|
היום הרת עולם
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם הן המילים הפותחות בפיוט של מחבר לא ידוע, שנוהגים לומר במהלכה של תפילת המוסף של שני ימי ראש השנה. תוכן הפיוטבפיוט שני מוטיבים מרכזיים - בריאת האדם וכן הדין והמשפט שהקדוש ברוך הוא גוזר על כל אדם. "היום הרת עולם" כך נפתח הפיוט - דימוי לכך שבריאת העולם נעשתה כמו לידה ועל כן במהלכו של הפיוט מזכירים בני האדם כי הקדוש ברוך הוא יכול לשפוט אותם מכל זווית ראייה, כבנים, כעבדים או כבני אדם. רעיון דימוי הלידה של העולם מתקשר לכך כי הקדוש ברוך הוא יכול לשפוט את בני האדם כאילו היו בניו אשר הגיעו לעולם מתוך לידה והריון. האימה והנוראה של הפיוט הוא שבני האדם אינם יודעים מה יהיה הדין אותו ייתן הקדוש ברוך הוא לבני האדם, כמו שנכתב במשפט האחרון בפיוט: "עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ אָיוֹם קָדוֹשׁ". מנהגי אמירת הפיוטבמנהגי אשכנז (כולל נוסח ספרד) ובנוסח הספרדים, אומרים פיוט זה בסוף כל ברכה של מלכיות, זכרונות ושופרות, ביום חול אחרי שתוקעים בשופר, ובשבת אחרי חתימת הברכה. בנוסח איטליה אומרים אותו אחרי מלכיות וזכרונות, ואילו אחרי שופרות אומרים במקומו ארשת שפתינו.[2] בנוסח רומניא הוא היה נאמר אחרי כל שלשת הברכות.[3] לפי אחת הדעות התחיל העולם להיברא בכ"ה באלול וביום השישי לבריאה (שהוא אחד בתשרי) נברא האדם הראשון, שהוא גְּמר כל הבריאה. הווי אומר, ראש השנה הוא יום הריונו ולידתו של כל העולם כולו – בקיצור: היום הרת עולם.[4] לדעת האר"י, בתשרי התעבר העולם ובניסן התרחשה הלידה. כלומר, בראש השנה החל הריון העולם[5]. ראו גםקישורים חיצוניים היום הרת עולם, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
|
