נינה האגן

נינה האגן
**Nina Hagen**
לידה	11 במרץ 1955 (בת 69); ברלין המזרחית, גרמניה המזרחית
שם לידה	Catharina Hagen
מוקד פעילות	גרמניה, גרמניה המזרחית
תקופת הפעילות	מ-1971
סוגה	פאנק רוק, מוזיקת הגל החדש הגרמנית, סווינג
סוג קול	סופרן קולורטורה
שפה מועדפת	גרמנית
חברת תקליטים	סוני מיוזיק, קולומביה רקורדס, מרקורי רקורדס
צאצאים	Otis Hagen, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	דב ברלין (2004)
	www.ninahagen.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

קתרינה "נינה" האגן (נולדה ב-11 במרץ 1955) היא זמרת, תמלילנית ושחקנית גרמנייה. היא ידועה בשירה התיאטרלית שלה ועלתה לגדולה במהלך תנועות הפאנק וה-Neue Deutsche Welle בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. היא ידועה בתור "הסנדקית של הפאנק הגרמני"^[1].

ביוגרפיה

האגן נולדה וגדלה בברלין המזרחית, בתקופת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, בתם של הנס אוליבה-האגן, תסריטאי, ואווה-מריה האגן (לבית בוכהולץ), שחקנית וזמרת. אביה הנס שרד את השואה, היה אסיר בכלא בין השנים 1941–1945 עד לשחרור על ידי הצבא הסובייטי. סבה מצד אביה הרמן קרל האגן, שהיה יהודי, נרצח במחנה הריכוז זקסנהאוזן ב-28 במאי 1942, בגיל 56^[2]. הדוויג אליז קרוליין סטאדט, סבתה מצד אביה של נינה, נרצחה גם היא בזקסנהאוזן. סבה של נינה מצד אמו, פריץ בוכהולץ, מת במהלך מלחמת העולם השנייה. הוריה התגרשו כשהייתה בת שנתיים. במהלך ילדותה, היא ראתה את אביה לעיתים רחוקות. בגיל ארבע היא החלה ללמוד בלט, ובגיל 11 למדה פיתוח קול.

היא החלה את הקריירה שלה כשחקנית כשהופיעה במספר סרטים גרמניים לצד אמה אווה-מריה האגן. בערך באותה תקופה היא הצטרפה ללהקת "אוטומוביל" והוציאה את סינגל השלאגר "Du hast den Farbfilm vergessen" ("שכחת את סרט הצילום הצבעוני"). מילות השיר הם על אישה המשתלחת בבן זוגה על כך שלקח עמו לחופשה רק סרט צילום בשחור-לבן. אף שהשיר לא צונזר על ידי הממשלה, הוא נתפס כביקורת על החדגוניות והחושך של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, שבה סרט צילום צבעוני היה מצרך נדיר^[1].

לאחר שאזרחותו המזרח-גרמנית של אביה החורג וולף בירמן נשללה ב-1976, האגן עברה אחריו להמבורג. זמן קצר לאחר מכן, הוצעה לה חוזה תקליטים מחברת CBS Records והיא הקימה את "להקת נינה האגן". בנוסף נסעה ללונדון והחלה להיות מעורבת בסצנת הפאנק רוק, שהייתה אז בשיאה^[2]. אלבום הבכורה שלהם יצא לאור בסוף 1978, זכה לשבחי המבקרים ולהצלחה מסחרית, שמכר למעלה מ-250,000 עותקים. הלהקה הוציאה עוד אלבום אחד, Unbehagen, לפני שהתפרקותה ב-1979.

בשנת 1982 חתמה האגן על חוזה חדש עם CBS והוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה "NunSexMonkRock", שהפך לתקליט הראשון שלה שרץ במצעד בארצות הברית. אחריו הוציא לאור עם CBS שני אלבומים ננוספים: Fearless" (1983)" ו"נינה האגן באקסטזי" (1985), לפני שהחוזה שלה עם CBS פג ולא חודש. באותה תקופה עברה לארצות הברית ומאוחר יותר חזרה לגרמניה^[3].

במאי 1986, הופיעה במועדון הליקוויד בתל אביב^[4]. בדצמבר 2014 הייתה אמורה להופיע במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, אך ההופעה בוטלה עקב המתיחות הביטחונית באותה עת^[5].

בשנת 1989, הוצעה לה חוזה תקליטים בחברת Mercury Records . היא הוציאה שלושה אלבומים בלייבל זה: Nina Hagen (1989), Street (1991) ו- Revolution Ballroom (1993). עם זאת, אף אחד מהאלבומים לא זכה להצלחה מסחרית בולטת. האגן עשתה את הקאמבק המוזיקלי שלה עם יציאת אלבומה Return of the Mother (2000).

מלבד הקריירה המוזיקלית שלה, האגן היא גם מדובבת. היא כתבה שלוש אוטוביוגרפיות: Ich bin ein Berliner (1988), Nina Hagen: That's Why the Lady Is a Punk (2003), ו- Bekenntnisse (2010). היא ידועה גם בפעילותה לזכויות אדם ובעלי חיים.