|
ג'ון גלן
ג'ון הרשל גלן הבן (באנגלית: John Herschel Glenn Jr; 18 ביולי 1921 – 8 בדצמבר 2016) היה טייס קרב, אסטרונאוט, ופוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית. היה האסטרונאוט האמריקאי השלישי שהגיע לחלל, והראשון שהשלים הקפה של כדור הארץ. ייצג את אוהיו בסנאט במשך ארבע קדנציות בשנים 1975–1999. ב־1998, בגיל 77, חזר לחלל על סיפון מעבורת החלל דיסקברי, ובכך היה לאסטרונאוט המבוגר ביותר בהיסטוריה. ראשית חייוג'ון הרשל גלן הבן נולד בקיימברידג', אוהיו. הוא בנם של ג'ון הרשל גלן, שהיה שרברב, ושל קלרה תרזה גלן (לבית ספראט), מורה.[1][2][3] הוריו נישאו זמן קצר לפני שהאב, ג'ון, שהיה חבר בחיל המשלוח האמריקאי, עזב את ארצות הברית כדי להילחם בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר לידתו, עברה משפחתו לניו קונקורד, אוהיו, שם אביו הקים את חברת האינסטלציה "גלן".[4] גלן למד בבית הספר היסודי "ניו קונקורד".[5] בצעירותו עבד בשטיפת מכוניות ומכר צמחים כדי להרוויח כסף. לאחר מכן החל לעבוד כמחלק עיתוני "The Columbus Dispatch".[6] בשנים שלאחר מכן, הפך בית נעוריו בניו קונקורד למוזיאון ולמרכז חינוך.[7] גלן למד בבית הספר התיכון "ניו קונקורד", שם שיחק בקבוצת הפוטבול של הורסיטי בתפקיד הסנטר ובתור לינבייקר (אנ'). הוא הגיע לקבוצת הכדורסל והטניס של הורסיטי, והיה חלק מ-"Hi-Y", סניף של ארגון ימק"א.[8] לאחר שסיים את לימודיו ב-1993, גלן החל ללמוד במכללת מוסקינגום, שם למד כימיה,[9][10] הצטרף ל"מסדר מועדון האיילים",[11] ושיחק שם בקבוצת הכדורגל.[12] שירות צבאיגלן התגייס לבית הספר לטיסה של הצי האמריקאי ב־1942, וב־1944 הוצב ליחידת הנחתים VMO-155 וביצע משימות תקיפה נגד כוחות נ"מ יפניים באיי מרשל. ב־1945 עבר לבית הספר של הצי לטייסי ניסוי בפטוקסנט ריוור, מרילנד, וקודם לדרגת קפטן. אחרי סיום המלחמה הוצב גלן בגואם וביצע טיסות סיור מעל סין. ב־1948 היה מדריך טייס ב־טקסס, אולם שאף לעבור לקוריאה. כשהגיע לשם, בדרגת מייג'ור, כאיש הצי, הצליח להשתלב במשימות של חיל האוויר, להטיס מטוס F-86 סייבר ולהפיל שלושה מטוסי מיג – על כך זכה בכינוי "MiG Mad Marine". ב־1953 חזר לבית הספר לטייסי ניסוי של הצי, במסגרתו ביצע את הטיסה העל־קולית הראשונה מחוף לחוף – מקליפורניה לניו יורק ב־3 שעות, 23 דקות ו־8 שניות. שירות בנאס"אבסוף 1958 היה גלן אחד מיותר ממאה טייסי ניסוי שהתנדבו, בעקבות שיגור לוויין הספוטניק הסובייטי, לתוכנית הטיסה המאוישת של נאס"א. ב־9 באפריל 1959, כשהוא כבר בדרגת לויטננט קולונל, היה לאחד משבעת האסטרונאוטים של תוכנית מרקורי. במהלך השנים הבאות התאמנו הוא וחבריו למשימה, וגם השתתפו בתכנון החלליות. למרבה אכזבתו של גלן, הוא לא נבחר לטיסת החלל האמריקאית המאוישת הראשונה, אלא רק לשלישית, לאחר אלן שפרד (ב־5 במאי 1961) וגאס גריסום (ב־21 ביולי). אולם לבסוף היותו שלישי פעלה במידה רבה לטובתו. שלוש הטיסות הראשונות היו אמורות להיות טיסות תת־מסלוליות, שלא מקיפות את כדור הארץ (שפרד וגריסום שוגרו מפלורידה, ונחתו באוקיינוס האטלנטי לאחר כ־15 דקות). אולם הצלחת הרוסים לשגר את הקוסמונאוט יורי גגארין ב־12 באפריל 1961 להקפה אחת של כדור הארץ, ואת גרמן טיטוב ל־17 הקפות, גרמו לנאס"א להקדים את התוכניות, ולהפוך את המשימה המאוישת השלישית למשימת הקפה מסלולית מלאה.
 בנובמבר הודיעה נאס"א על כוונתה לשגר את גלן למשימה מסלולית שבה הוא יקיף את כדור הארץ, אך מועד השיגור נדחה שוב ושוב. בתחילה בגלל בעיות טכניות, ואחר כך כי תנאי מזג האוויר לא התאימו לשיגור, או לצילומו לטלוויזיה. לבסוף שוגר גלן במשימת מרקורי 6, בחללית לה קרא "פרנדשיפ 7" ששוגרה באמצעות המשגר אטלס ב־20 בפברואר 1962 בשעה 14:47 UTC (09:47 שעון החוף המערבי) כאשר אלפי אנשים צפו בשיגור מקייפ קנוורל, ומיליונים נוספים צפו בו בטלוויזיה. גלן ביצע שלוש הקפות במשך 4 שעות, 55 דקות ו־23 שניות. במהלך הטיסה תיאר גלן את מראה עיניו. הוא ראה סופת חול מעל אפריקה, סופת ברקים מלמעלה, ואת אורות העיר פרת' שבאוסטרליה, שתושבי העיר הדליקו לכבודו. הוא צילם תמונות של כדור הארץ ושל השקיעה כפי שהם נראים מהחלל. הוא דיווח גם על הרגשתו בחלל – לאמריקאים טרם היה ידוע כיצד משפיעה שהות של שעות בתנאי חוסר משקל על גוף האדם. גלן התמודד עם כמה בעיות: השליטה האוטומטית של כיוון הפניית החללית לא תפקד היטב וגלן שלט בו ידנית, והתקבלה אזהרה (שהתבררה מאוחר יותר כאזהרת שווא) שמגן החום של החללית רופף. אחרי השלמת שלוש הקפות נחתה "פרנדשיפ 7" בשעה 19:43 UTC (14:43 שעון החוף המזרחי) באוקיינוס האטלנטי, סמוך לבהאמה, שם משתה אותה ספינת חיל הים האמריקני. גיבור לאומיעם שובו לכדור הארץ הפך גלן לגיבור לאומי, וזכה למצעד חגיגי לכבודו בפני קהל שיא של ארבעה מיליון איש, בו הוא נסע ברחוב ברודוויי בניו יורק כאשר סרטי נייר מושלכים לכבודו מגורדי השחקים. הוא גם נאם בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס האמריקני. אולם מעמדו כגיבור לאומי גרם לנשיא קנדי להורות לנאס"א שלא לשלוח אותו למשימות מסוכנות, וכך נמנע ממנו לחזור לחלל. גלן הפך לידיד אישי של משפחת קנדי. הוא היה עם רוברט קנדי בקליפורניה בעת רציחתו ב־5 ביוני 1968, ובהלוויתו היה אחד מנושאי ארונו, והעניק בשם ארצות הברית את הדגל המקופל לאלמנתו ובנו. כניסה לפוליטיקהניסיון ראשון לפתוח בקריירה פוליטית עשה גלן ב־1964, בעודו בשירות בצי, כשניסה לרוץ לסנאט האמריקאי, אולם הוא ויתר עליו עד מהרה בשל פציעת ראש שנגרמה מהחלקה באמבטיה בביתו. הוא פרש מהצי בדרגת קולונל, ועבר לעסקים פרטיים, בהם עסקי משקאות קלים, והשקעה במלונות בפלורידה. ב־1967 צולם לתוכנית בה שיחזר את מסעו של הנרי מורטון סטנלי באפריקה בחפשו את ד"ר דייוויד ליווינגסטון. ב־1970 ניסה שוב לרוץ לסנאט, אולם אחרי מסע בחירות קשה הפסיד בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית להווארד מצנבאום, שהפסיד בסופו של דבר בבחירות הכלליות. ב־1974, מצנבאום מונה על ידי המושל להחליף סנאטור רפובליקאי שפרש, אולם בבחירות המוקדמות באותה שנה ניצח גלן את מצנבאום, וניצח בבחירות הכלליות ברוב גדול (מצנבאום נבחר לבסוף גם הוא לסנאט, שנתיים אחריו). גלן נבחר שוב שלוש פעמים, ושרת בסנאט במשך 24 שנים, עד שפרש ב־1999. בסנאט הוא לא בלט במיוחד. תרומתו העיקרית הייתה בתחום מניעת הפצת נשק גרעיני, וניקוי פסולת גרעינית. בסוף שנות השמונים הסתבך יחד עם עוד ארבעה סנאטורים, בפרשה בה הם הואשמו בהתערבות לטובת צ'ארלס קיטינג, תורם למסעות הבחירות שלהם שנחקר על התמוטטות בנק חיסכון והלוואות אותו ניהל. ועדת האתיקה של הסנאט זיכתה אותו, אך העירה על שיקול דעתו הלקוי בפרשה. אולם פרשה זו לא פגעה בבחירתו לקדנציה רביעית ב־1992. ב־1976 היה אחד מהמועמדים הסופיים של ג'ימי קרטר להיות סגנו, אולם אחרי נאום לא מרשים בוועידת המפלגה, קרטר העדיף לבחור בוולטר מונדייל כסגנו. ב־1984 ניסה גלן לרוץ למועמדות המפלגה לנשיאות. בתחילה היה מבין המועמדים הבולטים, אולם בבחירות המקדימות עצמן לא זכה לתמיכה רבה, ופרש מהמרוץ עד מהרה, לאחר צבירת חובות כבדים. הטיסה במעבורת
 באמצע שנות ה־90, כשהיה חבר בוועדת הסנאט לענייני הזדקנות, החל להתעניין בהשוואה בין תופעות הזדקנות לבין תסמינים שליליים שגילו אסטרונאוטים ששהו זמן רב בחלל. התעניינות זו הובילה את נאס"א להחליט על שליחת אסטרונאוט זקן במסע של מעבורת חלל, בשביל לבדוק את השפעות השהייה בחלל על גופו. גלן ראה את עצמו כמועמד האופטימלי[דרוש מקור], ואחרי שעבר את המבחנים הרפואיים (אולם סירב לחשוף את ההיסטוריה הרפואית שלו), הודיעה נאס"א בינואר 1998 על צירופו לטיסה של מעבורת החלל דיסקברי. הסנאטור גלן היה "מומחה מטען" בטיסה STS-95, בין ה־29 באוקטובר ל־7 בנובמבר 1998, וכך, בגיל 77 ובחודשי כהונתו האחרונים בסנאט חזר לחלל פעם שנייה. בטיסה שימש כ"מבחנה אנושית", ונלקחו מגופו דגימות דם באופן קבוע. במסגרת הטיסה, חלק מהניסויים היו להשוות את התגובות הביולוגיות, בעיקר של תפקוד הלב, של גלן ביחס לאסטרונאוטים הצעירים יותר בטיסה. בנוסף, הוא היה אחראי על הצילומים במהלך הטיסה. כשהמעבורת עברה מעל מערב אוסטרליה, שוב הדליקו תושבי העיר פרת' את האורות לכבודו, ועם שובו לכדור הארץ זכה צוות המעבורת וגלן בראשו למצעד נוסף בניו יורק, ששיחזר את המצעד שנערך לכבוד גלן 36 שנה לפני כן.  לאחר פרישתו מהפוליטיקהגלן סיים את תפקידו כסנאטור מטעם מדינת אוהיו בינואר 1999. גם לאחר פרישתו נשאר גלן פעיל בענייני ציבור, ובייחוד בענייני חינוך. גלן נישא לאהובתו מימי נעוריו אן מרגרט קסטור, ולהם שני ילדים. פעילויות אחרות גלן נחשב למומחה בתחום המדע וטכנולוגיה. הוא הצטרף לוועדת החוץ של הסנאט של ארצות הברית בשנת 1978. הוא הפך ליושב ראש ועדת המשנה לענייני מזרח אסיה והאוקיינוס השקט, ובמהלך התפקיד נהג לנסוע ליפן, קוריאה, סין ועוד מדינות אחרות. גלן הפך ליושב ראש ועדת המשנה לכוח אדם של ועדת השירותים המזוינים בשנת 1987.[13] בזמנו, הוא העביר חוקים רבים כגון הגדלת שכר והטבות לחיילים אמריקאים בזמן מלחמת המפרץ.[14] הוא כיהן כיושב ראש עד שנת 1993, ומאז הפך ליושב ראש ועדת המשנה של השירותים המזוינים למוכנות צבאית ותשתיות ההגנה האמריקאית.[15] בתרבותדמותו של גלן הופיעה בסדרה עבור כל האנושות. עיטורים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
