ULTRASAT
ULTRASAT (בעברית: אולטראסאט) הוא לוויין מדעי המצויד בטלסקופ אסטרונומי בתחום קרינת על סגול (UV), בעל שדה ראייה רחב במיוחד של 210 מעלות רבועות המיועד לחקור שינויים בגרמי שמיים. הפרויקט הוא יוזמה של מכון ויצמן למדע והמכון הטכנולוגי של קליפורניה. אולטראסאט נמצא בשלבי תכנון, ואמור להיות משוגר לחלל ב-2026.[1] אטימולוגיהשם הלוויין הוא ראשי תיבות (באנגלית) של "לוויין בתחום קרינת על סגול לחקר תופעות מעבר אסטרונומיות" - Ultraviolet Transient Astronomy Satellite[2]. בעבר קראו לו LIMSAT ראשי תבות של Less Is More Satellite[3]. משימת הלווייןהלוויין יחקור את התופעות הדינמיות ביקום, שכוללות בין היתר התפוצצות של כוכבים בסיום חייהם (סופרנובה). קרינת UV נפלטת בשלב מוקדם של אירועים אלו אך לא ניתנת לגלוי בטלסקופים קרקעיים עקב בליעתה על ידי האטמוספירה, ולכן מכשירים קרקעיים רואים את האירוע רק מאוחר יותר כאשר נפלט גם אור נראה או אינפרה-אדום. יכולתו של ULTRASAT גדולה פי 300 מזו של החיישן הרגיש ביותר הקיים כיום בתחום העל סגול, טלסקופ החלל גלקס (GALEX), זאת בשל שדה הראייה הגדול שלו. מסיבה זו הוא צפוי לגלות עד פי 100 או יותר סופרנובות. משימות נוספות הן חקר תופעות אחרות כגון התפרצות קרני גאמא (GRB), בליעת כוכבים על ידי חורים שחורים ו-TDE’s. הטלסקופ יכוון רוב הזמן לאחד משני אזורים לא רחוקים מהקטבים הגלקטים, כחצי שנה יכוון אל הקוטב הצפוני וכחצי שנה אל הדרומי. וייתן התראות לטלסקופים אחרים במקרה של גילוי אירוע. אם תתקבל התראה על אירוע מעניין שהתגלה על ידי חיישנים אחרים, ("מטרות מזדמנות"), יוכל הלוויין לעבור לחקר האירוע החדש. דוגמה לאירוע מזדמן שכזה היא גילוי של גלי כבידה על ידי LIGO ובלבד שיכלול מידע כללי על כיוונם. פרויקט אולטראסאט מתבסס על הניסיון והידע שנצבר בפרויקט הטאווקס (TAUVEX) ואותה חברה, אלביט מערכות, אף תבנה את הטלסקופ העל סגול ללוויין. מסלול הלווייןבבדיקת ההתכנות הראשונית נבחן מסלול לווייני נמוך בגובה של 720 ק"מ, במסלול מסונכרן שמש dawn dusk, עם זמן חציית קו המשווה בשעה מקומית 18:00. במסלול זה מצלמת הלוויין תמיד הייתה פונה לחלל עמוק, כאשר הפאנלים הסולריים של הלוויין פונים לכיוון השמש. תוכנית זו השתנתה כיוון שבמשך כמה חודשים כל השנה, שדה הראיה היה חוצה את שביל החלב, בו קרינת הרקע ובליעת אור מגלקסיות רחוקות חזקים. בהצעה שהוגשה לנאס"א בדצמבר-2014, שונה המסלול והלוויין יהיה קצת מעל מסלול גיאוסטציונרי. במסלול זה, כיוון המצלמה יהיה לאזור קרוב לקוטב השמימי (צפון או דרום), ללא ההפרעות של מרכז הגלקסיה שלנו. תקשורת רציפה לתחנות קרקע תאפשר העברת כל התמונות לעיבוד מתאים[4]. גופים המעורבים בפרויקטהפרויקט הוא פרויקט ישראלי - אירופאי משותף של סוכנות החלל הישראלית ומרכז המחקר הגרמני DESY. שותפים בו גם גופים בתעשייה: התעשייה האווירית - מבת-חלל ואלביט מערכות - אל-אופ ובאקדמיה: מכון ויצמן למדע. סטטוס הפרויקטהשלמת בדיקת התכנות ראשונית בינואר 2012. דצמבר 2012, הכנת הצעה משותפת של שתי סוכנויות החלל (Mission of Opportunity). תוכנית זו של נאס"א בוטלה לשנה זו והוגשה הצעה חדשה בדצמבר 2014. גם הצעה זו נפלה, והפרויקט הותנע מחדש בתחילת 2019. ב-26 בינואר 2022 נחתם חוזה בין מכון ויצמן לאלביט מערכות לייצור טלסקופ הלווין אשר יסופק בתחילת 2024[5].
מבנה הלווייןהלוויין מפותח על בסיס מרכב גנרי ללוויינים (IMPS) שפותח במפעל מבת של התעשייה האווירית. מצלמת הלוויין מפותחת בחברת אל-אופ. מצלמת הלווייןבהצעה החדשה מ-2019, מצלמת הלוויין מורכבת מטלסקופ אחד, בעל שדה של 200 מעלות רבועות. גלאי הטלסקופ הוא CCD שרגיש לתחום 220-280 ננומטר ומקורר לטמפרטורה נמוכה (70°C-) על מנת להקטין את זרם חושך. הגלאי יפותח על ידיDESY והטלסקופ על ידי אל-אופ.
מקורות נוספיםהרצאות כנס החלל השמיני הבינלאומי ע"ש אל"ם אילן רמון, ינואר 2013:
לקריאה נוספתהערות שוליים
|