ה'תשפ"ב, 18 בנובמבר 2021) היה ראש ישיבת איתרי, דיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים. זוכה פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשמ"ח[1], וזוכה פרס ירושלים לספרות תורנית על ספרו "דרשות בית ישי" לשנת ה'תשס"א[2]. ביוגרפיהנולד בירושלים לדבורה ואהרן פישר. סבו הרב שלמה פישר, היה רבה של אלבה יוליה. אביו היה מאנשי ה"פרושים" בירושלים. לאחר פטירת האב נפוצו שמועות שהוא ירה במנהיג ההמון הערבי שבא לפרוע ביהודים במאורעות תרפ"ט, אך יש המפקפקים בשמועות אלה[3]. בהיוולדו נקרא "יהונתן יהודה", אך לאחר מספר חודשים נפטר אבי אביו רבי שלמה פישר, רב קהילת הסטטוס קוו אנטה של קרלסבורג ותלמידם של הכתב סופר ורבי יצחק דב במברגר, ולכן נוסף לו השם "שלמה" על שם סבו. התייתם מאב בגיל צעיר. בהקדמה לספריו הוא מציין לטובה את הרב יחיאל מתתיהו דייוויס שגידל אותו ואת אחיו וטיפל בהם במסירות[4]. למד בישיבת מיר בירושלים, אצל הרב אליעזר יהודה פינקל[5]. כיהן כדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים באותו הרכב עם הרב זלמן נחמיה גולדברג איתו היה בידידות קרובה. כיהן כשנה כראש ישיבה בישיבתו של משה הירש ולאחר מכן בישיבת ויז'ניץ (נדחי ישראל), לאחר מכן כיהן כר"מ בישיבת הנגב בין השנים תשכ"ה לתשל"א. באלול תשל"א מינה אותו הרב מרדכי אליפנט, מייסד ישיבת איתרי, לר"מ בישיבה, ובהמשך מינהו לראש הישיבה. בשנת 2000 פרש מתפקידו כדיין והמשיך לכהן בתפקיד ראש ישיבה. במקביל, למד בחברותא משך רוב שעות היממה עם אישים שונים, בהם תלמידי הישיבה ושאינם כאלו. נפטר בי"ד בכסלו ה'תשפ"ב, ונטמן בהר הזיתים בירושלים[6]. שיטת לימודו ודעותיודרכו הייתה מבוססת על בירור של מושגי יסוד, על בקיאות רחבה ועל ביקורתיות. זיהה עצמו כתלמיד מובהק למשנתו התלמודית של הרב אברהם ישעיהו קרליץ. הוא גם המליץ על עיון מרובה בספרי האחרונים. הוא הרבה לעסוק בספרי בעל קצות החושן הנודע ביהודה ורבי עקיבא איגר, ואף מסר בביתו שיעור שבועי בספריהם. הוא היה בקיא בפילוסופיה היהודית, וההדיר את ספרו של רבי חסדאי קרשקש, "אור השם". דרכו באגדה דומה לדרכו בהלכה. בדרשותיו הוא ליבן את משמעותם של רעיונות יסוד תוך שימוש במקורות מגוונים, לרבות תורת הקבלה, אותה למד מפי הרב מרדכי שרעבי[דרוש מקור], ובתורת החסידות בהשראתם עשה שימוש רב בתורת הרמז (ראשי תיבות, סופי תיבות וגימטריאות). בדרשותיו ניכרו ידיעותיו בפילוסופיה, בתולדות עם ישראל ובהיסטוריה כללית. הרב פישר התבטא על סגנונו זה, שהוא על פי דרך הדרש שבתורה. יצא נגד הרב שלמה אבינר, על רקע הקלות במראות דם נידה שפסק לנשים, וכתב על אודותיו "הרשע אבינר מכשיל בנות ישראל באיסורי כריתות" וקרא לנדותו[7]. משפחתובשנת 1953 נשא לאישה את לאה (נפטרה בב' בטבת ה'תשע"ז), בת הרב אליעזר דוד ברנד, מחברי מערכת אוצר הפוסקים ומראשי מפעל הש"ס. לזוג נולדו שמונה ילדים. ביניהם:
אחיו הרב ישראל יעקב פישר, היה ראב"ד העדה החרדית בירושלים. אחיו הרב אליעזר משה, רב שכונת כנסת ישראל. ואחיו הרב מאיר צבי, מו"ץ בשכונת הר נוף. תלמידיו על תלמידיו נמנים:
גם בעלי רקע תורני מועט השתתפו בשיעוריו ופנו אליו בשאלות הלכתיות. אף על פי שאורח חייו של הרב פישר חרדי, באו לשיעוריו גם דתיים לאומיים והוא נתן שיעורים בישיבות דתיות-לאומיות. ואף השתתף בחגיגת יום ירושלים ה'תש"ן בישיבת מרכז הרב ונשא דברים על חשיבותה של ירושלים, אלו נדפסו בהמשך בספרו "בית ישי". ספריו
כמו כן ההדיר את הספרים הבאים:
וערך את הבאים:
החל משנת ה'תשע"ח מוציאים תלמידיו מדי שנה את הקובץ "אהל לאה" ובו דברי תורתו, לרגל יום הזיכרון לפטירת אשתו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
