גלוקגון
גלוקגון (Glucagon) הוא הורמון פפטידי שנוצר בתאי אלפא שבלבלב. הורמון זה הוא ההורמון הקטבולי העיקרי של הגוף, כאשר תפקידו העיקרי להעלות את ריכוז הגלוקוז וחומצות השומן בזרם הדם. תרופות להיפוגליקמיה חמורה משתמשות בגלוקגון על מנת להעלות את אחוז הסוכר בזרם הדם[1]. בסמוך לתאים המפרישים גלוקגון, נמצאים תאי בטא המייצרים אינסולין. פעולתו של הגלוקגון הפוכה להורמון אינסולין אשר מוריד את רמות הסוכר מחוץ לתאים. הגלוקגון עצמו נוצר משרשרת פפטידית בשם פרוגלוקגון (אנ'), אשר מקודדת בגן GCG. הלבלב מפריש גלוקגון כאשר רמת הסוכר בדם פוחתת מתחת לסף מסוים. הגלוקגון נקשר לקולטני גלוקגון בכבד שגורמים לכבד מצד אחד להפסיק שימוש בגלוקוז לייצור אנרגיה בתהליך הגליקוליזה ומצד שני להתחיל לפרק גליקוגנים שהוא אגר למונומר שמרכיב אותם - גלוקוז. כאשר מאגרי הגליקוגן מתחילים להתרוקן הגלוקגון מוריד את ריכוז המטבוליט פרוקטוז 2,6-ביספוספט בכבד, ובכך מניע את הגלוקונאוגנזה, ומפחית את הגליקוליזה. כמו כן הגלוקגון מגביר את פעילות האנזים גליקוגן פוספורילאז על מנת לשחרר גלוקוז מגליקוגן לזרם הדם, ומעכב את האנזים גליקוגן סינטאז ובכך מפחית את הסינתזה של גליקוגן. הגלוקוז הזמין משוחרר לזרם הדם לשימוש הרקמות. יתר על כן הגלוקגון מפסיק את הסינתזה של חומצות שומן ברקמת השומן, ומעודד את תהליך הליפוליזה - תהליך פירוק השומנים ברקמות אלו. חומצות שומן אשר פורקו ברקמות נישאות על גבי אלבומין אל רקמות הגוף אשר משתמשות בהן להפקת אנרגיה. לרוב באמצעות תהליך חמצון בטא והכנסתם למעגל קרבס. מבנהבבני אדם ההורמון בנוי מהשרשרת הפפטידית: NH2-His-Ser-Gln-Gly-Thr-Phe-Thr-Ser-Asp-Tyr-Ser-Lys-Tyr-Leu-Asp-Ser-Arg-Arg-Ala-Gln-Asp-Phe-Val-Gln-Trp-Leu-Met-Asn-Thr-COOH. לפוליפפטיד זה מסה מולקולרית של 3485 דלטון. היסטוריהבשנת 1920 החוקרים קימבל ומורלי זיהו חומר בעל תכונות היפרגליקמיות - מגבירות ייצור סוכר. הם תיארו את הגלוקגון בשנת 1923[2]. בשנות החמישים המאוחרות זוהה רצף חומצות האמינו המלא של הפפטיד[3]. אטימולוגיהקימבל ומורלי טבעו את המושג ב-1923, כאשר תחילה הם קבעו את שם הפפטיד כגלוקוז אגוניסט[4]. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|