ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ
הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ' (ו' בתשרי ה'תרע"ה, 26 בספטמבר 1914, פרצ'ב פולין – כ"ז בכסלו ה'תשנ"ח, 26 בדצמבר 1997, פתח תקווה ישראל), היה האדמו"ר הרביעי של חסידות מונקאטש, משנת ה'תרצ"ז עד לשנת ה'תשנ"ח. ולאחר השואה שימש כרבה של סאו פאולו בברזיל, ומשנת ה'תשכ"ג כיהן כרבה של חולון. באחרית ימיו ישב בפתח תקווה. ביוגרפיהנולד בעיירה פארציווא שבממלכת פולין, כבנם השלישי של האדמו"ר רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא שהיה ענף מחסידות ביאלא, בן אחר בן ליהודי הקדוש מפשיסחא. ונכדו של הרב יהושע מאוסטורובה. ולאמו מרת יוטא[1], בת רבי משה יהודה לייב שפירא, אדמו"ר מסטריז'וב. שמעו הגיע לאוזני רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאץ' שחיפש חתן לבתו היחידה - חיה פרימא רבקה. רבי חיים אלעזר נסע לשדליץ לפגוש את הילד והחליט על השידוך. הוא התארס בגיל צעיר, ונישואיו התקיימו במונקאטש בי"ז באדר ה'תרצ"ג (15 במרץ 1933)[2]. בב' בסיוון ה'תרצ"ז, כשהיה בן 22 שנה, נפטר חותנו והרב רבינוביץ הפך לאדמו"ר. הוא עמד בראשות ישיבת "דרכי תשובה" שמנתה למעלה מארבע מאות תלמידים[3], עסק בפיקוח על כשרות, מקוואות, גיטין וקידושין. כאב בית דין עסק בדיני תורה מסובכים שהגיעו מכל המחוז. כחודש לאחר פטירת חותנו, ב-11 ביוני 1937, נקרא לשירות בן חצי שנה בצבא הצ'כוסלובקי[4]. הוא התפרסם גם מחוץ לארצו. במאמר בביטאון המפלגה הנאצית, ה"פלקישר באובכטר", נכתב שהוא "שליטה למעשה" של רותניה הקרפטית[5]. מלחמת העולם השנייה פרצה כשנתיים וחצי לאחר מינויו לאדמו"ר. מאחר שהייתה לו אזרחות פולנית, הוא גורש עם עוד 80,000 יהודים אזרחי פולין למחנה קמניץ-פודולסקי. בדרך למחנה ברח עם בנו בכורו, ואחר כך עבר לגור בבודפשט. במהלך שהותו בבודפשט סיכן את עצמו אצל השלטונות ההונגרים כדי להציל אלפי יהודים, בין היתר כדי להשיג סרטיפיקטים ליהודי פולין כדי שיוכלו להיכנס להונגריה. בארץ ישראלבשנת 1944 הצליחו בעזרת יעקב גריפל, נציג אגודת ישראל בקושטא, לקבל סרטיפיקטים לארץ ישראל, לו ולבני משפחתו, ועלה אליה. בכ"ו בניסן ה'תש"ה (1945) נפטרה אשתו משחפת בירושלים[6]. בתקופת חוליה הוא טיפל בה ממושכות, תוך התמודדות עם מצב כלכלי קשה והדחקה. בשנת ה'תש"ז נישא ליהודית ולהאוז, עבר לברזיל וקיבל את רבנות סאו פאולו ויהדות ברזיל. במשרתו זו נהג כרב אורתודוקסי. את ילדיו שלח ללמוד בישיבת טלז שבקליבלנד, אוהיו, בתקווה שירכשו לימודים תורניים ובמקביל ישיגו גם תארים אקדמיים. בהשתדלות חסידי מונקאטש בארצות הברית, ובעידודו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שוכנע בנו של הרב רבינוביץ', משה יהודה לייב, לקבל על עצמו את כס האדמו"ר ממונקאטש. בשנת תשכ"ב התקיימה חתונתו, שבה השתתף הרב רבינוביץ'. מייד לאחר מכן הוכתר רבי משה לייב לאדמו"ר. בהמשך התגלעו סכסוכים ביניהם, והוא תבע את אביו לדין על רכוש של אדמו"רי החסידות הקודמים, ובמיוחד ספריהם[דרושה הבהרה][7]. הקרע בין האב לבנו המשיך עד פטירת האב. בשנת ה'תשכ"ג מונה הרב רבינוביץ' לרב הראשי לעיר חולון[8], על אף שבאותה העת כיהן כרב העיר הרב שמעיה דוד ויין, שתבע אותו על כך לדין תורה[9]. לאחר שפרש לגמלאות בשנת ה'תשל"ו עבר לפתח תקווה והקים שם בית מדרש בשכונת כפר גנים, בה פעל לקרב נערים ליהדות. הוא שימש כמוהל, ובין היתר מל את רבי ישראל הגר, מי שהיה לימים האדמו"ר מוויז'ניץ, ואת רבי יעקב אריה מיליקובסקי, לימים האדמו"ר מאמשינוב. בפתח תקווה עבר אירוע מוחי ובעקבותיו קיבל שיתוק. לאחר שהבריא חלקית הוציא לאור את הספרים "דברי נבונים" על התורה ו"בינת נבונים" על השואה על-פי מאמרי חז"ל. ביום חמישי האחרון לחייו הדליק הרב רבינוביץ נר שלישי של חנוכה אחר כך התחיל לכתוב חידושיו על התורה ובתוך כך באמצע הכתיבה [בסיום מאמר על הפסוק "ושבת עד ה' אלקיך"] נפטר. ונקבר למחרתו בבית הקברות סגולה ליד אביו. ספריוכאדמו"ר ורב הוא חיבר כמה ספרים: ולאחר פטירתו נדפס ממנו הספרים:
צאצאיומנישואיו הראשונים נולדו לו ארבעה בנים ובת:
מנישואיו השניים נולדו בן ובת המפעילים את בית הכנסת שהקים[12]:
לקריאה נוספתנתן דוד רבינוביץ, קווים קצרים לחייו ודמותו של האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל ופעילות ההצלה הנרחבת שלו בימי השואה, במבוא לספר בינת נבונים, מהדורת ה'תשע"ב קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|