|
הומוסקסואליות בתנ"ך
ההתייחסות המפורשת והמובהקת ביותר בתנ"ך להומוסקסואליות היא באיסור משכב זכר המופיע בספר ויקרא. מספר פרשנים וחוקרים, בעיקר מביקורת המקרא ומן הזרם המודרני הלא שמרני, ניסו לתאר סיפורים מן המקרא כבעלי אופי הומוסקסואלי. כך, מתייחסים למעשה לוט והמלאכים, אהבת דוד ויהונתן וסיפורן של רות ונעמי. פרשנות זו זכתה להתייחסות ולשלילה מוחלטת בקרב רוב חוקרי ופרשני המקרא. איסור משכב זכר פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפרשנויות המובאות כאן מתבססות ומתייחסות לשיטות שונות שלא מוסברות קודם לכן, כמו כן הפרשנות הפשוטה אינה מובאת כפרשנות פשוטה, ושוב אין הבאה ממקורות ראשוניים, ובנוסף הכתיבה מכלילה לא תמיד בצדק ביחס לדעות שאף מוצגות באופן מטעה.
עיקר איסורי עריות מובאים בספר ויקרא. בתוך רשימת האיסורים הנכללת בעריות האסורות מופיע איסור משכב זכר פעמיים, בפרק י"ח:
ובפרק כ':
דעה רווחת (בעולם היהודי-נוצרי) היא כי המעשים המתוארים בפרקים אלו "נחשבים כפסולים לא רק משום שכנענים פגאניים נהגו לבצעם, אלא משום שאלוהים דוחה אותם וקבע שהם פסולים".[1][2] זוהי גם הפרשנות היהודית-דתית המקובלת המופיעה במשנה ובתלמוד,[3] שאף הרחיבה לכלול גם איסור על יחסים חד-מיניים בין נשים, שנלמד מן הפסוק "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וכו' לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן וכו' לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח ג). גם הפרשנות הנוצרית המקובלת טוענת שיחסים הומוסקסואלים אסורים כי אלוהים אינו רוצה בהם. כנגד פרשנויות אלו הועלו בשנים האחרונות טענות שונות: התאולוג ד"ר לורן ל. ג'ונס כותב כי טקסטים אלו היו קודי התנהגות המקובלים באותה התקופה, שנועדו להבדיל בין הישראלים לבין הכנענים וכן טען שישו עצמו דחה את קודי התנהגות אלו, ועל כן הם כבר לא רלוונטיים.[4] הכָּמְרָה ד"ר מונה ווסט, תאולוגית פמיניסטית אמריקאית, טוענת כי "הפסוקים הללו בשום אופן לא אוסרים ואף לא מדברים על מערכות יחסים סקסואליות של אהבה ואכפתיות בין בני-אדם מאותו המגדר", ומשערת כי חוקים אלה נועדו רק למנוע התעללות מינית.[5] הומוסקסואליות בסדום
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. ניתן ועדיף להפנות ישירות למקורות הראשוניים, בפרט בפרשנים הקלאסיים.
בספר בראשית פרקים י"ח וי"ט מתואר הסיפור המקדים למהפכת סדום ועמורה. בטרם ההפיכה נשלחו מלאכים להוציא את לוט ולהציל אותו ואת משפחתו, במהלך שהותם של המלאכים אצל לוט מתאסף המון זועם מסביב לביתו של לוט ומבקש להוציא את המלאכים אליהם החוצה במטרה "לדעת" אותם:
בחלק מתרגומי התנ"ך לשפות זרות, וכן על פי כמה מפרשני המקרא, השורש "י.ד.ע" משמש כאן (וכן במופעים אחרים בתנ"ך) כלשון נקייה לקיום יחסי מין (לדוגמה: ”וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק א')). בתגובה לדרישתם של תושבי סדום "לדעת" את אורחיו, לוט מציע להם במקום את בנותיו, ועל פי רבים מהפרשנים - עשה זאת על מנת לספק את היצר המיני של הקהל ובכך להגן על אורחיו מפני התעללות מינית. יש הרואים בכך התייחסות להומוסקסואליות של האנשים בקהל, שהעדיפו לקיים יחסי מין עם המלאכים, אותם חשבו לגברים, על פני בנותיו של לוט. חלק מפרשנויות אלו מתבססות על השוואה מקבילה לסיפור פילגש בגבעה שבספר שופטים.[6][7][8][9] עם זאת, אחרים רואים זאת כהתנגדות מוחלטת להכנסת אורחים של תושבי סדום ורצונם לחקור את הזרים, ללא מאפיינים הומוסקסואליים מובהקים (או אפילו מיניים).[10][11] דוד ויהונתן
בספר שמואל, דוד המלך ויהונתן בן שאול מוצגים כידידי נפש בכמה וכמה מקומות, החל בחיסולו של גלית על ידי דוד, דרך סיפור בריחתו של דוד מפני שאול והעזרותו ביהונתן, וכלה בקינת דוד על מותם של שאול ויהונתן בקרב. מרבית הפרשנים והחוקרים מפרשים את חברותם כאהבה אפלטונית. לעומתם יש הטוענים שמערכת היחסים ביניהם סבבה סביב אהבה רומנטית או אהבה מינית[4][12][13]. אלו מתבססים בעיקר על הפסוקים הבאים:
קדש וקדשהבספר דברים נאסר על כל אחד מבני ישראל להיות קדש, וכן על כל בת ישראל להיות קדשה,[14] על פי הקבלה עם הפסוק הבא, העוסק באתנן זונה ומחיר כלב ומכנה אותם "תועבה",[15] חלק מן הפרשנים וחלק מן התרגומים המודרניים מסבירים שה"קדש" היה משמש לזנות גברית (בפרט פולחנית). הקדשים היו קשורים בדרך כלשהי עם טקסי הדת הכנענית. בספר מלכים ישנן מספר התייחסויות לקדשים שהתבססו בארץ ישראל, ובהמשך מוגרו על ידי יהושפט ויאשיהו.[16] נעמי, רות וערפה פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא לא ברורות הטענות האחרונות לגבי "חתונות יהודיות" ולא מובאות טענות הנגד המוזכרות בפסקה האחרונה.מגילת רות מספרת את סיפור משפחתה של נעמי שנודדת למואב שם הבנים מחלון וכליון נושאים לנשים את ערפה ורות. תוך זמן קצר מתים בעלה ובניה של נעמי והיא חוזרת חזרה לארץ ישראל, למסעה חזרה מתלוות כלותיה ערפה ורות. נעמי מציעה להן להישאר במולדתן במואב ורק ערפה נענית אך כולן פורצות בבכי:
את מערכת היחסים הקרובה של אהבה וחברות הכוללת הקרבה של ממש מסבירים מספר חוקרים כקשר מיני בין שתי הנשים. למשל, תומאס מרלנד הורנר, חוקר התנ"ך ומחבר הספר "Jonathan Loved David: Homosexuality in Biblical Times", טוען: ”לא ניתן להוכיח שהיתה אהבה גופנית בין רות לנעמי. עם זאת, המילים הנכונות קיימות שם”. טיעונו של הורנר מבוסס ברובו על המילה "דָּבְקָה", שמשמש בספר בראשית פעמיים בהקשרים של משיכה רומנטית או מינית, בתיאור קשרי גבר-אשה ”עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד”[17] ובסיפור דינה ”וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ”.[18] בטקסט מתוך מגילת רות, ובפרט בקטע ”אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ”,[19] נעשה שימוש בדרך כלל בחתונות יהודיות הטרוסקסואליות.[דרושה הבהרה][20] חוקרי המקרא שדוחים את הפרשנות הלהט"בית של מגילת רות עושים זאת על בסיס שזה מנוגד לראיות ספרותיות סמנטיות, תחביריות ואינטרטקסטואליות.[דרושה הבהרה][21] ראו גם
הערות שוליים
|
|||||||||||||
