שרידי חומת שכם המקראית, הממוקמת בפאתי העיר שכם. בצד החומה ניצב סלע גדול מסותת, המיוחס לאבן הגדולה הנזכרת במעמד כריתת הברית בשכם, ובסמוך לו נראים שרידים של מבנה שיש המייחסים אותו ל"מקדש ה'", בו שהה ארון הברית בעת כריתת הברית.
שרידי חומת שכם המקראית, הממוקמת בפאתי העיר שכם. בצד החומה ניצב סלע גדול מסותת, המיוחס לאבן הגדולה הנזכרת במעמד כריתת הברית בשכם, ובסמוך לו נראים שרידים של מבנה שיש המייחסים אותו ל"מקדש ה'", בו שהה ארון הברית בעת כריתת הברית.
הברית בשכם היא, לפי הסיפור המקראי, ברית שנכרתה בעיר שכם שבשומרון בין עם ישראל לה' בתיווכו של יהושע בן נון, במסגרתה סקר יהושע את חסדי ה' עם האומה הישראלית, מתקופת אברהם ועד לכיבוש הארץ וירושתה, ולאחר מכן התחייבו ישראל לשמור אמונים לה' ולהימנע מלעבוד את אלוהי העמים שבארץ כנען וסביבותיה.
מהלך הברית
בפתח מעמד הברית, סקר יהושע בן נון את השתלשלות המאורעות מעת הגעת אברהם לארץ כנען ועד לכניסת עם ישראל ארץ בהובלת יהושע בן נון, כיבושה וירושתה, תוך הדגשת הליווי האלוהי שקיבל עם ישראל לאורך כל הדרך, על מנת להעצים את תחושת חובת הכרת הטובה בלב העם.
המאורעות שאותם מזכיר יהושע הם: הגעת אברהם לארץ כנען, הולדת יצחק, הולדת יעקב ועשו, ירידת יעקב ובניו למצרים, הכאת המצרים והוצאת עם ישראל ממצרים, קריעת ים סוף והטבעת המצרים בו, כיבוש ארצות סיחון ועוג, הפיכת קללות בלעם לברכות, מעבר הירדן, כיבוש מלכי הכנעני, התיישבות בערי הכנעני ושימוש במטעיהם.
בחירת הברית מרצון
לאחר סקירת מעשי אלוהים לטובת ישראל במשך הדורות, פנה יהושע אל העם והציב בפניהם את הבחירה בין כריתת ברית נאמנות עם ה' לבין הליכה אחר אלוהי בבל וארם שמשם הגיע אברהם, או אחר אלוהי הכנענים שכעת עם ישראל שוכנים בארצם:[1]
כדי לבחון את מידת נכונותם להתקשר בברית עם ה', פנה יהושע שנית אל העם ואמר להם שהם לא יוכלו לעבוד את ה', כי אם הם יבגדו בו לאחר שכרתו עמו ברית, ויעבדו אלהים אחרים, ה' יעניש אותם קשות על כך.
תגובת העם הייתה: "לא, כי את ה' נעבוד!".
יהושע ביקש מהעם להכיר בכך שמעמד זה יהווה כעדות על קבלתם את ה' עליהם לאלוהים, והעם השיב: "את ה' אלוהינו נעבוד, ובקולו נשמע".
כתיבת דברי הברית בספר
בצד שמאל ניתן לראות את שרידי חומת העיר שכם העתיקה, ואת האבן המיוחסת ל'אבן הגדולה' הנזכרת במעמד כריתת הברית בשכם. בצד ימין ניתן לראות את קבר יוסף (המבנה בעל הכיפה הלבנה).
לאחר כריתת הברית, כתב יהושע את תוכן דברי הברית על ספר. יש אומרים שכוונת הכתוב היא שבמעמד זה כתב יהושע את שמונת הפסוקים האחרונים של התורה, שבהם מתואר מותו של משה, ויש אומרים שהכוונה לכתיבת פרשיית ערי המקלט בספר יהושע[3].
הצבת האבן תחת האלה
אבן זאת, שנמצאת בסמוך לשרידי חומת "שכם העתיקה" שבפאתי העיר שכם, מיוחסת[דרוש מקור] ל"אבן הגדולה", המתוארת בסוף מעמד כריתת הברית בשכם.
בסיום מעמד הברית, לקח יהושע אבן גדולה שתשמש כ'עדה' והציב אותה "תחת האלה אשר במקדש ה'". לדעת רוב המפרשים הדתיים הכוונה למקום מסוים בשכם בו שהה ארון הברית בעת כריתת הברית[4]. ויש אומרים שהייתה זאת אותה אלה שתחתיה הטמין יעקב את פסלי האלים הכנענים שהביאו עימם שמעון ולוי לאחר ששללו את העיר שכם[5]. ישנה דעה שהכוונה לאלה שהייתה נטועה סמוך למשכן בשילה, ושם הוצבה האבן[6].
מיקום הברית
המיקום שנבחר לביצוע מעמד כריתת הברית הוא בעיר המקלט שכם, שבה נכרתה גם הברית הראשונה זמן קצר לאחר הכניסה לארץ, במעמד הר גריזים והר עיבל.
הרד"ק[7] מונה כמה סיבות נוספות לכך שמיקום הברית היה בשכם ולא בשילה, שבה ניצב המשכן באותה העת: שכם היא המקום הראשון אליו הגיע אברהם, אבי האומה הישראלית. בשכם אירע נס לבני יעקב שלא נרדפו על ידי עמי האזור לאחר שהכו את אנשי העיר. שכם היא ראשית קניין נחלתו של יעקב בארץ, שבעת שובו מחרן רכש את חלקת השדה בשכם מיד בניו של חמור אבי שכם. בשכם צווה יעקב את בניו להסיר את אלוהי הנכר שהיו ברשותם, כפי שצווה יהושע את העם להסיר את אלוהי הנכר מקרבם בעת כריתת הברית.
מועד הברית
במקרא לא מבואר מתי נכרתה הברית, אך מהפסוקים החותמים את הספר ניכר שמאורע זה היה סמוך לפטירתו של יהושע:[8]
עם זאת ישנה טענה[דרוש מקור: של מי?] לפיה הכינוס התרחש מוקדם יותר, והוא למעשה תיאור מפורט של מעמד הר גריזים והר עיבל[א], וחתימת הספר על מות יהושע היא פרשיה בפני עצמה ואינה מלמדת על כל פרק כ"ד. כמה ראיות לסברה זאת:[דרוש מקור]
בפרק כ"ג ישנו כינוס מסכם אשר פותח במילים "ויהי מימים רבים אחרי אשר הניח ה' לישראל מכל אויביהם מסביב ויהושע זקן בא בימים" וזה אכן נשמע כמו כינוס סיכום של הספר. פרק כ"ד לא פותח בלשון זאת, ומסתבר שדווקא פרק כ"ג הוא פרידתו של יהושע מהעם, ואין סיבה לומר שהיו שני כינוסים כאלה.
פרק כ"ד מתרחש בשכם. אחר שנקבע המשכן בשילה, היא הפכה למקום המרכזי שבו נערכים כינוסים ציבוריים. אין סיבה לערוך כינוס כזה בשכם.
דברי התוכחה של יהושע קשים מאוד, ונראים כאילו הוא מאפשר לעם לבחור אם ללכת בדרך ה' אם לאו, מה שמראה על כריתת ברית ולא על נאום פרידה.
לא ברור מה עניין האלה שבשכם, והאבן הגדול שעליה כורתים את הברית. כמו כן נאמר בפסוק כו שהיה זה במקדש ה', והלא המשכן היה בשילה.
^לפי תיאוריה זו, דבריו הקשים של יהושע אינם תוכחה כי אם שאלה אמיתית לעם האם רוצים ללכת בדרך ה', כמו שכורתים ברית. זו הסיבה שהכינוס מתקיים בשכם, וגם נאמר שהיה שם משכן ה'. חיזוק לטענה זו ניתן ללמוד מדברי אחד התנאים במסכת מכות דף יא ע"א, הסבור שיהושע כתב במאורע זה את שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה המספרים על מות משה. ומדוע ימתין עד כה להשלמת התורה? אך אם נאמר שהכינוס התרחש מיד אחר הכניסה לארץ, מובן שיהושע היה צריך להשלים פסוקים אלו אחרי מות משה בכריתת הברית המחודשת בשכם.
