|
חזרת הש"ץ
חזרת שליח הציבור (או חזרת הש"ץ) היא חלק מתפילת העמידה היהודית, בו שליח הציבור חוזר על התפילה לאחר שכל המתפללים במניין אמרו אותה בלחש. חזרת הש"ץ מתקיימת בכל התפילות מלבד תפילת ערבית. היסטוריהחזרת הש"ץ תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, על מנת שגם האנשים שאינם יודעים את נוסח תפילת העמידה בעל־פה יוכלו לצאת ידי חובת התפילה, בכך שהם שומעים את שליח הציבור ועונים אמן[1]. לתקנה זו הייתה משמעות רבה טרם המצאת הדפוס, שכן לרוב המתפללים לא היה סידור כתוב, והאנשים שלא ידעו בעל־פה את נוסח התפילה לא יכלו להתפלל לבד. גם לאחר המצאת הדפוס והימצאות סידורים בבתי הכנסת, מנהג חזרת הש"ץ ממשיך להתקיים בכל תפוצות ישראל, מכמה סיבות: סדר החזרה והלכותיהבחזרת הש"ץ, שליח הציבור חוזר בקול רם על התפילה שאמרו בלחש כל המתפללים לפני כן, בצירוף אמירת קטעי תפילה נוספים, שעל פי ההלכה היהודית יכולים להיאמר רק אם יש בבית הכנסת ציבור - מניין של לפחות עשרה מתפללים. לפני ששליח הציבור אומר את הברכה השלישית – ברכת קדושת השם – אומר הציבור קטע שנקרא קדושה. בתענית ציבור, אומר שליח הציבור את ברכת עננו לאחר ברכת גאולה. בזמן ששליח הציבור אומר את ברכת ההודאה אומר הציבור ברכה מקבילה בשם מודים דרבנן. בין ברכת ההודאה לברכת שים שלום, הכהנים עולים על הדוכן לברך את הציבור בברכת כהנים[6]. אם אין כהנים בבית הכנסת או במקום שנוהגים שלא לישא כפים באותו היום, שליח הציבור אומר "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת". בשבתות מיוחדות ובחגים, אצל קהילות מסוימות נוספים פיוטים בתוך חזרת הש"ץ. חזרת הש"ץ נאמרת בתפילות שחרית, מנחה, מוסף וכן בתפילת נעילה ביום כיפור. בתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ מפני שמעיקרה תפילה זו היא רשות, ותקנו חזרת הש"ץ רק לתפילות שהן חובה. בתפילת ערבית של שבת אומרים תפילה הנקראת מעין שבע שהיא קיצור תפילת שבע אותה מתפללים בשבת[7]. לקיום חזרת הש"ץ יש צורך במניין, ולכן היא נחשבת לעיקרה של התפילה בציבור, שחשובה מאוד ביהדות. מסיבה זו, יחיד או אפילו מספר יחידים שמתפללים אינם חוזרים על התפילה. אם ישנם מספר אנשים שכבר התפללו והם משלימים למניין לאחרים שטרם התפללו או שהזמן קצר ניתן לקיים תפילה קצרה שבה נאמרות רק שלוש הברכות הראשונות וקדושה בקול והשאר בלחש וזאת ללא תפילה בלחש קודם החזרה. על פי ההלכה היהודית, במהלך חזרת הש"ץ הציבור צריך לשתוק ולהקשיב לחזן כדי לענות "אמן" לאחר הברכות, וגם לא יתפלל או ילמד תורה אז[8]. רבנו אשר כתב בשו"ת שלו שאם אין בבית הכנסת תשעה אנשים המקשיבים לחזן, ”קרובים ברכותיו להיות לבטלה”. יש נוהגים לעמוד בשעת חזרת הש"ץ[9]. הצורך בתפילת הלחשבמשנה במסכת ראש השנה[10] מובאת דעת חכמים, שיש להתפלל תפילה בלחש בנוסף לקיום החזרה. בברייתא[11] ביארו חכמים, שהחזרה נועדה לאלה שאינם יודעים להתפלל בעצמם, אך היודעים צריכים להתפלל בעצמם. בהמשך המשנה מובאת שיטת רבן גמליאל, אשר חלק עליהם. לשיטתו, ניתן לקיים את החזרה ללא תפילת הלחש וכולם ישמע אותה ויצאו בה ידי חובתם. בתלמוד[11] פסק רבי יוחנן כדעת רבן גמליאל בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, בהן יש ברכות מיוחדות, שסביר שהציבור אינו מכיר[12]. הרמב"ם פסק על פי רבי יוחנן, שבראש השנה וביום הכיפורים, יש לסמוך על שיטת רבן גמליאל[13]. בהמשך התלמוד (שם), הובאה דעת רבי שמעון חסידא, הסובר שגם לדעת רבן גמליאל, רק העם שבשדות נפטרים בתפילת שליח הציבור. הרי"ף והרא"ש הסבירו, שהעם שבשדות הם אלו שאינם יכולים לבוא להתפלל בבית הכנסת, מחמת טרדת הפרנסה. לשיטתם, אנשים אלו יוצאים ידי חובה, אף על פי שאינם באים לבית הכנסת כלל. לעומת באור זה, באר בבית יוסף לשיטת רמב"ם, שמפני טרדתם בפרנסה, אנשים אלו אינם יכולים ללמוד להתפלל בעצמם. אך גם הם יוצאים ידי חובה, רק כשהם מגיעים לבית הכנסת[14]. לשיטת הרמב"ם, דברי רבי שמעון חסידא אינם להלכה, משום שדבריו נאמרו רק על שאר ימות השנה, שבהם ממילא אין הלכה כרבן גמליאל[15]. אולם העיטור פסק, שגם בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים יש להתפלל תפילת לחש מלבד החזרה[16], שכן לשיטתו, דברי רבי שמעון חסידא נאמרו גם על ראש השנה ויום הכיפורים[17]. בטור נפסק, שלא לסמוך על דברי רבן גמליאל אף בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, וזאת בשל החשש שמא לא יקשיבו לכל החזרה ולא יצאו ידי חובה[14]. כך פסק גם בשולחן ערוך[18]. לכן, הנוהג הרווח כיום הוא, להתפלל את תפילת החזרה גם בראש השנה ויום הכיפורים. עם זאת, בחלק מיהדות תימן, בתפילת מוסף של ראש השנה, מתפללים עד היום תפילה אחת בלבד[19]. קיצור חזרת הש"ץ (חזרה קצרה)לפי התקנה המקורית, שליח הציבור צריך לחזור על כל ברכות התפילה[20]. רב האי גאון הורה שכשאין שהות ביום קודם השקיעה להתפלל את כל חזרת הש"ץ של תפילת מנחה, יחזור שליח הציבור או החזן לאחר תפילת הלחש רק על שלוש הברכות הראשונות כדי לומר קדושה,[21], וכן פסח השולחן ערוך.[22] דעת הרמ"א שבאופן זה כולם יתפללו בבת אחת, החזן בקול והאחרים בלחש. הרדב"ז[23] ובית יוסף[24] הביאו מנהג ספרדי שבתפלת מנחה שליח הציבור אומר בקול רק את 3 הברכות ראשונות ו־3 האחרונות, ואילו את שאר התפילה אומרים כולם בלחש. חכמי צפת בדור שלפני הבית יוסף החרימו את הנוהגים כן (כשיש שהות ביום) מאחר שצריך לחזור על כל הברכות[25]. בכמה ישיבות ליטאיות, נוהגים במנחה של חול שאף כשיש שהות לומר כל חזרת הש"ץ שהחזן אומר בהתחלה בקול 3 ברכות ראשונות עם קדושה, וכולם מתפללים ביחד איתו בלחש עד אז, ואחר כך ממשיכים כולם את התפילה בלחש עד סופה.[26] כך היה המנהג ברוב קהילות צפון אפריקה בשחרית ומנחה בחול, ובמוסף ובמנחה בשבת ויום טוב. כיום, יש נוהגים לקצר את חזרת הש"ץ בתפילת מנחה כפי שכתוב לעיל. מנהג זה נהוג בעיקר במקומות עבודה, בפרט בחורף, ובקרב חלק מהישיבות הליטאיות, מפני ביטול תורה. ביהדות אשכנז, יש נוהגים שבזמן שלוש הברכות הראשונות, הציבור שותק ולאחר קדושה מתחילים להתפלל בלחש מתחילת התפילה, ויש מעדיפים להתחיל עם הש"ץ כמו שמובא בשולחן ערוך וכמו שנוהגים בעדות המזרח. ביטול חזרת הש"ץכבר לפני מאות שנים כפילות התפילה בלחש ובקול גרמה לשעמום הציבור שכן ידע את נוסח התפילה בעל־פה בזמן חזרת הש"ץ, והם החלו לפטפט או להתעסק בעניינים אחרים בשעת חזרת הש"ץ – דבר שגרם לחילול השם. מחמת זה, ביטל הרמב"ם את הכפילות כהוראת שעה, ותיקן שיאמרו את התפילה רק פעם אחת, החזן בקול להוציא את שאינם בקיאים, וציבור הבקיאים בלחש ביחד איתו. הרמב"ם אף חשש מתדמית התפילה היהודית בעיני הגויים: " ...ותימנע אריכות החזרה ויסר חילול השם שנתפשט בין הגויים, והוא שהיהודים רוקקין וכחין ומסיחין בתוך תפילתם"[27]. תקנה זו התקיימה במצרים כמה מאות שנים עד זמנו של הרדב"ז, והוא ביטל את תקנה זו, והורה להתפלל בחזרה שתי תפילות כדין הגמרא[28]. גם האר"י בשער הכוונות אמר, כי אין לבטל את החזרה, כיוון שעל־פי הקבלה, מעלתה הרוחנית גבוהה מתפילת הלחש. ביהדות תימן רבים נהגו בעבר כתקנת הרמב"ם להתפלל תפילה אחת בתפילות מנחה (שבת וחול) ובמוסף של שבת[29]. קיום המנהג במוסף הוסבר בכך שהיו קמים שעה או שעתיים קודם עלות השחר ללמוד, והתפילה נמשכה זמן רב, והציבור נחפז לצאת, וגם בשל הוספת תרגום אונקלוס לקריאת התורה הנהוגה בעדתם, שמאריכה מאוד את השהות בבית הכנסת. לכן הנהיגו מחשש שלא יהיו תשעה עונים התפללו תפילה אחת. בפלג הדרדעים אין כלל לחש וחזרה, חוץ מביום הכפורים. כמו כן, אצל הספרדים במערב אירופה, חזרת הש"ץ נהוגה רק בתפילת שחרית, אבל בתפילות המוסף והמנחה אין היא נאמרת כלל. החריגים הם שחוזרים במוסף כשאומרים גשם וטל ובימים נוראים, וכן במנחה של תעניות ושל יום כיפור. ברוב קהילות התנועה הרפורמית בוטלה חזרת הש"ץ, וישנה רק התפילה בלחש. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית. |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
