|
מהפכת סדום ועמורה מַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, הוא סיפור מקראי המתאר את הריסתן של ארבע ערים, ובהן סדום ועמורה, בידי אלוהים. במקרא, הסיפור מתואר בספר בראשית פרקים י"ח-י"ט. תוכן הסיפורתחינותיו של אברהםבימיו של אברהם, הרבו תושבי חמש ערי כיכר הירדן (סדום, עמורה, אדמה, צבֹויים וצוער) לחטוא. כאשר ראה האל שחטאתם "כבדה מאוד", החליט להשמיד את הערים על יושביהן. האל גילה את כוונתו זאת לאברהם, אשר מאן להשלים עם רוע הגזירה וניהל איתו משא ומתן ארוך על מנת שיסלח לערים ולא יחריבן, בטיעון שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים:
אברהם שאל את האל האם יחריב את סדום אם יהיו בה 50 צדיקים. אלוהים ענה שלא. בתגובה הוריד אברהם את המספר ל-45, אחר-כך ל-40, ל-30, ל-20 ול-10, האל ענה שלא יחריב אם יהיו בה 10 צדיקים והלך.[א] ביקור המלאכים בסדוםלאחר הדיון באו שני מלאכים לסדום כדי להוציא משם את אחיינו של אברהם, לוט, ואת משפחתו שהתגוררה בעיר, כדי שלא יפגעו בשעת ההשמדה. בהגיע המלאכים לעיר ראה אותם לוט, שישב בשער העיר ולפי מדרש חז"ל שימש שם בתפקיד שופט.[1] לוט הפציר בהם להתארח בביתו, ואף כיבדם בסעודה. תושבי סדום, שהשמועה על בוא האורחים הגיעה לאוזניהם, החלו מתדפקים על דלת ביתו של לוט בדרישה להוציא אליהם את האורחים על מנת לאונסם.[2] לוט הציע לתושבים את שתי בנותיו הבתולות במקום המלאכים, אולם הם סירבו וניגשו לשבור את הדלת. אז הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון ("סנוורים" בלשון המקרא) וביקשו מלוט לאסוף את משפחתו ולהימלט משם. בריחת לוט ומשפחתובמשך הלילה נאבק לוט לאסוף את כל בני משפחתו ולשכנע אותם כי רק כך יוכלו להציל את עצמם. לבסוף אחזו בו המלאכים והוציאו אותו מהעיר בכוח:
לאחר צאתו מהעיר אמרו לו "הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכׇל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה", אבל לוט ביקש מהמלאכים שירחמו על העיר הסמוכה, צוער, כדי שיוכל לברוח אליה ולא יאלץ להימלט אל ההרים. בקשתו נענתה ודבר לא קרה עד שהגיע בבטחה לצוער. רק אז החלו השמים להמטיר "גופרית ואש" על סדום ועמורה, אדמה וצבויים, ואלה נחרבו כליל. אשת לוט נתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, אך היא המרתה את פי אלוהים, והפכה (לפי הפירושים המקובלים) לנציב מלח ("ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח") . פרשנות ומוטיביםחטאם של אנשי סדוםבאשר לחטאם של אנשי סדום, נאמרו פירושים שונים. הנביא יחזקאל תלה את חטא סדום בהזנחת החלשים שבה וחוסר מתן צדקה לענייה.[3] בפרשנות היהודית הרבנית לסיפור קיימות מספר דעות: חלק מחכמי ישראל קבעו כי חטא סדום ועמורה היה שלא נתנו מעצמם על אף שלא היה חסר להם כלום וארצם הייתה רחבת ידיים, וגם לא רצו לקחת מאחרים.[ב] חלק אחר למדו שהם נהגו באופן ממוסד בעוינות לזרים שהתבטאה באונס של כל אורח בעיר, ובמעשים אכזריים.[5] בפרשנות הנוצרית, מתוארת הפריצות המינית שבסדום כעיקר החטא שבה.[6] דרישת הצדיקיםיש אומרים כי סיפור זה מהווה את הבסיס הרעיוני לאמונה בדבר ל"ו צדיקים: כפי שאברהם מתווכח עם אלוהים על מספר הצדיקים לקיומו של עיר, כך יש צורך במספר צדיקים בשביל לקיים את העולם. במדרש מספרם הוא 30[7] ובתלמוד 45 המחולקים ל-30 בארץ ישראל ו-15 בחוץ לארץ.[8] אמנם, אלוהים מסכים להציל גם בעבור עשרה צדיקים, ולכן היו שסברו (כמו הרב יעקב מדן) שכאן הבסיס המקורי לחיוב ההלכתי במניין.[9] הפיכת העירלפי פירוש רש"י, השמים המטירו גשם שהפך לאש וגופרית.[10] רש"י מוסיף במקום את דברי המדרש רבה בו מסופר כי סדום ועמורה נהפכו עם עלות השחר, בשעה שהלבנה והחמה נראו יחד ברקיע, מכיוון שחלק מאנשי סדום עבדו את החמה וחלקם עבדו את הלבנה, וזמן זה נבחר כדי שלא יאמרו אנשי סדום שהיו ניצלים אם אחת מהן הייתה נראית בשמים.[11] הקבלה לסיפור המבולניתן להסתכל על סיפור מהפכת סדום ועמורה כעל תמונת מראה של סיפור המבול. צורת הסתכלות זו מובילה למספר מסקנות.[12]
מהשוואת שני הסיפורים ניתן לראות מספר לקחים משותפים:
במיתולוגיה השוואתית ובארכאולוגיהלסיפור המעשה קיימת מקבילה במיתולוגיה היוונית-רומית - סיפור פילמון ובאוציס (באוקיס): זאוס והרמס (או יופיטר ומרקורי בגרסה הרומית, בספרו של אובידיוס "מטמורפוזות") ביקרו בכפר במסווה של בני תמותה; אנשי הכפר סירבו לארחם פרט לזוג פילמון ובאוציס, ולכן אנשי הכפר נענשו בכך שהוטבעו באזור שהוצף במים, ורק הזוג הנדיב ניצל כשהאלים זרזו אותם לרוץ אל ראש ההר והתרו בהם לא להביט אחורנית. בניגוד לאשת לוט בסיפור סדום, הם לא הביטו אחורנית עד שהגיעו לראש ההר (אם כי בדומה לה, גם הם עברו בהמשך מטמורפוזה; אך לא כעונש ולא לנציב מלח, אלא כסוג של פרס לאהבתם וכמילוי משאלתם למות יחד - בסוף חייהם הפכו לעצים שלובי ענפים).
השערה על פיצוץ אווירי של אסטרואידבספטמבר 2021 פורסם באתר Scientific Reports מאמר,[13] בו נטען כי מחקרים ארכאולוגים וגאולוגים שנערכו מאז ראשית שנות האלפיים באזור תל אל-חמאם,[14] צפונית מזרחית לים המלח, מצביעים על האפשרות שהסיפור מהדהד זיכרון קדום של התפוצצות אווירית של אסטרואיד באזור סדום לפני כ-3700 שנה, בסביבות שנת 1700 לפסה"נ. לפי המאמר, בתל ובסביבתו נמצאו ממצאים רבים, אשר מעידים על חשיפה לחום גבוה ולפיצוץ אווירי, בדומה לאירוע טונגוסקה ולפגיעת המטאור ברוסיה ב-2013.[15][16] המאמר וכותביו זכו לביקורת נרחבת ממספר גורמים. המומחה להתפוצצויות אוויריות של מטאורים מארק בוסלואו (Mark Boslough) אשר המאמר מסתמך על המודל שהוא פיתח, טען כי נעשה בו שימוש שגוי במודל שלו;[17] חוקרים נוספים שמתמחים בזיהוי של אירועים כאלה בהיסטוריה טענו כי הממצאים שהוצגו אינם מספיקים כדי להוכיח התפוצצות אווירית של מטאור וכי הם אינם שונים מממצאים ביישובים אחרים מתקופת הברונזה שהם תוצאה של פעילות אנושית כגון קדרות, נפחות ומנזק שנגרם תוך כדי כיבוש צבאי.[18] האתר Science Integrity Digest הצביע על כך שהתמונות במאמר שפורסם נערכו בתוכנת פוטושופ ואינן מקוריות של החוקרים, וכי שמונה מהחוקרים שחתמו על המאמר הם מהמייסדים של "קבוצת המחקר של שביטים" אשר מטרתה להוכיח שערים רבות בהיסטוריה הושמדו על ידי אסטרואידים ולשכנע אזרחים "לעשות משהו בנדון".[19] חוקרים אחרים הצביעו על בעיות נוספות באמינות של המאמר, כגון צילומים בהם אור השמש מגיע מכיוון צפון, העתקת תרשימים ותצלומים ממאמרים שאינם קשורים לאתר, טענות ללא ראיות, מחסור בבחינה מקצועית של העצמות שנמצאו באתר, ועוד. יש שציינו כי החוקרים החתומים על המאמר קיבלו את תאריהם ממוסדות חינוך נוצרים אוונגליסטיים, שמטרתם המוצהרת היא הוכחת האמיתות ההיסטורית של התנ"ך והברית החדשה.[20] גם חוקרים ממוסדות דתיים מתחו ביקורת על המאמר. מנהלי האתר "תשובות בבראשית" טענו שהתיארוך שמוצע בו לאירוע מאוחר בכמאתיים שנה לתיארוך המקראי של הפיכת סדום ועמורה, וידרוש קיצור משמעותי של חייהם של שלושת האבות ושל שעבוד מצרים;[21][22] הארכאולוג רוברט מולינס, ראש המחלקה לארכאולוגיה מקראית באוניברסיטה הנוצרית אזוסה פסיפיק, אשר מנהל את החפירות באבל בית מעכה ומופיע באתר החפירות של תל אל-חמאם כיועץ לקרמיקה, אמר כי לדעתו המאמר הוא "דוגמה ל'בישול' של הראיות כדי להוכיח את הזיהוי עם סדום המקראית"; והארכאולוג ארן מאייר מאוניברסיטת בר-אילן טען כי ההרס שמתואר במאמר אינו בלתי רגיל, ודומה להרס שנגרם בתל צפית כתוצאה מכיבוש העיר על ידי חזאל מלך ארם דמשק[23][24] השערות אחרותהיו שזיהו את סדום ועמורה עם האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ונומיירה, הסמוכים למאגרי גז וגופרית ולבקע הסורי-אפריקני, ושיערו שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מרעידת אדמה והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כראיה מסייעת לכך שהתרחש באזור אירוע וולקני, הם ציינו שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באזור הלשון.[25] תיארוך מסורתילפי המקרא, מהפכת סדום ועמורה אירעה כשאברהם היה בן 99. לפי הכרונולוגיה המסורתית היה זה בשנת ב'מ"ז למניין סדר עולם[26] (1712 לפנה"ס). ראו גםקישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
|
