המקור היהוויסטי (בקיצור: ס"י; באנגלית: Jahwist ,Jehovist ו-Yahwist, או בקיצור J) הוא אחד מארבעת מקורות התורה לפי השערת התעודות. הוא מאופיין בנטייתו לקצר בתיאורים והסברים, להצגת הקשר בין האל ובין האדם כישיר וככמעט מוחשי, ובשימוש בשם "יהוה" לכינוי האלוהים כבר מבריאת העולם (בניגוד לס"א וס"כ, המתאפיינים בשימוש נרחב בשם זה רק לאחר התגלות ה' למשה).
רקע
על פי השערת התעודות, מורכבים חמשת חומשי התורה מארבע תעודות שאותן שילב עורך מאוחר כדי ליצור חיבור אחד. המקור היהוויסטי נחשב למקור העתיק ביותר, כאשר J (המקור היהוויסטי) ו-E (המקור האלוהיסטי) הם המקורות העיקריים מהם מורכב ספר בראשית. חוקר המקרא יוליוס ולהאוזן תיארך אותו למאה ה-9 לפנה"ס, אך כיוון שהממצאים הארכאולוגיים אינם מעידים על אוריינות נרחבת ביהודה בתקופה זו, היו שהעדיפו לאחרו למאה ה-7 לפנה"ס.[1]
בסיפור מגדל בבל שבספר בראשית, פרק י"א, ה' יורד פיזית לראות את המגדל: ”וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.” (ספר בראשית, פרק י"א).
בסיפור שלושת המלאכים בבית אברהם שבספר בראשית, פרק י"ח, מסופר כי בסיום הביקור של המלאכים, אברהם עמד מול אלוהים והתחיל להתווכח עמו באשר להשמדת סדום: ”וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'.” (פסוק כ"ב). עקב חוסר ההיגיון בפסוק, רש"י מציין, על פי מדרש רבה[2], כי נערך בו תיקון סופרים, וכי הפסוק המקורי עשוי להעיד על כך שה' עמד מול אברהם, והיה צריך להיכתב: ”וה' עודנו עומד על אברהם”.
סיפור חלום יעקב שבספר בראשית, פרק כ"ח, מחולק לשניים: בחלק אחד המיוחס למקור האלוהיסטי מופיע החלום עצמו, ואילו בחלק השני השייך למקור היהוויסטי מוזכרת ההבטחה של ה' ליעקב לרשת את הארץ. בחלק זה נראה כי אלוהים שוב עומד, הפעם ליד יעקב: ”וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה... וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ".” (פסוקים י'–י"ג).
בראשית: הספר נפתח בשני סיפורי בריאה, הנבדלים זה מזה באופן בולט הן בסגנונם והן בתוכנם. פרק ב' הוא סיפור בריאת העולם מהמקור היהוויסטי. לעומתו פרק א' הוא מהמקור הכהני, בו סדר הבריאה הוא צמחים, חיות ובסוף נבראים בני אדם – ״זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם״ (א׳, כ״ז). לעומת זאת, בפרק ב' אלוהים בורא קודם את אדם, אחר כך את הצמחים ואת החיות, ורק בסוף בורא את חוה מצלעו של אדם. גם שמות האל שונים בשני הפרקים. סגנונית, פרק א' הוא קצוב ומדויק ותיאורי, ופרק ב' הוא ספרותי. פרק א' הוא סיפור בריאה קוסמולוגי, שבו בני האדם נבראו במעמד שווה, ואלוהים מתואר כ"בורא", ואילו בפרק ב', סיפור הבריאה מתרחש בגן עדן, וחוה נבראת מצלעו של אדם בדיעבד כעזר כנגדו, ו"אלוהים" מתואר כישות אמפתית המבינה לליבו של אדם.
באופן דומה, גם בסיפור המבול ניתן למצוא סתירות עלילתיות והבדלים בלשון ובהשקפה – המבול נמשך גם 370 יום וגם 40 יום, בסיפור אחד נח משלח יונה ובשני הוא משלח עורב, אלוהים מכונה לפעמים "אלוהים" ולפעמים "יהוה", וכן הלאה. קשיים אלה נפתרים כאשר מתברר שניתן להפריד את הסיפור לשני חוטי עלילה שונים, כל אחד מהם רציף בעלילתו ועקיב בסגנונו. כאשר חוטי העלילה הללו נבחנים בהקשרם הרחב בתוך התורה, מתברר שהטקסט הוא תוצאה של שזירת שני סיפורי מבול מהמקור הכהני ומהמקור היהוויסטי זה בזה. כך לדוגמה:
שאר סיפור ספר בראשית, חיי שלושת האבות וירידת שבטי ישראל למצרים, שזורים ברובם מהמקור היהוויסטי והמקור האלהיסטי.
שמות
שמות: חלקים נרחבים בספר שמות שייכים לס"י. למשל, חלק מסיפור מכות מצרים שייך לס"י, וכן קובץ החוקים המובא בספר שמות, פרק ל"ד, פסוקים י"ז–כ"ו וקרוי בשם "ספר הברית הקטן" מזוהה עם המקור היהוויסטי.
ויקרא
ויקרא: חוקרי התורה מסכימים שהספר כולו מהמקור הכהני, ואין בו פסוקים משל ס"י.[4]