M48 פטון

M48 פטון
M48 Patton
	טנק פטון M48 במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל.
מידע כללי
סוג	טנק מערכה
מדינה מייצרת	ארצות הברית
יצרן	קרייזלר, פורד, Fisher Body, חברת הרכבות האמריקאית
שנת ייצור	1952
תקופת השימוש	1953–1990 (כ־37 שנים)
דגם קודם	M47 פטון
דגם עוקב	M60 פטון
מערכה מרכזית	מלחמת יום כיפור (כמגח)
יחידות שיוצרו	12,000
מידע טכני
אורך	9.306 מטרים (תותח קדימה)
רוחב	3.62 מטרים
גובה	3.12 מטרים
משקל	48.98 טון (מוכן לקרב)
מהירות	48.2 קמ"ש על כביש
טווח פעולה	500 ק"מ
מנוע	דיזל, 750 כוח סוס
שריון	בעובי 25–120 מילימטר
צוות	4
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 105 מ"מ
חימוש משני	שלושה מקלעים 7.62 מ"מ

M48 פטון הוא הטנק האמריקאי הראשון שנחשב לטנק מערכה עיקרי. הטנק שירת בצבאות רבים בעולם, כולל צה"ל, שבו הוא נקרא מגח.

רקע

עוד לפני כניסתו לשירות היה ברור שה-M47 פטון הוא רק מגשר פער נוסף, ומתוך רצון לפתח טנק חדש שאינו מבוסס על ה-M26 פרשינג באופן כל כך נרחב, המשיכו האמריקאים בתוכנית פיתוח נוספת, שפעלה במקביל לזו של ה-M47. תוכנית זו נועדה לייצורו של טנק משוריין יותר מקודמו, חמוש בתותח דומה, אך בעל משקל קטן יותר.

ה-M48 היה שונה מאוד מקודמו, אך למרות זאת הוא קיבל את השם פטון. ב-1953, רק שנתיים אחרי תחילת הפיתוח, נכנס הטנק לשירות הצבא האמריקאי.

M48

ההבדלים הבולטים לעין בין ה-M48 ל-M47 הם בצריח ובתובה. הצריח היה מעגלי יותר וגדול יותר, ועיצובו היה בעל תכונות מיגון טובות משל קודמו. בשל ההגדלה נסגרו הפערים המסוכנים בין התובה לצריח, שהיוו "מלכודות" לפגזי חודר שריון. גם מיקום הצריח השתנה והוזז מעט לקדמת הטנק. החלק האחורי של הצריח הכיל ציוד קשר ומערכות אחרות, ושימש כמשקל נגד לקנה התותח. בכל אלה ניכרת השפעה של טנקים סובייטיים על העיצוב. השינוי העיקרי בתובה היה ביטול מקלע החזית. הדבר ביטל את הצורך במקלען והקטין את הצוות לארבעה. הצוות היה ממוגן על ידי שריון בעובי של בין 25–120 מילימטר. המשקל עלה מעל לצפוי והגיע לכ-45 טון. המנוע היה מנוע בנזין זהה לזה של ה-M47, מה שהיווה בעיה חמורה. המהירות הייתה נמוכה מידי וטווח הפעולה היה 115 ק"מ. ה-M48 הראשונים היו לא אמינים ומיד החל ייצור גרסאות משופרות.

M48A1

הטנקים מגרסה זו עברו שינויים קלים שנועדו להגביר את האמינות, אבל הם גם עברו שינוי אחד נראה לעין: על הצריח נוסף צריחון מפקד, שבו הוצב מקלע 12.7 מילימטר. הצריחון סיפק הגנה למפקד ואיפשר ירי מדויק במקלע, אך המקלע עצמו לא היה אמין כמו מקלעי ה-7.62, מה גם שהצריחון לא איפשר שדה ראייה טוב.

M48A2

השינויים שעברה גרסה זו נרחבים למדי:

שינוי מספר גלגלי התמך מחמישה לשלושה.
המנוע הוחלף למנוע בנזין משופר, עם מערכת הזרקת דלק. המנוע שיפר את המהירות המרבית והטווח.
כתוצאה מהחלפת המנוע, היה צורך לשנות את מיקום ה"גרילר" שכיסה על המנוע (ושימש לעשן הפליטה של המנוע). מכוון שממילא היה צורך לעשות שינוי הוחלט להעביר את ה"גרילר" לאחורי הטנק, מסיבות של חתימת חום.
מערכת ההילוכים שופרה.
שינוי תצורת האורות הקדמיים.
בתת-גרסה שנקראה M48A2C בוטל גלגל קטן שנועד לשמור על מתח השרשרת.

ה-M48A2C, הייתה הגרסה האחרונה של ה-M48 שיוצרה לפני סגירת קו הייצור. אבל היא לא הייתה הגרסה האחרונה של הטנק. גרסאות רבות באו אחריה, כולן היו תוצאה של חבילות שיפורים ושדרוג, הן על ידי האמריקאים עצמם, והן על ידי מדינות לקוח שקנו את הטנק.

M48A3

מנועו של ה-M48 נותר בעייתו הגדולה ביותר גם בגרסת ה-A2. המנוע אומנם שיפר את הביצועים, אך עדיין היה בעייתי, במיוחד מבחינת הטווח (260 קילומטר). בעיה זו תוקנה ב-M48A3, על ידי החלפת המנוע במנוע דיזל בן 750 כ"ס, שסיפק טווח פעולה של 465 קילומטר, ללא ירידה בביצועים. צריחון המפקד שונה והוכנסו בו חרכי תצפית של זכוכית חסינת כדורים, בנוסף לכמה שיפורים אחרים. כל השיפורים נעשו בטנקים קיימים, ולא יוצרו חדשים.

M48A5

ה-M48A5 היה השדרוג האחרון של ה-M48 שנעשה על ידי האמריקאים. השדרוג בוצע בשנות ה-70 של המאה ה-20 ונועד למעשה להביא את ה-M48 לרמתו של ה-M60 פטון. להלן השיפורים העיקריים שנערכו:

תותח ה-90 מילימטר הוחלף בתותח 105 מילימטר, כמענה לטנקים הרוסיים שחומשו בתותחי 100 מילימטר.
בקרת האש שופרה.
שולבו מערכות אינפרה אדום.

M67

ה-M67 היה טנק להביור, ששימש את האמריקאים במלחמת וייטנאם. התותח הוחלף בלהביור שירה נאפלם בוער למרחק של כמה מאות מטרים.

M48 בצבאות העולם

טנקי M48 שירתו לא רק בצבא האמריקאי אלא גם בצבאות אחרים בכל העולם. גרמניה, יוון, טורקיה, איראן, ירדן, לבנון, תאילנד ומדינות נוספות אימצו את ה-M48 והמשיכו בשיפור הטנק באמצעים שונים, כגון מערכות בקרת אש ממוחשבות, מיגון ריאקטיבי, מערכות מיסוך, מערכות פינוי מוקשים ועוד.